שגית הורוביץ, 43, גבעת שמואל, דוברת הספארי רמת גן
"לרוץ בין בעלי החיים שאני כל כך אוהבת זה מרומם את רוחי" | צילום: טיבור יגר
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"עד לפני קצת יותר משמונה שנים, לא היה לי שום קשר לספורט, 'פדלאה' אמתית. ספורט לא עניין אותי ואנשים שרצו היו נראים לי לא לגמרי בקו השפיות. הסתכלתי מהצד על המשפחה של בת דודה שלי, מרב מילר וחשבתי לעצמי שדווקא ממש מגניב להם שהם רצים ביחד ומתעסקים בספורט אבל זה עדיין לא גרם לי לזוז מהכורסה. ואז הגיע מרוץ גבעת שמואל הראשון, צעדתי לפארק עם בתי הקטנה לקחת חלק בהפנינג ופתאום קלטתי כמה אנשים רצים והיו שם נשים שהכרתי, באותו רגע אמרתי לחברה שהייתה איתי, 'עד שנה הבאה שתינו עושות את המרוץ הזה'. עד אז לא רצתי 100 מטר. חזרתי הביתה נלהבת, סיפרתי ליגאל בעלי, שהוא מטבעו הרבה יותר אתלטי ממני והיה ספורטאי בעברו, על המחשבה הזאת והוא גיחך בקול רם והוסיף שאין שום סיכוי שאני אזיז את עצמי ואתחיל לרוץ. השלב הראשון היה לקנות נעלי ריצה, לא היה לי בבית אפילו זוג נעליים אחד שדמה לנעלי ספורט. עוד לא הבנתי איך כל הסיפור הזה עובד אז רכשתי נעליים בדיוטי פרי שממש לא תאימות לריצה. בדרך לטיסה עם בעלי, ששוב גיחך ואמר 'עוד נעליים שישכבו במגירה שלך'. זה היה השלב שבו גמלה בי החלטה חד משמעית שאני ארוץ. אני אראה לו ולכל העולם שאני יכולה ואפילו אגיע ל 10 ק"מ. 7 חודשים אחר כך עשיתי את המרוץ הראשון שלי, מרוץ הלילה של תל אביב ורצתי לראשונה 10 ק"מ. שנה לאחר רגע ההחלטה רצתי במרוץ גבעת שמואל השני. מאז הריצה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי".
למה בחרת דווקא בספורט זה?
"כמו שסיפרתי, הכל קרה במקרה, בלי שום תכנון אמתי מראש, בלי שהיה שם איזה חלום מימים ימימה, רק מחשבות חולפות מידי פעם על אנשים שרצים ושאין שום סיכוי בעולם שאני אהיה חלק מהם".
ענף הספורט האהוב עלייך.
"אני כמובן מאוד אוהבת לרוץ, יש בזה הכל, כוח, עצמה, חוזק, רוגע ושקט. מתה גם על פילאטיס. לצערי לא עושה מספיק ומקווה להיכנס לזה קצת יותר, זה מאוד חשוב בתקופות של האימונים המרובים לקראת ריצות ארוכות".
"עוד לא שמעתי בעולם על מרוץ שחלקו מתקיים בתוך גן החיות" | צילום: טיבור יגר
היכן את מתאמנת?
"אני מתאמנת מזה 7 שנים עם קבוצת אנשים מקסימים מגבעת שמואל שהפכו לחברים טובים ותומכים. את כולנו מאמן המאמן האגדי והמופלא שלנו דורון גיאת שרבים מההישגים שלי אני זוקפת לזכותו, לא הייתי מגיעה למה שאני היום בלעדיו. יש לו את היכולת להרים את כולנו למעלה ולא לתת לנו לוותר גם ברגעי משבר. כבר כמה שנים שאני רצה פעם בשבוע, לרוב בימי שישי עם מרב מילר בת דודה שלי. אני מחכה לריצות האלה שלפעמים, בהתאם לנפחים, נמשכות שעות. כיף לרוץ ביחד, לצחוק, לבכות, לקטר ולהגיע להישגים משותפים. לאחרונה הפכנו למיני קבוצה עם עוד כמה חברים, כולם אנשי תקשורת, שמרב רצה איתם במרתון אוסלו. זו חבורה כיפית ומשעשעת. יש לי עוד מיני מיני קבוצונת עם שכנים שלי שאני מתאמנת איתם במהלך השבוע, לרוב בשבתות. עם הזמן גיליתי יותר ויותר שמאוד כיף לי לרוץ עם חברים, למרות שמדי פעם מתחשק גם לבד וגם את זה אני אוהבת, ליהנות מהשקט ומסוג של מדיטציה ורוגע".
להרשמה למרוץ ספארי לחצו כאן
כמה שעות שבועיות את מקדישה לספורט?
