דימה גרובובסקי, 31, ספורטאי

"בגיל 19 הייתי אלוף העולם ואלוף אירופה עד גיל 23" | צילום: באדיבות דימה גרבובסקי

מקום מגורים: נתניה

איך נכנסת לראשונה לספורט?
"התחלתי לרכוב על אופניים בגיל 13 כשגרתי באוקראינה. כשהייתי בן 15 התאמנתי חזק מאוד על האופניים ובגיל 16 זכיתי בפעם הראשונה בתחרות גביע אירופה. התאמנתי לא רק על אופני כביש אלא גם בוולדרום ואת מדליית הזהב האירופאית הראשונה שלי זכיתי בתחרות נגד השעון בוולדרום. בגיל 17, בקטגורית ג'וניורס, קטפתי את התואר אלוף אירופה ולקחתי את מדליית הכסף באופני כביש ואת הארד בוולדרום. בגיל 18 התחרתי בקטגוריית מתחת לגיל 23 עילית (U23, ד.מ) ושוב זכיתי במדליית הזהב באליפות אירופה בוולדרום. בשנת 2005, כשהייתי בן 19 זכיתי בתואר אלוף העולם ואלוף אירופה, זכיתי בהרבה מדליות בשנה הזו. באותה שנה זכיתי במדליית זהב וכסף באליפות העולם באופני כביש וגם במדליית זהב באליפות אירופה ובוולדרום הייתי אלוף העולם ומקום שני באליפות אירופה. ב-2006 עברתי לגור באיטליה וחתמתי חוזה עם קבוצה איטלקית, לא מקצוענית. התחרתי הרבה וניצחתי באותה שנה 11 תחרויות כביש וגם את אליפות העולם ואליפות אירופה. משם עברתי לקבוצה מקצוענית, קוויק סטאפ. זה היה לא קל כי בתחילת העונה היתה לי תאונה קשה עם רכב והתחלתי את העונה מאוד מאוחר. הגעתי לכמה פודיומים בקבוצה המקצוענית. רכבתי איתם שנתיים ועשיתי הרבה עבודה, כי הקבוצה היא אחת הגדולות בעולם. לאחר מכן עברתי לקבוצה איטלקית מקצוענית נוספת ובשנת 2009 השתתפתי בתחרות הג'ירו ד'איטליה. בכמה קטעים סיימתי במקום החמישי והעשירי ואת הג'ירו סיימתי 56 במיקום כללי. בשנת 2010 עליתי על הרבה פודיומים בתחרויות כמו טור מלזיה ובתחרות טיראנו אדאריטיקו סיימתי עם חולצת 'מלך ההר'. נאלצתי להפסיק לרוכב כי היתה לי התרסקות קשה. עשיתי דאונהיל עם האופניים שלי באיטליה והמזלג הקידמי נשבר והאופניים התרסקו. הייתי בלי קסדה וזה היה במהירות גבוהה, משהו כמו 60 קמ"ש. שברתי את עצם הבריח, הידיים והראש. הגיע מסוק והביא אותי לבית החולים, אני לא זוכר כלום כי גם לא נשמתי. אחר כך הפסקתי לרכוב על אופניים, הפסקתי להתחרות ולא רציתי לרכוב יותר.

"בהמשך עברתי לגור עם ההורים שלי בישראל והתחלתי שוב להתאמן. אמרתי לעצמי 'למה לא תנסה שוב?', אז ניסיתי. התחלתי להתחרות שוב בשנת 2013 וזכיתי במשחקי המכביה, אליפות ישראל ובשנה שעברה רציתי לנסות טריאתלון, זה משהו חדש עבורי. זו תחרות אינדבידואלית, זה לא כמו תחרות עם פלטון. בטריאתלון אתה לבד עם עצמך ואתה לא צריך את הקבוצה, עובד לבד. עשיתי את חצי הישראמן ולקחתי מקום שלישי כללי אבל היו לי כמה בעיות עם הנעלי ריצה שלי. לקחתי נעליים במידה שלי, אבל אם עושים חצי או מרתון מלא צריך לקחת נעליים במידה אחת יותר. עכשיו אני מתכונן למרחק המלא, אני חושב שזה יהיה יותר טוב בשבילי".

"הכי חשוב בטריאתלון בעיניי זה שלב האופניים" | צילום: באדיבות דימה גרבובסקי

למה בחרת דווקא בספורט זה?
"הגעתי לטריאתלון כי אני עומד להשתתף בתחרות איירונמן השנה באוסטריה".

ענף הספורט האהוב עלייך?
"כמובן שאופניים. אני חושב שזה הכי חשוב בטריאתלון, אופניים. אבל כמובן שגם ריצה ושחייה חשובים".

היכן מתאמן?
"אני שוחה 5 שעות בשבוע עם אורי סלע וזהר גלילי. לרוץ אני רץ לבד וללא מאמן. גם את הרכיבה אני עושה לבד כי אין קבוצה שמתאימה לי בישראל ולכן עדיף לי לרכוב לבד. אבל בשביל התחרות באוסטריה אני צריך למצוא קבוצת ריצה, כנראה שאני אחפש בישראמן גרמין קבוצה מתאימה".

הישג מיוחד.
"הג'ירו ד'איטליה. זה היה 100 שנה לג'ירו ורכבתי עם לאנס ארמסטרונג, הוא רכב באותה שנה. זה היה מרוץ נחמד".

דימה גרבובסקי, רוכב אופניים, ישראמן, טריאתלון, נגד השעון צילום: באדיבות דימה גרבובסקי

האם אתה מקפיד על תזונה נכונה?
"כן, בבוקר אני אוכל דייסה ואחרי האימון אני אוכל פסטה או אורז והרבה סלט, ירקות, בשר. אבל פעם בשבוע אני אוהב ללכת למקס ברנר לאכול שוקולד, אחרי זה אני מרגיש מאוד חזק…".

"פעם בשבוע אני אוהב ללכת למקס ברנר לאכול שוקולד" | צילום: באדיבות דימה גרבובסקי

מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"אני עומד להתחתן באפריל והחברה שלי מהווה מוטיבציה גבוהה בשבילי, היא תהיה איתי באילת וגם כל המשפחה שלי".

מה המטרה הבאה?
"ישראמן גרמין מלא כמובן וחודש לאחר מכן יש לי את תחרות טור ערד ואחר כך אני נוסע להתחרות בכמה תחרויות באירופה באפריל ומאי וגם יש לי חתונה שזה הדבר הכי חשוב".

צילום עמוד הבית: באדיבות דימה גרבובסקי