פנינה צדיקריו היא ספורטאית מזן נדיר. כמי שהתחילה לרוץ בגיל מאוחר יחסית, רק לפני שבע שנים , מאוד מהר היא הבינה שהמרחקים הסטנדרטיים קצרים לה מדי והפכה לרצת אולטרה מרתון. היא נשואה, אם לשלושה, בת 49, מתגוררת בערד ועוסקת בחינוך בתיכון אורט בעיר.

כמי שכבשה בשנים האחרונות לא מעט יעדים בעולם האולטרה, היא מתכוננת בימים אלו לאחד האתגרים הגדולים מכולם, הספרטתלון – ריצת האולטרה מאתונה לספטרה, שתיערך השנה ב-30 בספטמבר. כשהיא בשיא ההכנות, היא מתארחת במדור "ספורטאי השבוע" של שוונג ומספרת על הדרך, הערכים והתמיכה המשפחתית.

לכתבות נוספות בנושא:
"המרוץ הכי קשוח שעשיתי": שליו ברוש סיים את ה-Badwater האימתני ושרד כדי לספר
מדהים: אלכסנדר סורוקין שבר את שיא העולם בריצת 100 ק"מ
פורסמו שמות המשתתפים בספרטתלון, 8 נציגים לישראל
"הגוף בגד בי, המוטיבציה היא הדבר היחיד שהזין את הגוף. בסוף – ניצחתי את עצמי"

ספרי לנו איך התחלת לרוץ בכלל?
"מבטן ומלידה הספורט היה חלק ממני, ספורטאית בנשמה, ובפרט אהבתי לריצה בה אני מרגישה חזקה ועוצמתית, תחושת אדרנלין והנאה בלתי נגמרת. עוד בנעוריי הייתי בנבחרת ייצוגית בתיכון והשתתפתי בתחרויות מרוצי שדה למרחקים 2000 מטר. תמיד הייתי פעילה והתנסיתי בשלל ענפים, עם חלוף השנים התחתנתי והבאתי שלושה ילדים, המתנות בחיי. בער בי לחזור לפעילות הגופנית, לפרוץ החוצה ולהגשים את עצמי, הילדים גדלו וקיבלתי החלטה שעכשיו הזמן. בגיל 42 חזרתי לריצה, לאהבה הראשונה. זו הייתה חזרה הדרגתית, הליכות בערבים באוויר הצלול בעירי ערד. עם הזמן הצטרפתי לקבוצה חובבנית בערד, נרשמתי לראשונה למרוץ עומר, מקצה 10 ק"מ. משם העוצמות, האדרנלין ותחושת הסיום כשהכרוז ברקע צוהל וקורא בשמי. הבנתי מיד שמכאן אני צומחת".

פנינה צדיקריו בספרטניון | צילום: תומר פדר

ומכאן מה היו היעדים הבאים?
"בשנה הראשונה כבר הצבתי לעצמי מטרות ויעדים, חצי מרתון התנ"ך, סופר מאתגר ומעצים. אני באישיות שלי מאוד אוהבת את האתגר, הקושי והסיפוק הניכר מכך. בשנה השנייה הצבתי לעצמי יעד מאתגר – ריצת מרתון. הייתי מאוד נוקשה עם עצמי בהכנות, הצבתי לעצמי זמן מטרה, למרות שכולם תמיד אמרו לי רק ליהנות כי זה מרתון ראשון. חוויה עצומה ודרך מרגשת, יחד עם זאת לא וויתרתי לעצמי ועבדתי קשה לעמוד בדרישותיי ואכן השגתי את היעד שהצבתי לעצמי".

ערב לפני מרתון טבריה, היה לי חיבור מיוחד עם אישיות מופלאה ומאמן מקצוען במלוא המובנים, שמו רן בר. שרביט קסמים, ומאז ההיכרות והשיחה המעצימה ,הדרך בה הביע את מקצועיותו, אופן ההגשה והנכונות, אנושיות וערכים עבורי בראש ובראשונה . היעד הראשון שלנו יחד היה מרתון ברלין בספטמבר 2018, עם שיא והישג עצום עבורי, סיימתי רביעית מהנשים הישראליות.

ומכאן איך הפכת לרצת אולטרה?
לפני הכל, הראשון שהבחין ביכולות שלי ובתחום החזק שלי מבחינת סיבולת וחוסן מנטלי היה בעלי אליהו, שאמר לי שאני את מתאימה לריצות מרתון ולמרחקים ארוכים. בשנה השלישית כבר הבנתי שמיציתי את מרחק המרתון וניסיתי את עולם האולטרה היה הראשון שלי היה סובב עמק מקצה 66 ק"מ ב-2019, ואז גם גיליתי את ריצת השטח שלא התנסיתי בה בעבר. סיימתי עם הישג ופודיום – שלישית כללית ותחושה אדירה, שאין דבר העומד בפני הרצון. למרות אופי המסלול, ריצה בשעות החשכה, זינוק בחצות הלילה, ריצת סינגלים, תוואי מסלול קשה, זה היה מרגש ומעצים. המשכתי לגמוע קילומטרים עם מחשבה על היעד הבא. רעב ואדרנלין בשמים. בתקופת ההתאוששות התעניינתי בתחרויות אולטרה נוספות המתקיימות בארץ ונרשמתי לספרטניון".

פנינה צדיקריו | צילום: פרטי

פרטי קצת על שגרת האימונים השבועית שלך
יש לי שגרה של 6-5 אימונים שבועיים בהתאם ליעד הנבחר/תחרות מטרה/סימולציה (מסכמת). אני רצה 200-170 ק"מ שבועי בממוצע. כשכל שבוע מתקבלת החלטה על עצימות האימונים, בין אם אימוני איכות, אינטרוולים (אין על העליות של ערד), שילוב אימוני שטח, אימון מנטאלי, אימוני נפח. בתקופה העצימה מרחק של 215 ק"מ ואימונים שבועיים מלאים, וגם אימונים של 12 ו-18 שעות ברצף, לבדוק את המסוגלות.

