קבוצת "בעיניים אחרות" העזה והצליחה פעם נוספת, במסלול אתגרי וקשה באחד הקניונים האדירים של הרי מואב, בירדן
מאת:יורם חן; צילומים: רונן גולן
טלפון מצפי. הניצוץ נדלק
טלפון מצפי. אני עונה. תגיד, היא שואלת, מה עם טיול נוסף לקבוצה של גאורגיה? החבר'ה שואלים מה קורה, מתריסה צפי. והנה זה מתחיל. מי שמכיר אותי יודע שלא צריך הרבה כדי להדליק אותי. הרפתקה חדשה בפתח. עולה הרעיון של יציאה ליעד קרוב ואני מתחיל לגלגל את הרעיון לטיול בן מספר ימים בירדן, יעד ששבה את ליבי כבר לפני מספר שנים כשהתחלנו להסתובב בקניונים המדהימים אצל שכננו. מתארגן הצוות הקבוע להכנה, רונן גולן ואני, עם תוספת של גרעין קטן של חברים ואנחנו יוצאים לבדוק את המסלול של ואדי חסה, הוא נחל זרד.
הכנת מסלול. קשיים ולבטים
נחל זרד, אותו חצו בני ישראל במסעם במדבר, הוא קניון אדיר בן כ- 25 ק"מ, המנקז אגן היקוות ענק דרך מעבר צר ותלול הגולש מגובה של 900 מ' מעל פני הים ועד לים המלח, ברום של 400 מ' מתחת לפני הים.
בדרך חוצה הקניון את שכבות כדור הארץ השונות ומייצר תפאורה שאינה נתפסת ביופייה, עם מים זורמים, מעיינות חמים, וצמחייה שופעת, בלב המדבר.
אנחנו שוהים 3 ימים בוואדי, במהלכם אנחנו מתמודדים עם המכשולים השונים, בראייה של הקבוצה המורכבת מעיוורים ומנסים להבין האם הדבר אפשרי? האם הוא מטורף?
באחד המפלים אנחנו מתעכבים במדרגה גבוהה עם הרבה מתח סביבה ורונן מסתכל עלי ומצהיר נחרצות "טוב, זה מפיל את התכנית סופית! זה ברור….". אבל לי כלום לא ברור ובכלל, סיכומים עושים בסוף.
אחרי 2 לילות ו-3 ימי הליכה אנחנו יוצאים החוצה. מגלגלים
בראש האם הקבוצה, שהשלימה כמעט לגמרי את ההליכה בשביל ישראל ועמדה בכבוד
במסע בקווקז, תוכל הפעם לאתגר שהוא שונה בתכלית. קניון אדיר שהוא רצוף
מכשולים טכניים וכל צעד בו הופך להיות תחנה איטית הדורשת תשומת לב רבה.
יחד עם זאת, אני לא יכול להשתחרר מהתמונה שאני מדמיין – אפשרות לחוויה חושית בלתי אמצעית בעליל עבור הלא רואים. לא עוד הסברים ואווירה, אלא מים חמים ששוטפים לך את הגוף, רעש מפלים עם זרימה גועשת, נטיפי נביעה קופאים שנוחתים עליך ממצוק הנמצא עשרות מטרים מעליך, המעבר בין קירות צרים וגבוהים המצלים עליך גם באמצע היום, הגלישה בחבל היישר לתוך מים זורמים והלינה בשק"ש לצד פלגי המים עם הקרקור החרישי של הקרפדה המקומית. החוויה, אני משוכנע, תהיה עילאית. האם האתגר ישים?
הגנים התלויים
אני מאמין בכח של הקבוצה ומחליט לא לשנות מטר אחד מהמסלול המתוכנן.
מכשולים בדרך לוואדי. חומת הפחד מהאחר
24 באפריל 2013 06:30 בבוקר ואנחנו במעבר הגבול. ההתרגשות בשמיים. מתקתקים את המעבר וכולנו כבר באוטובוס בדרך דרומה. עוצרים לאכול צהריים בכרך כאשר לפתע התקלה מכיוון לא צפוי. משטרת התיירות המקומית, אוספת אותנו אל התחנה בעיר, ומצהירה שלא יתנו לנו להמשיך. אסור לנו לעשות את המסלול הזה כי יש לנו עיוורים בקבוצה. איך לא עלינו על זה קודם. אנחנו נתקלים בחומה בצורה הבנויה מבורות עמוקה, דעות קדומות, חוסר ידע ואי רצון לקחת אחריות ובעיקר פחד. פחד מהלא מוכר, מהאחר. איתם ישראלי, אחד מחברי הקבוצה מציע באירוניה להגיד שעיוורון מדבק, אולי יגרשו אותנו לדרכנו. אני נכנס למו"מ ארוך ועיקש עם המקומיים, ובעזרתה של דינה דואדי מגיעים אפילו לחלונות הגבוהים וזוכים לעזרה ממר סילבן שלום בכבודו ובעצמו. החומה הבצורה מתפוררת. אנחנו ממשיכים לדרכנו ומגיעים לכניסה לוואדי באיחור של חצי יום. לילה וחושך. הירח מתחיל לעלות ואנחנו פורקים עצמנו לתוך הפתחה הרחבה. מתחילים להרים ארוחת ערב חמה ומצב הרוח משתפר בהתאם.
