סיפורה מעורר ההשראה של נועה רוז'נסקי פלדמן, 54 מכפר מונש מנהלת מרכז השיקום של נכי צה"ל, סבתא לארבעה, הוא ללא ספק יוצא דופן. היא לא עוצרת לרגע ועומדת להתחרות באולטרה צ'אלנג', תחרות בת שלושה ימים בה המתמודדים צריכים לעבור מרחק כפול של איש ברזל. סיפורה מתחיל לפני כ-16 שנה, אחרי לידת בנה הצעיר, "אחרי שילדתי את בני שקלתי מעל 100 ק"ג, היית ממש שמנה", מספרת לנו נועה.
כתבות נוספות בנושא
"כך הפכתי מבטטת כורסה לספורטאית"
"ירדתי 53 ק"ג ואני מאוהבת בריצה"
"אני תמיד אומרת שירדתי את עצמי במשקל"
בילדותה לא היתה מעולם רזה, אך גם לא סבלה מעודף משקל, "תמיד הייתי מלאה, אף פעם לא רזה. אחרי הלידה של ניב בני הצעיר סבלתי מעודף משקל רציני. תמיד קיים התירוץ שאת אחרי לידה והשנים מתחילות לעבור ואת כבר לא אחרי לידה. יום אחד, שכנה שלנו נכנסה הביתה וראתה תמונה שלי מצעירותי ואמרה 'ככה נראית פעם?'. היא לחצה לי על היבלות והחלטתי שאני חייבת לעשות עם זה משהו וכבר למחרת, בשעה ארבע לפנות בוקר יצאתי החוצה. הילדים ישנו וידעתי שאני לא מפריעה לאף אחד והתחלתי ללכת. בקושי הצלחתי ללכת כמה מטרים והתנשפתי. מאותו היום לא הפסקתי, כאן היה השינוי".
לאט לאט היא החלה ללכת ק"מ אחרי ק"מ, לא ויתרה לעצמה ולו לרגע אחד, "סביב הכפר שלנו יש כביש באורך שלושה ק"מ. התחלתי בהליכה ובקושי הצלחתי לנשום. לאט לאט הסיבוב הפך לשני סיבובי הליכה ואחריו לשלושה ואז הצלחתי ללכת 12 ק"מ, כלומר ארבעה סיבובים בהליכה, כל יום. לאט לאט שילבתי טיפה הליכה וטיפה ריצה. יום אחד מצאתי את עצמי רצה". היא כבר הצליחה לרוץ להנאתה 21 ק"מ ואף השתתפה במרוצים מדי פעם. נועה טוענת ששנאה את תחרויות הריצה, אבל מצאה את עצמה הרבה פעמים במקומות הראשונים ולכן הבינה שיש לה יכולת.
"אחרי שילדתי את בני שקלתי מעל 100 ק"ג, היית ממש שמנה" | צילום: אלבום פרטי
"הפסקתי לספור קלוריות"
את ערן, בעלה, היא הכירה בכיתה ח' והם יחד כזוג מכיתה י"ב וביניהם פורחת אהבה גדול, פירגון הדדי ותחביב זוגי משותף, ספורט. יחד הם נרשמו למרתון אתונה, "את המרתון הזה סיימתי בחמש שעות. עברתי בדיקה בוינגייט ואמרו לי שיש לי יכולת מעולה ושאני עצלנית ולא מנצלת אותה, זה עצבן אותי. החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים, החלטתי להתחזק בספורט ולהפסיק לספור קלוריות. במרתון אמסטרדם כבר עשיתי תוצאה של 3:25 שעות".
במהלך שנתיים היא הצליחה להשיל מעליה כ-40 ק"ג, "מעל 16 שנה אני לא אוכלת עוגות, הבישול שלי הוא בריא הרבה יותר מפעם, הרבה פירות וירקות. כיום אני לא אוכלת גם בשר". היא בנתה לעצמה תפריט תזונתי ועומדת בו עד היום.
"הורדתי סך הכל 50 ק"ג. היום אני אשה רזה" | צילום: אלבום פרטי
היא התאהבה בריצה ומאז מרתון אתונה הספיקה לסיים מרתונים רבים והיתה בין שלושת הנשים הראשונות בישראל שהשתתפו באולטרה מרתון הראשון שהתקיים לפני למעלה מעשור. "עשינו כבר מרתונים רבים ואולטרה מרתון. החלטנו שאנחנו רוצים שינוי אז התחלנו לעשות טריאתלון. בגלל שאנחנו אנשים של מרחקים ארוכים מהר מאוד מצאנו את עצמנו עושים את המרחק האולימפי ואחריו כבר תחרות איש ברזל". נועה מספרת שדווקא בהכנות לאיש ברזל באוסטריה היא עלתה 10 ק"ג במשקל, "הייתי בלחץ שלא יהיה לי כוח אז אכלתי ואכלתי ויחד עם כל האימונים עליתי במשקל". לפני כשש שנים היא הצליחה להשיל מעליה את אותם עשרה ק"ג שהעלתה ועוד עשרה ק"ג נוספים שהיו לה, "הורדתי סך הכל 50 ק"ג. היום אני אשה רזה, קשה לי להגיד שאני אשה רזה. אני הולכת היום עם מידות 32-34 בבגדים. קשה לי לעכל שזו אני בתמונות".
