לכל ספורטאי וספורטאיות השבוע של שוונג
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"התחלתי אי שם בסביבות 2014-15 במטרה לרדת במשקל. הייתי אז בן 27 ומעולם לא עסקתי בשום סוג של ספורט. למען האמת אפילו לא ידעתי מה עושים בחדר כושר, לא ידעתי מה הן פחמימות או חלבון, ולא הכרתי את השם של אף שריר בגוף. די מטורף לחשוב על זה עכשיו אחרי עשור. בכל אופן, רציתי לרדת במשקל והתחלתי עם הליכות. בסוף מסלול ההליכה שלי היה חדר הכושר של בריכת גורדון, ובאחת מההליכות (שהפכו לריצות) נכנסתי ונרשמתי. בחדר הכושר הכרתי את מאמן הריצה הראשון שלי – בני שוורץ. הריצות הפכו לחצאי מרתון, והשאר היסטוריה".
למה בחרת דווקא בספורט הזה?
"כבר כשהתחלתי לרוץ גיליתי את המונח "איש ברזל" מתוך סקרנות והתחלתי לפנטז על לעשות משהו בסגנון. בנקודה שבה הייתי, עם עודף המשקל ורמת הכושר שהייתה ממש בחיתולים, זה היה בגדר פנטזיה ולא ממש יכולתי לדמיין איך תיראה הדרך. היו שנים של ריצה ורכיבה לסירוגין וקצת שכחתי מזה. לפני שנה נולדה בתי והחלטתי שהפעם אני הולך על זה – רציתי "לעלות רמה" בשביל עצמי ולעשות משהו שיום אחד היא תהיה גאה בו. היום אני אחרי שני חצאי איש ברזל מאוד מוצלחים, בדרך לאחד מלא בעזרת השם, עם המשפחה מאחורי – ומאוד מבסוט מהתהליך ומהדרך".
מה ענף הספורט האהוב עליך?
"טריאתלון כמובן. בפרט רכיבה, ולאחר מכן אימוני כוח. כל מה שעוסק בסיבולת ושיש בו מימד של "גריינד" שבסופו מתקבלת תוצאה מרשימה מאוד מדבר אלי ברמה האישית. כמו כן כל המימד המנטלי הוא משהו מאוד משמעותי שמשליך חזרה על כל תחומי החיים – אתה חוזר למשפחה ולעבודה עם אקסטרה אנרגיה ואמונה בהגעה למטרה. זה משהו שאני מאוד מעריך".
היכן/עם מי אתה מתאמן?
"בעיקר לבד. אנחנו גרים היום בארה"ב באזור סיאטל, אזור מדהים לרכיבות, ריצות ושחייה עם המון מסלולים, אגמים ונופים משגעים. יש כאן קבוצות ואני מדי פעם מצטרף לרוכבים אחרים אבל אני נהנה מאוד מהזמן לבד ואין לי בעיה לדחוף את עצמי לתוצאות. שי פיפמן (האלוף! אין מספיק מילים בשביל להודות על הדרך שהוא הוביל אותי בה) מאמן אותי מרחוק ואנחנו מדברים בטלפון כמה פעמים בשבוע לבחון את ההתקדמות, מה עובד ומה פחות, ומתאמים לקראת אירועים. כשאני בארץ אני עושה כל מה שאני יכול בשביל להצטרף לאימונים ואירועים עם הקבוצה של פיפמן".
רם בולטניקוב עם שי פיפמן והמשפחה | צילום: תמי שהם
כמה שעות שבועיות או מספר אימונים שבועיים את/ה מקדיש/ה לספורט?
"כיום באיזור ה-12-14 שעות שבועיות, שכוללות ריצה, רכיבה, שחייה וכוח. בסופ"ש מתמקדים בריצת נפח ורכיבת נפח".
ספר/י על תחרויות שהשתתפת בהם?