שני מלווים, מקדימה ומאחורה
עַתָּה, קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד; וַנַּעֲבֹר, אֶת נַחַל זָרֶד. (דברים ב', פסוק יג')
04:00 בבוקר השכמה. מחנה בני ישראל מתחיל להתעורר. יש מתח באויר. קפה ותה ועוגיות שהכינה לנו אתי. טור ארוך שמתייצב על השביל ואנחנו גולשים לוואדי. המסע מתחיל. נכנסנו לקניון האדיר של הזרד והתחלנו ללכת. לומדים אט אט את האתגרים והמכשולים שהתוואי מציב. שום צעד לא דומה למשנהו. אין דפוס קבוע ואין שביל. יש רק עזרה הדדית וערבות. יש אמון לא מסויג בין החברים ומטרה משותפת ונקייה. אני מביט אחורה מדי פעם ורואה איך כל הטור, 28 איש, נראה כמו גוף אחד שמתקדם בהרמוניה. איבר אחד דוחף, השני מושך, זרוע נתמכת וכף יד מעודדת, עד שלא ברור מי הדומיננטי ומי המשני, מי המוביל ומי המובל.
אנחנו חוצים את החלק הראשון עם הבולדרים האימתניים ומגיעים למפל הגיר הגועש מים, לרחצה קבוצתית המלווה בשאגות אושר. ממשיכים לדחוף. צולחים בריכות ומפלים, קרים וחמים, עוברים במים גועשים ורגועים, וחוצים קטעים עמוקים ורדודים. מדי פעם מגיעים למעבר הכרחי עם מכשול מפחיד ומחפים עליו בעזרת חבלים וסולם אנושי. באחד הקטעים אני מתדרך את דרור כרמלי שהגענו למצוק מפחיד ודרור מעמיד אותי במקום באומרו "אתה מפחד, כי אתה רואה…". אנחנו מצמצמים ביום הראשון והארוך כמעט את כל הפיגור בזמנים והתחושה היא טובה ומלאת סיפוק.
עיוור עם שני מלווים במעבר מים
הצוותים מתחלפים וההרכבים השונים מתערבבים ורק ניסים ושחר לא מרפים מהמקל המשותף המאחד ביניהם. קריאות האושר של שחר מתחת למפל החם ובקטעי הבודי ראפטינג הרבים, ממחישים לי את מה שדמיינתי בהכנה. האושר של קטיה הניכר על פניה מרחיב את הלב ולראות את דינה שוברת את הפחד מטבילה במים עמוקים, כאילו אין מחר. כי באמת אין מחר. יש כאן ועכשיו ואנחנו מרגישים כמי שהצליחו לתפוס את הרגע ולהוציא ממנו את המיטב. היום הראשון היה תובעני וארוך, אבל בסופו צמצמנו כמעט לגמרי את הפער בזמנים ויצאנו בתום המסע מהקניון כמתוכנן, שלמים ומאושרים. מותשים, אבל מלאי אנרגיה.
חרשת ולקויית ראייה, שמחה עד השמיים
סיכומים עושים בסוף. האמנת, יגעת ומצאת
עשינו זאת! העזנו והצלחנו. צלחנו את נחל זרד האתגרי, עם קבוצת "בעיניים אחרות" ע"ש חזי רול ז"ל.
חבורה מופלאה ואמיצה המורכבת מחברים עיוורים ומלווים. חבורה גדולה מהחיים שהגדירה מחדש את המושג אומץ לב, נחישות, יכולת פיזית ומנטלית, במסלול קשה למיטיבי לכת מורכב מאין כמוהו ומחייב. הלכנו עם הציוד על הגב, לנו בשטח תחת כיפת השמיים, בישלנו מזון שסחבנו, התארגנו עם ציוד חירום וחבלים והיינו נחושים.
נתקלנו בחומה של דעות קדומות ופחד, אבל עברנו דרכה. זכיתי לקחת חלק ולהוביל מסע מדהים שיהווה אתגר לכל אדם. זכות להיות שותף למשהו שהוא חד פעמי, שהוא יכול לקרות רק כאן ועכשיו ועם החברים האלו, גם אם יש לך ניסיון רב בסיטואציות דומות וגם אם החד פעמי הזה כבר קרה פעם, אבל אחרת. אתה לומד לכבד את האדם, לכבד את איתני הטבע, לבוא בצניעות אבל בנחישות. לשאוב כח מחבריך לקבוצה ולתת את כל מה שאתה יכול חזרה. אתה לומד להכיר את עצמך. לומד שצריך להאמין כדי לראות. לימדו אותנו שיגעת, מצאת – תאמין. אנחנו האמנו, יגענו ומצאנו.
יורם חן, מארגן ומוביל המסע – www.yoramhen.co.il
צילומים: רונן גולן www.ronengolan.com
