לינדה חורי, 45, נשואה ואמא לשלושה בינהם אנראם, בת 19 שלוקה בתסמונת רט, מורה למתמטיקה בתיכון

"המטרה היא להמשיך לרוץ עם בתי למען בנות תסמונת רט" | צילום עומר לוי

לצפייה בכל ספורטאי השבוע של שוונג לחצו כאן

מקום מגורים: אילת

איך נכנסת לראשונה לספורט?
"הדיכאון השתלט עלי, והייתי עסוקה בלרחם על עצמי, לכעוס, לבכות, לשאול למה זה קרה לי, להיכנס ולצאת מהבית בגלל סדר יום עמוס. עם אנראם לא עשיתי דברים. הייתי במצב נפשי קשה מאוד. הלימודים הארוכים כבר הפסיקו לשמש לי מקום מפלט, חיפשתי מקום שבו אוכל לפרוק את כל התחושות הקשות. במהלך הלימודים פגשתי את מני קיסלסי, גם הוא מורה, מאמן קבוצת טריאתלון באילת EilaTeam והציע לי להצטרף אליו לאימונים".

למה בחרת דווקא בספורט זה?
"הספורט הוא הדבר היחיד שהצליח להוביל אותי למצב שמרגיע ומרוקן את כל המחשבות השליליות. וחיזק אותי פיזית ונפשית. קבוצה מושכת אותך יותר וכך הכרתי אנשים חדשים. מני המאמן, נתן לי להתנסות והיה צמוד אלי עם שעון דופק. אהבתי את האווירה והעידוד וישר רכשתי אופניים וציוד למרות שלא ידעתי לרכוב ובקושי שחיתי חזה".

"הספורט הוא הדבר היחיד שהצליח להוביל אותי למצב שמרגיע ומרוקן את כל המחשבות השליליות" | צילום עומר לוי

ענף הספורט האהוב עלייך.
"ריצה, רכיבה, שחייה, פילטיס".

היכן מתאמנת?
"מתאמנת באילת,יש לנו אחלה ים ואחלה נוף".

כמה שעות שבועיות את מקדישה לספורט?
"אני קמה כל יום בשעה 4:30. יש לי תכנית מסודרת מאד של אימונים. אני מתאמנת כל יום כשעה וחצי כולל בסופי שבוע שבהם האימון יותר ארוך. כל האימונים שלי הם בשעות הבוקר. בשעות אחר הצהריים אני מתקשה לתפקד כיוון שאני עסוקה עם הילדים. דרוש לכך הרבה מרץ. אני לא נחה אבל לפעמים הילדים מבקשים ממני לנוח. ההתעסקות המתמדת בספורט הפכה אותי להיפראקטיבית. השתתפות קבועה בפעילות גופנית הביאה שינוי חיובי במגוון ממדים. גם מבחינה פיזית הרגשה טובה, שינה טובה, ותחושת סיפוק ואושר".

תחרויות שהשתתפת?
"ריצה ראשונה 10ק"מ במרוץ למען "מלאכיות הדממה" לקידום המחקר למציאת מרפא ולשיפור דרכי הטיפול בתסמונת רט. בתי אנראם לוקה בתסמונת הזו. בשנת 2011 התחלתי לקחת את אנראם איתי לתחרויות. היא עברה ניתוח מסובך לתיקון עקמת שזה הוא עוד מאפיין משמעותי לנערות בעלות תסמונת רט. למרות הסיכונים שהיו כרוכים בניתוח הקשה, זמן קצר לפני הנסיעה לתל השומר, חברה שלחה לי את הסרטון הידוע של דיק וריק הויט, אב ובנו הסובל משיתוק מוחין, שצולחים יחד את תחרות 'איש הברזל'. צפיתי בסרטון, התרגשתי, ונדרתי נדר. נשבעתי שאם אנראם יוצאת בשלום מהניתוח, אני עושה איתה טריאתלון. גם ככה היה לי קשה לעזוב את הבית לתחרויות, לא היה מי שיטפל בה וישגיח עליה. העובדות הזרות לא החזיקו מעמד אצלי ואבא שלה עובד מהבוקר עד הערב. החלטתי שאם חשוב לי לעשות את התחרויות האלה, אני פשוט לוקחת את הבת שלי איתי ועושה איתה את הכל. אז מה אם היא בכיסא גלגלים? בעלי תמך למרות התנגדות שלו בהתחלה. בטריאתלון אילת הוא היה יד ימיני. עם אנראם אני מתחרה כבר שלוש שנים ברציפות. הספקנו לעשות יחד שלוש טריאתלונים, שניים באילת ואחד בטריאתלון נשים.
ואחד טריאתלון נשים. רצנו שלוש פעמים ברצף חצי מרתון תל-אביב. השתתפנו מרוץ דקל הטום וקריעת מפרץ אילת שלוש שנים ברצף. עשנו יחד את מרתון ירושלים, מקצה 10 ק"מ עם כל העליות שהיו שם, לא האמנתי אבל סיימנו 1:10 דקות. שלוש שנים ברצף, התגייסנו לעשות מסע אופניים 'טור דה תרום' של מרכז הספורט לנכים רמת גן. אילן ספורט, שנתנו לנו יד תמיכה ואהבה עד היום".

