אמרו שזה אחד מחמשת הטרקים היפים בעולם…
היינו חייבים לבדוק, ואין מה להגיד: לפי 4 הימים הראשונים: כל מילה בסלע!!!
במה הדברים אמורים?
מאת:רפי פרחי
ראשית – ההרים! אלפים זה אלפים !
הכל מאד חזק:
עליות – סופר… מזל שאנחנו בכושר כי הכול נספר פה רק ב״כמה עולים ביום״ וכמה שעות הולכים. ביום הראשון טיפסנו 1720 מטר ובילינו בשטח משמונה בבוקר עד חמש אחה״צ – קריעת תחת! באופניים, לטפס 1700 זה לא עיניין של מה בכך,עובדים קשה.
בטרק – זה דומה, רק מה – יש יתרון ענק:
אין פה אפילו לדקה אחת 85% דופק או כול מיני סיפורים של ״אנחנו על הקצה״!
אזי תובנה ראשונה: מי שרוצה חופשה איירובית בלי להיות שניה על הקצה – טרק המון בלאן בשבילו. אבל שווה כל דקה…
והירידות – אתה לומד לא לאהוב ירידות… כל כך חד ותלול, הרגשתי בסוף היום כמו אחרי ה״ישראמן״. עם הריצה בירידה מנטפים – אין, הלך הארבע ראשי.
מעכשיו, יורדים מדרגות הפוך… מניעים ממצב מנוחה להליכה לאט לאט, אין רגליים!
אבל אני בדרך!, חייבים לנשום עמוק, לתעד, לצלם ולנסות לזכור לפחות חלק ממה שרואים!
כי הנופים מ-ד-ה-מ-י-ם !!!
מה כל כך חזק?
הקרחונים!!! הם מפשירים בחלקם בתקופה הזו וגורמים לכמה תופעות:
א. נחלים שזורמים בשצף וקשה לחצות אותם ופאק – חייבים להרטב…
ב. ״רעש״ של מים… מפלים בכול מקום… איזה יופי!
ג. הטבע בהתגלמותו: מוצק הופך לנוזל! גוש שלג ענק יוצר נהר מדהים!!!
ופטי ואני – בתוך כול זה!
הפריחה!!! אני לא מבין גדול בסוגי הפרחים אבל כן מבדיל בצבעים – אין כמעט צבע שלא ראינו. שדות סגולים, לבנים, צהובים, ורודים וכו׳ וכו׳. כל כך גדולים – מדהים!
האלפים!! מאד חזקים! ניצבים בכול מקום, כול הפסגות מושלגות, חיתוך חזק של הנוף עם ירוק, יערות עד,שלג , הרבה מים ופריחה.
האנשים! הטרקרים פה מכול העולם. כמה נחמד לשמוע בליל של שפות מכול האומות: איטלקים, אנגלים, צרפתים, אוסטרים, גרמנים, יפנים וכו׳. וכולם ״סופר מנומסים״ לאורך כול הטרק: ״בוקר טוב…״ ו״יום טוב…״, ללא הפסקה, כולם מחייכים. ומה הפלא?!
תובנה שנייה:
אם בראש שלכם חופש טוטאלי ממתח, לחץ וחרדות מיותרים – תגיעו לפה!!!
איזה קטע, התחיל לטפטף… מהר מאד נהפך לגשם… שנהפך לשוטף… לכול הרוחות, מה עושים? מה שכולם עושים: שכמיות, מעטפת לציוד, נעליים טובות – ולא סופרים את הגשם! הכול ממשיך, רק שכול הציוד האלקטרוני לא ירטב…
צריך להחזיק מעמד כמה שעות, השמש יוצאת ובגבהים האלו היא גם חזקה, מייבשת הכול בכמה דקות, איזה יופי.
ולאצנים שבנינו :ביום הראשון, השביל שלנו הצטרף לשביל ריצה של ״מרתון המון בלאן של שאמוני״: 29 ק״מ, 62 ק״מ, 100 ק״מ… איזו חוויה! אלפי רצים, מכול הסוגים, המון בנות, כולם מצוידים פיקס: נעלי ריצת שטח, תרמיל צמוד עם 2 בקבוקים + צינורית ישר לפה, ביגוד מתאים והם ״מעופפים״. אנחנו ה"טרקרים", עם התרמילים הענקיים על הגב – נראים לידם כמו ״טנקים״ כבדים. ושלא תהיינה אי הבנות – בעליות הם הולכים ויש עליות שהם הולכים לאט…( אנחנו זוחלים), אבל בירידות – הם עפים! פאק, בכמה שניות נעלמים מהעיניים, פותחים מבערים ובום – ביי, ביי! יש כאלה שלא נושמים, כול הזמן בדופק גבוה, יוצא להם קצף מהפה… הם מתחרים. ויש כאלה שהם ב״איזי״ כול הזמן מתקדמים בקצב שלהם, קדימה קדימה – הם יסיימו עם חיוך. ויש כאלה שהכול אצלם רגוע: הם עוצרים באמצע העליה, לוקחים אויר, משחררים שרירים…
ומעבר הרים בשיא הגבוה – הנוף ״פצצה״, אז עוצרים, מצלמים, פיקניק קטן – אסור להפסיד כאלה רגעים יפים!
שורה תחתונה – כול מי שאוהב ריצה, עשה כבר כמה מירוצים של חצי ומרתון מלא – קבלו
את המלצתי המלאה – זה כייף אדיר: ריצת שטח בהרים !!!
היום, מצאתי את עצמי בסיטואציה הבאה:
אני יורד מה״"COL" הכי גבוה של הקטע הנוכחי, משני צידי הרים לבן ומלא ירוק, למטה עמק מלא מים, פרות וסוסים. בדרך, מתמודד בקלות עם אין סוף מעברי מים, הקרחונים מסביבי ואני שומע ״פינק פלויד״ ואח״כ בא לי ״" Deep purple" ואריק איינשטיין ו״Adel" ונראה לי ש: אני לא רוצה שכול זה יגמר!!! באמת: ״אין דברים כאלה…״ !!!
יום טוב מה״מון בלאן״
רפי
רפי פרחי – רוקח במקצועו, ספורטאי בנשמתו ובעל זכויות על "אין דברים כאלו"