"זה מאוד תלוי בתקופה, אם אני מתאמנת למשהו מסוים כמו אימונים לחצי מרתון או מרתון מספר השעות והאימונים עולה. זה נע בין 7-10 שעות. לפני המרתון הוספתי אימוני כוח ופילאטיס ואז כמובן שנפח האימונים עלה באופן משמעותי".
באילו תחרויות השתתפת?
"כמעט בכל מרוצי הלילה של תל אביב ומרתון תל אביב מאז שהתחלתי לרוץ לפני שמונה שנים וחצי. מרוצי גבעת שמואל. רצתי בחצי מרתון ברלין ובמרתון מדריד. כמובן, איך לא, מרוצי הספארי כי זה הבית שלי כבר 22 שנים ובאמת אין מרוץ כזה בארץ ובעולם. אני נפגשת עם הרבה אנשי גני חיות ברחבי העולם ועוד לא שמעתי על מרוץ שחלקו מתקיים בתוך גן החיות. אין כמו לרוץ כאשר מסביב בעלי החיים האהובים עלי. שמדהים שהחוויה היא לא רק לרצים שרואים את בעלי החיים, אלא גם לבעלי החיים שנהנים מהעשרה מרגשת. אנחנו משתדלים בספארי לגוון לבעלי החיים את המשחקים וההעשרות שבחצר ומכיוון שהם לא רגילים למראה כזה של אלפי רצים שחולפים על פניהם במהירות. הג'ירפות לדוגמה- דניסה, דניאלה, דקלה, דיאנה ודדי דדון, נעמדים דום ומתבוננים ביתר תשומת לב".
"בריצה יש כוח, עצמה, חוזק, רוגע ושקט" | צילום: טיבור יגר
שיא אישי.
"אני הכי גאה במרתון שעשיתי. מרתון לא היה המטרה שלי כשהתחלתי לרוץ, אפילו לא חלמתי על מרתון, לא העליתי את המילה במחשבותיי או על דל שפתי. בסך הכול הגעתי כדי לסיים מקצה של 10 ק"מ. מי שבעיקר משכה אותי לשם הייתה מרב. זה התחיל בחצי מרתון שעשינו בתל אביב, חודש וחצי אחר כך עשינו חצי מרתון בברלין ומכאן הדרך לשיחות על המרתון היתה קצרה. האימונים היו מפרכים אבל מופלאים. אימונים משותפים הם דרך נהדרת לעמוד במטרה כזאת. אין דומה לתחושה הזאת, מתחתי את כל גבולות היכולת שלי, הצבתי לעצמי מטרה ועמדתי בה. באמת נהניתי מכל רגע במהלך האימונים ומהמרתון עצמו ורגע הסיום היה עצמתי ומיוחד. בקרוב יתחילו האימונים למרתון פראג. אני כבר מתרגשת".
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"יש בקרים, בעיקר בחורף כשקר לי ומאוד מתחשק לגנוב עוד כמה דקות במיטה, שלא לומר להירדם ולקום שלוש שעות אחרי. אבל יש לי מזל שלרוב אני קמה בקלות, אני בנאדם של בוקר. בכלל שעות השינה שלי מעטות מאוד. לפעמים ברגעים קשים אני אומרת לעצמי, יאללה קומי אל תדחי את זה, אם תרוצי עכשיו, כל היום תעופי על עצמך. המחשבה הזאת שאני ארוץ בבוקר וכל היום ארחף על התחושה, גורמת לי הרבה פעמים לצאת לרוץ וגם להחליט לא לוותר ולדחות לערב. זה הרבה פחות שווה לרוץ בערב רגע לפני שהיום נגמר. אין כמו לחזור מריצה, זו תחושה שאני לא יכולה לתאר במלים".
האם את מקפידה על תזונה נכונה? ואם כן, מהי התזונה שלך?
"לצערי אני לא מספיק מקפידה על תזונה ודי מרשה לעצמי לאכול הכל. בתקופת האימונים למרתון השתדלתי יותר לשלב מזון בריא ומאוזן הרבה ירקות ופירות, יותר חלבונים, משתדלת פחות מהחי".
" מרתון לא היה המטרה שלי כשהתחלתי לרוץ" | צילום: טיבור יגר
"ראשית, חייבים שתהיה סביבה תומכת, יגאל בעלי תומך ומפרגן, יש מצב שהוא עדיין בשוק שזה בכלל קרה וככה הפכתי לו מבטטת כורסה לספורטאית. לרוב שעות הריצה המוקדמות לא פוגעות במשפחה. בימי שישי ובשבת כשאני יוצאת לרוץ כולם ישנים וגם כשאני חוזרת מהריצה הם עדיין ישנים. הבנות שלי גדולות כבר וזה הופך את הכל ליותר פשוט וגם הן, אף על פי שהן בגיל ההתבגרות ה'פחות מפרגן', מאוד מפרגנות וגאות. ובאשר לקריירה, זה רק עוזר, אין כמו להגיע לעבודה אחרי ריצה, אני מרגישה ערנית והרבה יותר חדה".