"וואו, קשה לבחור. חצי איש ברזל של מדינת וושינגטון באיזור שנקרא Tri-Cities. זה מה שהפך להיות "תחרות הבית" ואני רשום גם לשנה הבאה. תחרות נוספת שראוי לציין היא החצי שעשיתי בהוואי – המקום הכי מדהים מבחינת טבע שיצא לי להתחרות בו, ובפרט השחייה בריף אלמוגים עם צבי ים שחולפים ליד השוחים, ורכיבה בנוף של קרקע וולקנית. מיוחד".
"היו השנה גם כמה מקצים אולימפיים וספרינט. היה אולימפי בטריאתלון אשקלון – מבחינתי זו הייתה התחרות הראשונה שהתחלתי להרגיש בה שאני "מתחיל להבין מה קורה כאן", וזה נתן לי המון בוסט להמשך הדרך. היו גם רכיבות מדהימות בעבר באלפים בגרמניה, אוסטריה ושווייץ עם המון מטרים של טיפוס שקצרה היריעה מלספר".
רם בולטניקוב בוושינגטון | צילום: פרטי
שיא אישי מיוחד?
"התחרות האחרונה, חצי איש ברזל בוושינגטון. עמק יפה ומלא ביקבים עם אקלים קצת יבש מסביב. הגעתי לתחרות עם מטרה די צנועה של לרדת מ-6 שעות, אחרי פציעה שהחלימה לפני התחרות אבל הייתה בלת"מ באימונים בחודשים שקדמו לאירוע. אחרי שחייה מוצלחת ותוך כדי הרכיבה, הבנתי שאני ביום טוב ושאפשר ללכת על תוצאה מרשימה. עדכנתי בראש את היעד מ 6 ל-5:50 שעות, ואז ל-5:40 שעות. בקילומטרים האחרונים של הריצה הבנתי שאם אני נותן ספרינט עד הסוף אני אוכל לרדת גם מ-5:40. נפל הפור, העברתי מסך בשעון כך שלא יראה לי את הדופק, ונתתי ספרינט "של החיים" לאורך של קצת יותר מ-3 ק"מ במהירות המירבית, בלי להסתכל על שום מכשיר – רק לרוץ הכי מהר שאני יכול ולהתמקד בנשימות ובתחושה של לעשות משהו בכל הכוח. סיימתי ב-5:37:22 שעות והייתי מבסוט עד הגג"!
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"חשוב לי להסתכל על כל אימון וכל תחרות כהזדמנות שנפלה בחלקי ולא כ"מטלה". אני לא מאמין בלעשות ספורט ולהרגיש מסכן. כן יש סבל פיזי ומכאן גם המונח "סיבולת" אבל התכלית היא עשיית ספורט כדרך לביטוי עצמי ויצירה של חוויות חיוביות בחיים".
האם אתה מקפידה על תזונה נכונה?
"בימינו אפשר לומר שהייתי שמח להפטר מ-3-4 ק"ג כלשהם, אבל נראה לי גם שתמיד אפשר לומר זאת. אני מקפיד מאוד על חלבון להתאוששות, צריכה קלורית כוללת במהלך השבוע, ולאחרונה התחלתי להתמקד באופן יותר מדויק בפחמימות ובצריכת נוזלים ומלחים תקינה לפני ותוך כדי האימונים הארוכים והתחרויות. בסופו של דבר, אני כן דואג להזכיר לעצמי שאני עוסק בספורט כחובבן והדרך להשאר בתחום לשנים ארוכות היא לאפשר לעצמך אורח חיים שנכנסים בו גם אירועים משפחתיים וחיי חברה. זה עניין של איזון. בתקופות שבהן אני ממוקד במטרה מסוימת, ככל שמתקרבים אליה, האיזון הולך לטובת דיוק – גם בתזונה וגם ברמת הביצוע באימונים. בזמנים יותר נוחים, אני בעד לקחת קצת נשימה, רק לא יותר מדי ובלי לעשות דברים שאתחרט עליהם בהמשך הדרך כספורטאי".