"שבעתי שאם אנראם יוצאת בשלום מהניתוח, אני עושה איתה טריאתלון" | צילום עומר לוי

מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"בתי אנראם גורמת לי לראות את הדברים אחרת. היא גורמת לי להבין שהכל אפשרי, למרות הקשיים, לחשוב אופטימי לחייך למרות הכאב. לימדה אותי להעריך את החיים. העידוד והפרגון של המשפחה, בעיקר הילדים, מעלה לי את המוטיבציה. בעלי למד להתמודד ולקבל את המצב, הוא מפחד עליי שלא אפצע. אני לא מעזה להתלונן, אני צריכה להיות חזקה פיזית ונפשית בשביל לשמור על הילדה המיוחדת שלי".

האם את מקפידה על תזונה נכונה? ואם כן, מהי התזונה שלך?
"ארוחות מסודרות. הרבה מים ולפני תחרות הרבה פחמימות".

מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"חלוקת זמנים, סדר יום מתוכנן מראש, הכנת דברים יום לפני. הזמן שמשקיעה בספורט שעות הבוקר המוקדמות זהו זמן שבו אני יכולה להתפנות קצת לעצמי, לא לחשוב על הבית נטו אני. יש מי ששומר על הילדים בעלי היקר".

על מה היית מוותרת בספורט שלך?
"לא הייתי מוותרת על הספורט, נהפך חלק בלתי נפרד מהחיים. ספורט בבית הוא חלק מהחינוך ומהווה לילדים דוגמה לאורח חיים ספורטיבי".

סיפור בלתי נשכח?
"השתתפתי בתחרות בטבריה לפני ארבע שנים והחלטתי לא לעשות אותה עם אנראם. נסעתי איתה לבד, כרגיל, והשארתי אותה אצל המשפחה בצפון. בתחרות עצמה כל הזמן היתה לי תחושה שאנראם מאחורי. במהלך התחרות נגמרו לי הכוחות הרגשתי חלשה, מזלי עצרו את התחרות בגלל מזג אוויר החם. התרגלתי שאנראם איתי בתחרויות וכך יש לי את השקט הנפשי וזה ממלא אותי באנרגיות עצומות שאי אפשר לתאר".

"אני לא מעזה להתלונן, אני צריכה להיות חזקה פיזית ונפשית בשביל לשמור על הילדה המיוחדת שלי" | צילום: צלמי שוונג

מודל לחיקוי.
"המאמן שלי, מני קסלסי, מצליח להוביל אימפריה גדולה בעוצמה ומקצועיות".

טיפ לספורטאים אחרים?
"לפני תחרות גדולה לנקות את הגוף מקפאין".

מה המטרה הבאה?
"המטרה היא להמשיך לרוץ עם בתי למען בנות תסמונת רט. ב-21/05/16 יש מרוץ ג' למען מלאכיות הדממה. נרשמתי לחצי איש ברזל 2017 אילת. מוכנה לכל דבר הכל פתוח".

לצפייה בכל ספורטאי השבוע של שוונג לחצו כאן