20 דקות של פעילות גופנית משנות את הקוד הגנטי שלכם. חוקרים מהמכון לפיזיולוגיה קרולינסקה בשטוקהולם מצאו לראשונה שאימון גופני גורם לשינוי מולקולרי. אותו שינוי עוזר לשרירים לעבוד באופן יעיל יותר וטוב יותר ודומה לשתיית 50 כוסות קפה, רק ללא סכנת הרעלה
מאת:דנה פלג
פעילות גופנית עושה הרבה מאוד דברים טובים, את זה כבר הוכיחו וגילו מאות חוקרים, רופאים, ספורטאים, מדענים ומתאמנים ברחבי העולם. היא שורפת קלוריות, עוזרת לשמור על המשקל, מורידה את הסיכון לחלות במחלות לב, בשבץ, עוזרת לאזן את רמות הסוכר בגוף ובכך למנוע סוכרת וגורמת לנו להרגיש טוב.
אולם לאחרונה הגיעה בשורה חדשה מאירופה, מחקר חדש שתוצאותיו פורסמו בכתב העת המדעי Cell Metabolism בוצע על ידי חוקרים פיזיולוגים בשוודיה ובו נצפו שינויים מאוד מוקדמים בתאי שריר אחרי זמן קצר, יחסית, של פעילות גופנית.
"כבר ידוע שפעילות גופנית גורמת לשינויים בשרירים”, אומרת פרופסור ג'וליאן ז'יראט, פרופ' לפיזיולוגיה אינטגרטיבית קלינית במחלקה לרפואה וכירורגיה מולקולריות במכון קרולינסקה העומדת בראש המחקר, וזה כולל חילוף חומרים מוגבר של סוכר ושומן. התגלית שלנו היא ששינוי מתילציה מגיע ראשון."
צילום אילוסטרציה: Thinkstock
במחקר לקחו חלק 14 גברים ונשים שאינם פעילים באופן סדיר ושהסכימו לעבור ביופסיות כואבות בשלבים השונים של המחקר.
המשתתפים התבקשו לרכוב על אופנים נייחים בעצימות המירבית שלהם במשך כ-20 דקות, כשלפני האימון נלקחו מהם דגימות מהשריר הארבע ראשי וכך גם בסיום 20 דקות הפעילות. החוקרים בדקו את הדגימות והשוו את הגנים שנקשרו לתאי השריר לפני ואחרי הרכיבה.
בדגימות אפשר היה לראות פחות מתילציה. מדובר בתהליך מולקולרי שבו כימיקלים שנקראים מתיל מתיישבים על חלקים בד.נ.א ומגבילים את יכולת התא להגיע או לעבור גנים מסויימים.
בכל רגע מתבצעים בגופנו מיליוני תגובות שמכונות מתילציה והן שולטות, מאזנות, מווסתות, מאיטות ובונות תהליכים שונים ורבים במערכות הגוף השונות, הן אלה שגורמות להפרשת אינסולין במידת הצורך, מחזקות עצמות, מפרקות אדרנלין מפנות שומנים ומאיטות את תהליכי ההזדקנות וגם להפך.
מקביל לשתיית 50 כוסות קפה
על ידי שליטה ברמות המתילציה המתרחשת בתאים מסוימים בזמנים שונים הגוף מווסת ומסנן איזה גנים יפעלו מתי וכך למעשה נוצר השינוי בהתפתחות תאי עין מול תאי כבד, למשל.
התהליך המולקולרי הזה גורם בנוסף גם לתאי השריר "לקחת" את מה שהם זקוקים לו בכדי לייצר ולקבל אנרגיה בזמן פעילות גופנית. "כדי לעמוד בדרישות של פעילות גופנית מסויימת אנחנו זקוקים ליותר תיאום ויותר מוכנות אנזימטית" , אומרת פרופ ז'יראט. “ככל שהפעילות הגופנית יותר אינטנסיבית כך אנחנו רואים פחות מתילציה שמגבילה וחוסמת את התאים."
ההבחנה הזאת של פרופ ז'יראט קיבלה חיזוק נוסף כאשר בשלב מתקדם יותר של המחקר נתבקשו המשתתפים לרכב במשך כשבוע בשתי עוצמות פעילות, פעם אחת 40% ובפעם השנייה 80%, גם בשלב זה נלקחו ביופסות של תאי שריר לפני ואחרי.
החוקרים מצאו כי כאשר המשתתפים רכבו בעצימות גבוהה היה ריכוז נמוך יותר של קבוצות מתיל ולכן היה יותר גישה למבנה הגנטי של המתאמנים.
"השרירים שלנו הם באמת אלסטיים", היא מוסיפה. “לעתים קרובות אנו אומרים: אתה מה שאתה אוכל. והשרירים באמת מסתגלים למה שאתה עושה. אם אינך משתמש בהם אתה מאבד את היכולת ומה שמצאנו זהו אחד המנגנונים שמאפשרים לזה לקרות".
רק לשם השוואה בדקו החוקרים כיצד סידן משפיע על כל המערכת, משום שכאשר תאי שריר מתחילים בפעילות אינטנסיבית הם משחררים סידן אשר מזין את תהליך ההתכווצות של השריר, המדענים חסמו את ייצור הסידן, ואז האפקט נעלם, בשלב זה הכניסו החוקרים גורם נוסף לצלחת – קפאין.
הקפאין גורם לשחרור של סידן ויכול לגרום לקבוצות מתיל לזוז הצידה ולאפשר לתאי השריר גישה ל-DNA, "זה לא אומר שאתם יכולים לדלג על האימון ולשתות כוס קפה במקום”, אומרת ז'יראט , "שכן רוב ההשפעות הפיזיולוגיות של קפאין שאנו שותים מתרחשים במערכת העצבים המרכזית, ולא מגיעות לשרירים. בשביל לקבל את אותו סוג של אפקט שראינו בתאים, צריך לשתות 50 כוסות קפה ביום, שזה קרוב למינון קטלני. לכן חצי שעה של פעילות גופנית בעצימות בינוניות עד גבוהה מספיקה בכדי להשיג את אותו אפקט חיובי רצוי."
6.2.2013
דנה פלג- עיתונאית, אמא של שלושת המופלאים, שוחה, רוכבת כשלא חם ולא מוותרת על פילאטיס
