קבוצה ישראלית יצאה לכבוש את ה-EUROPEAN CUP IN ADVENTURE RACING בצ'כיה, וחזרה עם רשמים וחוויות ממרוץ של 400 ק"מ בשטח ב-75 שעות
מאת:גלן כהן
ISRAEL ADVENTURE RACING TEAM THRASHPIGS, היא הקבוצה הישראלית הראשונה שהתחרתה ב-EUROPEAN CUP IN ADVENTURE RACING וחזרה מצ'כיה, לספר על החוויות ממרוץ של 400 ק"מ בשטח ב-75 שעות ברצף, בריצה, אופניים, קאנו, רולרבליידס, חבלים, וניווט לאורך כל הדרך.
הקבוצה על קו הסיום
יום לפני הזינוק
קרן גולדבלט, דויד ארז, אורי זמיר וגלן כהן נפגשים בשדה תעופה בן גוריון ב-03:00 בבוקר מלאי התרגשות וציפייה לקראת המרוץ. הבלת"מים מתחילים – הטיסה נדחתה בשמונה שעות. ואם זה לא מספיק, הרי שבנחיתה בפראג מתברר לנו שקופסת האופניים של קרן לא הגיעה, ובתוכה האופניים, רולרבליידס ומשוט! מבחינתנו, ההרפתקה והדרמה התחילו עוד יום לפני הזינוק, מכיוון שבכלל לא היה ברור אם נצליח להשתתף במצב כזה. לאחר נסיעה של חמש שעות בגשם שוטף נכנסנו למאהל של חמ"ל המרוץ ב-23:00 בלילה לקול מחיאות הכפיים של המארגנים, "הללויה, הגעתם!"
היום הראשון – זינוק בבוקר
אחרי 4 שעות שינה, לא מצליחים לחבר את הבלם הקדמי של גלן שהשתחרר בטיסה. דיויד מוודא שכל הציוד מוכן ומחליטים שנסתדר עם בלם אחורי בלבד, כי האופציה של ויתור על המרוץ לא באה בחשבון. קרן מצליחה במזל לקבל ממתחרה אחרת שנפצעה אופניים ורולרבליידס שגדולים עליה בשתי מידות. לא נשאר לנו זמן לעשות מעבר מסודר על המפות, אך אורי עושה סדר ראשוני, מבינים את התמונה הגדולה וקובעים שנסתדר תוך כדי תנועה ואש. ככה אנחנו מזנקים ב08:30 בבוקר עם הלשון בחוץ, עם חסך שינה של שני לילות. כנגד כל הסיכויים, יוצאים לדרך! למרות הלחץ והבאסה, היה משהו מחזק במצב הזה מכיוון שאמרנו לעצמנו- הנה, זו שוב הוכחה שאנו כל כך נחושים, ששום דבר לא יעצור אותנו- הרי אנחנו ה-THRASHPIGS.
מזנקים עם הלשון בחוץ
הזינוק מגניב, מלא אדרנלין, עם אלמנט ההפתעה – לא יודעים אם מתחילים ב-20 ק"מ ניווט ברולרבליידס או בריצת ניווט, עד הרגע שמקבלים את המפה של הקטע הראשון. אנחנו מתחילים את הבליידס באספלט מחליק בגלל הגשם של אתמול. פתאום השביל נגמר באמצע היער (המארגנים תכננו לנו הפתעה). מורידים את הרולר בליידס ורצים איתם על הגב! סוף סוף מגיעים לצד השני של הנהר עם מסלול חלק ונכנסים ל-ZONE, ובמשך חצי שעה ארבעתנו ביחד בדרפטינג, קרוב ל-20 קמ"ש. ריכוז מטורף, מכיוון שטעות אחת או סדק קטן באספלט יכול לרסק את ארבעתנו. .
עבודת צוות על הרולר בליידס
מחליפים בזריזות לנעלי ריצה ויוצאים לריצת ניווט בתוך הגן הלאומי בעיר Kromeriz שמוכרת כאתר מורשת של UNESCO. אכן, הפארק היה מקסים, מנווטים מנקודה לנקודה ובינתיים זה נראה קליל ונעים, ואנחנו מחליפים ציוד לקראת 30 ק"מ אופניים. תקתקנו את הרכיבה תוך כדי ניווט, בקצב מהיר וניווט מדויק, והגענו לנקודת תחילת הקאנו. חתרנו 20 ק"מ במורד הנהר ועלינו בתעלה כנגד הזרם. מה שיותר מפריע מהזרם הוא העובדה שבכל כמה קילומטרים יש מחסום (LOCK) בתעלה שצריך לעקוף תוך כדי סחיבת הקאנו מעל הגדה וחזרה לתעלה בצד השני של המחסום. זה היה די מתיש ואנחנו היינו כבר מאוד רעבים כשהגענו לסוף החתירה בחושך.