כל השנים בהן נועה וערן מתאמנים, הם עושים זאת יחד, "אני אוהבת את השקט שלי, לקום בבוקר, לא להיות תלויה באף אחד, לעשות את האימון שלי, זו אני". את תוכניות האימונים הם בונים בעצמם. נועה אף עברה קורס מאמני חדר כושר בכדי להבין כיצד עובד הגוף, "ערן עשה לי הפתעה ורשם אותי לקורס מאמני ריצות ארוכות, חשוב לי להבין איך הדברים עובדים. היום יש לי הרבה ידע וניסיון".
"ערן עשה לי הפתעה ורשם אותי לקורס מאמני ריצות ארוכות" | צילום: אלבום פרטי
שנה עם 13 תחרויות
לפני שש שנים החליטה לבצע קפיצת מדרגה ולמקסם את היכולות שלה, "ידעתי שאני מסוגלת לעשות תוצאות אחרות. במרתון טבריה עשיתי תוצאה של 3:23, סגנית של אורנה בלאו, במרוץ אייל רצתי 15 ק"מ ב1:04 שעות, בעמק המעיינות עשיתי 1:23 שעות. היתה שנה בה עשיתי 13 תחרויות ובכל תחרות הייתי במקום הראשון או השני. היינו מתאמנים עם קבוצות כמו רצי רעננה או מרת"א, הייתי יוצאת תמיד שעה לפניהם ומגיעה רבע שעה אחריהם ופתאום אנשים שזכרו אותי מעברי השמן, עברתי אותם, לא הבינו מה קורה, גם לי היה קשה להבין. ראיתי רצים עושים תוצאות מדהימות והייתי צריכה להכניס לעצמי לראש שגם אני עושה תוצאות וגם אני שם".
לאולטרה צ'אלנג' נרשמה כדי לשנות אוירה, "התחשק לי משהו אחר. לפני כמה חודשים אייל פרל עשה פרזנטציה של התחרות במלון רימונים ואמרתי לערן שאני 'רק רוצה ללכת לשמוע'. אייל פרל הציג אותי וביקש שאקום ומול כולם אמר 'זו האשה הראשונה שעומדת לעשות את האולטרה צ'אלנג' המלא'. הייתי צריכה לחשוב על זה. הבנתי שאם אני עושה את זה צריך זמן, אחרי הכל יש בית, ילדים, ארוחות שבת, זוגיות והבנתי שלא יהיו לי חיים. נחתנו מנסיעה לשוויץ וקיבלתי ישר טלפון מאייל ששאל אם התחלתי להתאמן ואם אני צריכה תכנית אימונים. הסתכלתי על ערן ואמרתי לו שאני כנראה צריכה לעשות את זה. אני מתאמנת מאוד".
עם ערן בעלה, ביחד מכתה י"ב | צילום: אלבום פרטי
במשך השבוע היא רוכבת על טריינר בבית ובסופי שבוע הם רוכבים יחד בכביש, היא משלבת הרבה שחייה וריצה. "בסופי השבוע אני רצה 54 ק"מ בערך, יאיר קרני מלווה אותי בתזונה. החלטתי שאני צריכה הפעם ליווי לוודא שהכל בסדר. כיום אני עומדת על 14% שומן. אני עושה ניסיונות כמה שעות אני יכולה להיות על הרגליים. בשישי הייתי כבר חמש שעות על הרגליים ובשבת רכבתי חמש שעות. אני שוחה כבר שישה ק"מ, זה הרבה עבודה ואין זמן התאוששות ולכן חשוב שאהיה קשובה לגוף שלי ומה נכון כרגע. חשוב לי להתחיל ולסיים בשלום, לא מסתכלת על זמנים. אני יודעת שצריך לעשות את התחרות הזו בשקט. מקווה שאעמוד בזה".
איך המשפחה הגיבה?
"הם יודעים כמה זה חשוב לי. הילדים והנכדים הם החיים שלנו. הם מאוד מפרגנים. לדוגמה בשישי חזרנו מרכיבה בשעה 11:30 ובשעה 12:00 כולם הגיעו אלינו. אני מתארגנת עם האימונים בצורה כזו שביום חמישי אני חוזרת מריצה של 50 ק"מ, נכנסת למטבח. אני לא מוכנה לוותר על השבת והיחד שלנו. איך אני יכולה לעמוד מול הנכד שלי ששואל 'סבתא הכנת לי בקר? יש פירה ופלפל ממולא' הם הכוח שלי. אנחנו מתחילים לאכול מוקדם כי למחרת אני צריכה לעשות אימון ויש שבתות שהם באים אחר הצהריים".
"אין דבר כזה 'אי אפשר', אנחנו צריכים לקחת את האחריות על עצמנו" | צילום: אלבום פרטי
יש לך מסר לקוראים?
"המסר הוא שכל אחד צריך להתקדם ביחסיות שלו, אין דבר כזה 'אי אפשר', אנחנו צריכים לקחת את האחריות על עצמנו. כל אחד יכול ביחס לעצמו. ספורט זה דבר מעשיר בכל הרמות ועושה טוב גם מהבחינה הפיזית וגם הנפשית".