על מה היית מוותרת בספורט שלך?
"השינה אצלי היא אישיו, הייתי שמחה לישון יותר, באופן כללי אני חושבת שמי שיודע לישון קל לו יותר והוא יכול להגיע להישגים טובים בכל התחומים. לפעמים אני מופתעת מעצמי שדווקא אחרי לילה כמעט בלי שינה אני מצליחה להוציא מעצמי אימון מצוין ושוכחת שלא ישנתי. יחיאל, אבא של מרב אומר שצריך לישון טוב בלילה שלפני הלילה האחרון לפני המרוץ. עוד דבר שהייתי מוותרת עליו הוא הג'לים שצריך לקחת במהלך הריצות הארוכות. בהתחלה ממש התענגתי עליהם, היום אני ממש סובלת, מחליפה בתמרים ומחפשת תחליף הולם לקראת האימונים למרתון פראג".
יש לך סיפור בלתי נשכח?
"חודש לפני המרתון יצאתי לריצה של 26 ק"מ. תכננתי ריצה קלילה אבל אחרי 7 ק"מ עפתי על המדרכה בסביון, אחד מהמקומות האהובים עלי לריצת בוקר נינוחה. זו היתה התרסקות רצינית. נחבלתי בכל הגוף אבל לא הייתי מסוגלת להפסיק, זו היתה ריצה חשובה לפני התחרות החשובה. שטפתי פנים, לקחתי ג'ל, הדופק נרגע והמשכתי לרוץ. הייתי די מרוצה מעצמי, נפילה לא נעימה אבל אפשר היה להמשיך. אחרי עוד 15 ק"מ הרגשתי שהיד קצת כואבת, לא ייחסתי לזה חשיבות אבל כשהסתכלתי עליה גיליתי יד נפוחה וגדולה פי שתיים מהיד השנייה. חשבתי ששברתי את היד אבל כשסיימתי את המרחק שתכננתי לאותו יום והגעתי הביתה, הוטרינר הפרטי שלי,בעלי, בדק אותי ופסק שאין שבר. זה היה עוד שלב שהבנתי שאין שום דבר שיעמוד בדרכי בדרך למרתון המיוחל".
"בקרוב יתחילו האימונים למרתון פראג" | צילום: טיבור יגר
מודל לחיקוי.
"רוברטה לואיז 'בובי' גיב וקטרין שוויצר, שתי נשים שסיפורן נחרט בזכרוני. מדהים שעד לפני 50 שנה נשים לא יכלו לרוץ במרוצים ארוכים ובוודאי שלא במרתון משום שהגברים מארגני התחרויות חשבו שאין להן יכולת לעשות זאת. הן היו פורצות דרך ומי יודע מה היה קורה אם לא היו נלחמות על מקומון גם בתחום הספורט הזה".
טיפ לספורטאים אחרים?
"קודם כל, כל אחד יכול. דבר שני, תשמרו על עצמכם, אל תעשו שטויות, אל תגזימו, תעשו ספורט תומך ואל תחסכו על טיפולים ועיסויים זה חשוב ויכול לפתור בעיות קטנות בטרם גדלו. בתקופות העמוסות אני לא מוותרת על טיפולים אצל עופר נגב המעסה המופלא שלי".
מה המטרה הבאה? תחרות או אירוע ספורט קרוב בו את מתכננת להשתתף?
"ארוץ במרוץ הלילה של תל אביב ושלושה ימים לאחר מכן במרוץ הספארי האהוב עלי כל כך. אני מרגישה שזה מרוץ הבית שלי. כאילו להגיע למרוץ בחצר הבית, עד כה הייתי גם מאוד מרוצה מהתוצאות שלי בסוף מרוצי הספארי, משהו באווירה החייתית הזאת בשניים וחצי הק"מ, כמעט לפני הסוף, שמתקיימים בתוך הספארי, מאוד ממריצים, ממלאים באנרגיה. לרוץ בין בעלי החיים שאני כל כך אוהבת זה מרומם את רוחי. מעבר לכך שחלק מהעובדים עומדים מסביב ומעודדים אני שואבת עידוד מיוסי הפיל, דניסה הג'ירפה ולוקאס הגורילה".
אם גם אתם ספורטאים ורוצים לקחת חלק במדור, פנו במייל [email protected] לדגנית לקבלת שאלון ואולי גם אתם תופיעו במדור ספורטאי השבוע.
נראית מילף 🙂