מאת:קובי בכמן
רבים מאתנו הקוראים הופתעו משיוכם הקבוצתי של מספר רצים שהשתתפו השנה במירוצים וטריאתלונים. השיוך הקבוצתי הצביע על עמק האוש"ר. ובכן, עמק האוש"ר – ראשי תיבות להליכה, אופניים, שחייה, וריצה – הוא שמה של קבוצה העוסקת במגוון פעילויות ספורט הפועלת ביישוב תמרת המונה כ350- משפחות, הממוקם על גבעה הצופה על עמק יזרעאל. סקרנותי גברה והחלטתי לפגוש בחברי הקבוצה במגרשם הביתי.
אני מטפס עם הרכב על הגבעה ומגיע למקום המשרה אווירה של גן-עדן – שקט ושלווה, נוף בראשית ונוף אנושי מיוחד מתחבר אל הטבע שמסביבו. ראשון חביב פגשתי בברוך קרן, הוגה רעיון הקמת הקבוצה. ברוך, בן 53 שייך לגזע הספורטאים. היום עוסק בתחום מכירות מוצרי וטרינריה אך בעברו, מורה לחינוך גופני שנים רבות וסגן מנהל בבית הספר התיכון ע"ש גרינברג בקריית טבעון, מאמן קבוצת הכדור-מים של קריית טבעון (בעבר אלופי הארץ) ומאמן נבחרת ישראל נשים בענף זה. משפחת קרן היא משפחה ספורטיבית. האשה, צביה מורה לחינוך גופני לשעבר, והבנות: דפנה, שחיינית בעברה ונשואה ליואב טל, רוכב אופני הרים מהשורה הראשונה והבת מאיה, שחיינית מצטיינת גם היא. האח סמי קרן (הירשהורן), שחקן כדורמים מצטיין בעברו וטריאתלט מצטיין היום – זכה כבר מספר פעמים להגיע למקום הראשון בקבוצת גילו במספר תחרויות טריאתלון. ברוך מספר שבשנה שעברה השתתפו עשרה מבני המשפחה באליפות ישראל בטריאתלון באילת ואף הרכיבו שלשה מקורית לתחרות שלשות. האמא צביה על האופניים ושתי בנותיה: מאיה בשחייה ודפנה בריצה זכו במקום השלישי המכובד.
דרך האוש"ר – גם באופניים
מה המוטו שלך? אני שואל את ברוך שדוחק בי לסיים את שלב השאלות ולעבור לשלב הצפייה בקבוצה שעומדת להגיע לאימון בעוד דקות מספר. "בדצמבר 2001 נולד בי הרעיון להקים קבוצה שתעסוק בענפי הספורט האירוביים. כך שכל אדם שרוצה להשתתף בפעילות ספורטיבית בריאה ומתאימה לו אישית יוכל למצוא את מקומו. כך שמי שמתקשה במיומנות השחייה יוכל לרוץ וזה שמתקשה בריצה יוכל ללכת או לרכב על אופניים. המוכשרים יוכלו לשלב בענפי ספורט שונים ואף להשתתף בתחרויות אופנים, ריצה או טריאתלון. מסביבי כל הזמן אני שומע על תוכניות לשמירת בריאות, המלצות לדיאטות שונות ומשונות ואילו אני חושב שבמקום לדבר צריך פשוט לפעול וזאת התוכנית הטובה ביותר. אבל החוכמה היא לפעול באופן קבוע ולטווח ארוך. כל אחד בהתאם ליכולתו ובנוסף, גם ליהנות מהפעילות. מצאתי שהנוסחא הטובה ביותר לכך היא פעילות במסגרת קבוצה כשהמרכיב החברתי מהווה נדבך חשוב בפעילות ומניע נוסף לעסוק בה. אני מאמין שפעילות גופנית מביאה סיפוק רב, משחררת לחצים ומביאה אנרגיה חיובית לחיים. ההצלחה היא ההתמודדות שלך עם עצמך וההישג יהיה ההתקדמות האישית שלך".
בדף הסבר על הפעילות פונה ברוך לאוכלוסיה הטרוגנית: " כל אחד יכול לבצע פעילות גופנית. מתחילים לאט ומתקדמים בהדרגה. בקבוצה שלי יפעלו אלו שלא עסקו בספורט מעולם לצד ספורטאים מצטיינים ואף אלופים. כל אחד יתאמן על פי תוכנית אימונים שתותאם לו אישית".
איך עושים זאת? ברוך מחייך ומשיב: " לי יותר קל כי יש לי הרבה מדריכים בבית. היום באימון אני מוביל את הרצים הטובים, ביתי דפנה תוביל את הרצים שהתחילו לרוץ זה מכבר ואישתי צביה הצטרפה לקבוצת הריצה. מחר באימון האופניים ידריך יואב, כך שאין לי בעיה לחלק את הקבוצה לפי רמות".