איך המשפחה בתוך זה?
"המשפחה שלי הכי מכילה ובעלי איתי יד ביד לאורך הדרך וההגשמה. הוא נוסע איתי לכל יעד במסירות נפש, לילות ושעות של ליווי, דאגה, אכפתיות והכלה. מעצים ומדרבן. גם הוא גאה ונרגש לאור המסע המופלא בעולם האולטרה. שלושת ילדיי רואים בי אמא סופר-סטאר ,הדואגת לכל ענייני הבית ו-וונדרוומן ,ספורטאית על ומודל להערצה".

פנינה צדיקריו ובעלה בספרטניון | צילום: תומר פדר

ספרי לנו איך החל אצלך חלום הספרטתלון
"בשנה הרביעית נשאבתי חזק ובמלוא הנחישות לעולם האולטרה, עקבתי אחרי הרצים שהשיגו את הקריטריון וצלחו בגאווה את הספרטתלון, ואמרתי לעצמי בלב שגם אני אהיה שם ואעמוד על קו הזינוק. זה חלום ודרך. העקשנות שלי וכשאני רוצה להשיג דבר כלשהו אני לא מוותרת עד הפיניש המיוחל והמרגש. עשיתי שעות וימים של אימונים במגרש הביתי שלי (800 מטר מעגלי), וכמובן ממשיכה מחוץ לערד בליווי ברכב עם בעלי זכיתי להכיר אנשים מיוחדים במינם, גלעד ודגנית קראוז, שנותנים הזדמנות ומאפשרים לרצים לחלום את חלום הספרטתלון, להתנסות בריצות אולטרה ולקבוע קריטריון בספרטניון".

"מכאן החלה הדרך והחלום לספרטה. נרשמתי למקצה ה-12 שעות. בתחרויות יש נפילות ומעידות, ואכן התמודדתי עם מעידה רצינית ובק"מ ה-90, שעתיים לפני סיום מקצה ה-12 שעות ,נפצעתי ודיממתי, קמתי מיד והמשכתי במשימה , וסיימתי את ה-12 שעות מדממת וחבולה. סיימתי עם הישג – 112 ק"מ ופודיום – שנייה כללית. שנה אחרי, קבעתי יעד נוסף ומשמעותי לעבר חלום הספרטה – מרוץ 100 מייל חומת ברלין כתחרות מטרה משמעותית מאוד, בה למדתי וקיבלתי עוד שיעור ועומק ברגליים, התמודדות שעות חשכה בשטח, ניווט על פי תחושה, התמודדות במסלול לא מוכר וללא ליווי בשטח. סיימתי 3 בקטגוריית הגיל שלי ותשיעית כללי בנשים".

פנינה צדיקריו בספרטניון | צילום: תומר פדר

"לאחר שנה נוספת חזרתי להתחרות בספרטניון במקצה ה-24 שעות. חוויתי אירוע ופגיעה משמעותית באחת מהצלעות שבוע לפני התחרות, עוד התמודדות ,התייעצויות וטיפולים לקראת התחרות. חייבת להודות לבעלי, איתי תמיד בטוב וברע, דואג, מטפל, מכיל והיה לצידי כל השבוע. הגעתי חבושה ובידיים הכי טובות והדאגה של בעלי, הייתי הישראלית היחידה מול 5 רצות אולטרה מחו"ל עם עומק וניסיון, ואף חלקן כבר כבשו את ספרטה. סיימתי בטירוף חושים ובגאווה עילאית עם הישג של 182.63 קילומטר, מקום שני מבין הנשים וחמישית כללית".

"בהמשך איך שנפתחה ההרשמה לספרטתלון, נרשמתי ועליתי בהגרלה. מי האמין שבסיום השנה השישית שלי בעולם הריצה אעמוד על קו הזינוק באתונה עם עוד 300 רצי אולטרה מכל העולם. עצם המעמד והקריטריון להיכנס לרשימת הרצים זהו כבר ניצחון ,הישג וגאווה ישראלית עילאית. חלום שאוטוטו עומד להתגשם. בדרך לספרטתלון עוד עברתי בדיוק לפני שנה במרוץ 100 מייל בחומת ברלין עם מקום שלישי מבין הנשים ותשיעית כללית. אבן דרך נוספת במסע לעבר היעד".

ומה הלאה?
"קודם כל אני רוצה להודות לחברי המשלחת הנפלאים והיקרים, הפכנו למשפחה מחבקת, מחזקת ומעצימה. חוויית אימוני נפח ולילות של שעות ארוכות, אתגר, למידה וצמיחה. והמלווים המדהימים. בלעדיכם זה היה בלתי אפשרי!"

"כל עוד אני מרגישה שלא מיציתי את עולם האולטרה אמשיך להעצים ולאתגר את עצמי. וכן, יש משברים, עליות ומורדות ובאולטרה אכן אין לדעת מה יתפתח במהלך המרוץ. לכן, חשוב מאוד להשתתף בתחרויות מטרה כמו שעשיתי לאחרונה, ריצות סימולציה, לקראת היעד המרכזי והמשמעותי, להגיע הכי מוכנה פיזית ומנטאלית. בחיוך ובאמונה שלמה, ראיית תמונת הניצחון לדרך מטיבה ועבודה קשה. המוטו שלי הוא שאין דבר העומד בפני הרצון!"

פנינה צדיקריו | צילום: פרטי