רם בולטניקוב | צילום: פרטי
מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"אני עובד בעבודה יחסית אינטנסיבית, ויש לנו בבית תינוקת בת שנה. צריכים לפתח גמישות כך שתמיד תהיה אפשרות לנצל הזדמנות כשיש אחת. בבית יש לנו טריינר, בחדר הכושר ובעבודה יש לי הליכונים לריצות. בסוף פשוט חשוב שיהיו מספיק אפשרויות בשביל שאף פעם לא תוכל לומר לעצמך "היום אני עסוק אז לא רצתי".
יש לי דוגמה טובה: היינו בדרך לטיול משפחתי והיה לי בתכנון אימון שחייה. היו לנו שעתיים לחכות למעבורת, חליפת השחייה הייתה בבגאז', ולידנו היה האוקיינוס השקט (למי שמכיר, טמפרטורת המים בו לפעמים בהחלט נמוכה על הצד הפחות נעים). אלו לא תנאים אידאליים, אבל נכנסתי לחליפה ועשיתי את האימון. הקור פחות הפריע ואפילו היה די מעניין לשחות ככה ככל שהתקדמתי לתוך האימון. כשיצאתי מהמים אשתי אמרה לי: 'היום הוכחת לי שאתה באמת מסוגל לאיש ברזל'. וזה מביא אותי גם לנקודה השנייה – תמיכה מהמשפחה. מי שיש לו מספיק גמישות עם עצמו ותמיכה מהסביבה שלו מבחינתי יכול להגיע לכל מטרה.
על מה היית מוותר בספורט שלך?
"העלויות הגבוהות, בעיקר בתחום הרכיבה. עלות האירועים עצמם גם נהייתה גבוהה, ברמה שלדעתי מקשה על הרבה אתלטים צעירים ומוכשרים שמעוניינים בכך להצטרף לתחום".
רם בולטניקוב בהוואי | צילום: פרטי
ספר סיפור בלתי נשכח
"לפני כמה שנים אשתי רשמה אותי לאירוע שהיה נראה לה נחמד במערב שווייץ, אחרי שפספסתי אירוע שממש רציתי להשתתף בו אך הייתי חולה. כשהגענו התברר שמדובר ב-Pro Event שמארגנת קבוצת רוכבים מקצועיים שהם בסוג של חברותא אלו עם אלו – אירוע יחסית מצומצם עם משהו באיזור ה-200 משתתפים. כמובן שאני לא Pro בנקודה הזאת בשום צורה או אפילו קרוב לכך. בקיצור – אחרי שהם סיימו את המסלול באורך 120 ק"מ עם מעל 2000 מ' טיפוס פעמיים, הצלחתי לדדות לקו הסיום אחרון בהחלט, אבל אכן סיימתי. חיכה לי בנקודת הסיום רוכב שכיום הוא די מבוגר אבל בזמנו היה אלוף העולם מספר פעמים, וכולם בתחרות הכירו אותו. הוא נשאר לחכות שאסיים כדי שתהיה לי קבלת פנים ראויה בזמן שכולם היו כבר בפנים ואכלו את ארוחת ההתאוששות. היה מצד אחד קצת מביך לחלוק מסלול עם ספורטאים ברמה הזאת, ומצד שני הכבוד שהם נתנו לספורטאי חובבן שהגיע 'בטעות' היה בהחלט משהו שלא אשכח".
מי המודל לחיקוי שלך? (דמות נערצת):
"חמי. הוא בן 61 כיום ומסיים חצאי מרתונים בשעה וחצי, עם הרבה פודיומים בקבוצת הגיל שלו. הוא התחיל עם ספורט באזור גיל 40. החלום שלי הוא להמשיך להיות במצב פיזי איתן לתוך הגילאים המתקדמים. באופן כללי מדובר באחד האנשים הכי חיוביים שפגשתי".
המלצה על ספר/סרט שנתן לך השראה
"אדם מחפש משמעות", ו"כן לחיים למרות הכל" של ויקטור פרנקל.