הגעתי לתדריך לריצה. הריצה בשבילי העמק דרך בית הקברות בנהלל שם קבורים גיבורי האומה, ממשה דיין ועד אילן רמון. השילוב של הטבע עם ההיסטוריה מטעינה את המצברים ואני כבר מצטער שלא הבאתי איתי בגדי ספורט לרוץ יחד עם הקבוצה. בסיום אני מצליח ללקט רשמים ממספר רצים. משה שוחט הוא בן 56, פנסיונר, נהג אגד בעברו. " עד גיל 30 שיחקתי כדורסל בקבוצה מיקצועית גבת-יגור והפועל עפולה. ומעולם לא עסקתי בספורט הריצה. היום הריצה היא חלק בילתי נפרד מחיי והוספתי לאחרונה גם רכיבה באופני הרים. בשנים האחרונות היו לי בעיות בריאותיות, אך מאז שהתחלתי לרוץ ההרגשה ממש טובה. רק לפני שבוע הגיעה לכאן ניידת ממכון וינגייט, שם עברנו בדיקות רפואיות והרופאה אמרה לי שאני במצב מצוין. אני אוהב לרוץ ומשקיע באימונים".
לעומתו אודי שפירר הגר בטבעון הנו חייל בן 21 המסיים את שירותו הצבאי, רוצה להצטרף לקבוצה ואף סיים ראשון את הריצה. " אני רוצה להכנס חזק למקצוע הריצה ומרגיש שיש לי פוטנציאל בתחום".
הקבוצה פועלת בקושי שנה וכבר חלק נכבד מהחברים בה משתתפים בקביעות במירוצים השונים. ששה חברים (מתוכם אשה אחת) סיימו השנה בהצלחה את המרתון בטבריה ועוד עשרה (מתוכם ארבע נשים) את התריסרון.
דמות מיוחדת בקבוצה הוא שמואל רוכין בן 56 הגר בתמרת. התוודעתי אל שמואל במקרה, כשנודע לי שהוא מתכונן לרוץ במרתון ברלין בחודש ספטמבר הקרוב. שמואל הוא אחיו של ירון הירושלמי, גם הוא ממשפחת הרצים "השרופים", נכה צה"ל שמזה שנים רבות מגיע באדיקות לכל המירוצים.
שמואל רוכין – מקוצבי לב למרתונים
שמואל הזמין אותי לביתו ומרגיש שאני ממהר לסיים את הביקור. כל מילה שנייה שלו " תהיה רגוע, כאן לא ממהרים לשום מקום. אתה בטבע תנשום את האוויר ותהנה". שמואל עבר מטמורפוזה בחיים ומנהג אגד הפך להיות מטפל ברפואה משלימה (הילינג וביו-אנרגיה). "איך עברת שינוי כזה אני שואל? " לפני מספר שנים אושפזתי בבית חולים ואובחנה לי בעיה בלב. הרופאים החליטו להשתיל לי קוצב לב. אותו קוצב גרם לי לבעיות קשות, זיהומים ודלקות ואושפזתי שוב במצב קשה בבית חולים. הרופאים החליטו הפעם להוציא לי את הקוצב, מקור הצרות ושחררו אותי לביתי. באותו שלב החלטתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ועברתי לעסוק בפעילות גופנית מתונה (הליכה) ובמקביל התוודעתי לתחום הרוחני והלכתי ללמוד ולרכוש ידע בתחום. בינתיים יצאתי לפנסיה והיה לי יותר זמן פנוי. לפני שלוש שנים וחצי התחלתי לרוץ ונדבקתי בחיידק".
תוך כדי שיחה מסיר שמואל את מד הדופק מעליו ומכשיר נוסף מעל זרועו. "מה זה המכשיר הזה אני שואל?", ברוך מחייך ואומר לי: " מה קרה לך……..אני יודע בכל מירוץ אם המרחק היה מדויק, ואם לא מה היתה הסטייה. זה מד מרחק לוייני. הזמנתי אותו במיוחד מחו"ל." שרוט אמיתי אני חושב לעצמי וממשיך לתחקר. "איך אתה מתקדם בריצה מאז שהתחלת? " לפני שלוש שנים וחצי רצתי בעין גדי 10 ק"מ ב59- דק' והנה השנה אני רצתי בכפר-סבא ורעננה 49 דק'. כן היתה איזה סטייה קטנה במרחק, סמוך עלי זה בדוק, אבל גם כך זאת התקדמות משמעותית. השנה גם רצתי לראשונה את מרחק המרתון המלא בטבריה וסיימתי ב4:06:54- שע'. האתגר הבא כמו שסיפרתי לך הוא לרדת מ4- שעות במרתון ברלין. אני מתאמן יחד עם הקבוצה וכמובן גם אימונים נוספים על מנת לעמוד באתגר. אני מרגיש מצוין וזוקף נקודות זכות רבות לפעילות הגופנית ששינתה את חיי".
הכותב הוא עורך המגזין "עולם הריצה" – המגזין לשוחרי הפעילות הגופנית בישראל
באדיבות מגזין עולם הריצה