עוברים את המחסום עם הקאנו
בשלב הזה היינו אחרי 12 שעות מאמץ, רטובים וקפואים, ואז גילינו שיש בנקודה הזאת קיוסק קטן שמוכר טוסטים ומרק גולש. טרפנו את האוכל ויצאנו לדרך ל-30 ק"מ רולרבליידס בלילה. היו לא מעט קטעים מפחידים כאשר המסלול היה בירידה. ספגנו חמש נפילות, אך במזל הגענו לסוף בלי פציעות וכשאנחנו מבסוטים מהקצב שלנו, למרות כמה קטעים שהמסלול עבר בדרך עפר. בירכנו ברוך שפטרנו מ-50 ק"מ של רולרבליידס ובתחושת הקלה שהחלק הכי מסוכן של המרוץ מאחורינו. ושוב לאופניים…
היום השניכבר מרגישים את העייפות והניווט יותר מסובך. אחד מהחבר'ה נרדם על האופניים ונופל, מזל שזה היה בעלייה במהירות נמוכה והוא לא נפצע. טעות בניווט, ומצאנו את עצמנו דוחפים את האופניים בעלייה במשך כחצי שעה ועוברים לתחנה הבאה – מסלול מכשולים אתגרי וקיצוני באמצע היער, שכלל מעברים על עצים נופלים מעל תהום, טיפוס על בולדרים, מעברים דרך סדקים וטיפוס עם חבלים בצוק בגובה 6 מטר בזוויות שלילית, בלי אבטחה. את כל זה אנחנו עוברים בין 04:00-05:30 בבוקר, ולמרות שזה די מגניב, זה גוזל מאתנו הרבה אנרגיה
05:30-10:00 ממשיכים את הרכיבה. העייפות ביחד עם שאננות מסוימת מובילות אותנו לעוד טעות בנייווט. בשלב הזה אנחנו מבואסים ועייפים, ומוצאים את עצמנו בעלייה ביער בדרך עם בוץ טובעני. גלן בנפילת סוכר ועולה בקצב של צב. קרן נשארת איתו ומעודדת אותו לאכול. אחרי דחיפת 3 חטיפי אנרגיה, גלן מגיע לסוף העלייה ומתחיל להתאושש.
אנחנו מגיעים חזרה לאוהל ב-10:00 בבוקר לאחר יותר מ-24 שעות של פעילות. המרוץ בנוי משלוש הקפות של כ-24 שעות, וכך זה נשמע לנו יותר קל לעיכול ממרוץ של 75 שעות ברצף. ארבעתנו זוחלים לתוך האוהל וכל אחד מתכרבל בשק"ש שלו לשינה מתוקה של שעה. בעזרת שני שעונים מעוררים, קמים ומתארגנים בזריזות לקטע הבא. תכננו שעת שינה בכל 24 שעות, ולמרות שזה נשמע הזוי, מתברר שזה מספיק באירוע כזה.
קמנו רעננים ב-11:00 בבוקר ויצאנו לדרך לריצת ניווט של 60 ק"מ ביום חדש עם שמש מאירה. ביצענו שיחת צוות תוך כדי תנועה והפקנו לקחים מטעויות הניווט שעלה לנו ביוקר בלילה. ייאמר לזכותנו שיישמנו את הלקחים ועד סוף המרוץ לא טעינו בניווט. יחד עם זאת, הבנו בסוף המרוץ שזה לא מספיק לא לטעות בניווט, אלא שכדי להתחרות ברצינות באדבנצ'ר רייסינג, צריך לנווט ברמה גבוהה מאד תוך כדי רכיבה על אופניים ב-20 קמ"ש.
רוב הקבוצות דיווחו שהקטע הזה של 60 ק"מ בריצת ניווט היה הכי קשה. גם לנו היה קשה מכיוון שזה היה הקטע הכי ארוך ברצף. אחרי 36 שעות אורי חווה כאבי רגליים ברמות שגרמו לו להטיל ספק ביכולת שלנו להמשיך ככה במשך 75 שעות. ואז יורד הלילה, והחושך, והקור, והמצב רק מחמיר. דיויד התחיל מופע של SLEEPWALKING מרשים וכמעט נפל לתוך תעלה בצד הדרך. נצמדנו אליו ואיכשהו שרדנו את הלילה עד האוהל.
היום השלישיבוקר: לאחר עוד שעה בשק שינה, יוצאים שוב, הפעם לסיבוב של 80 ק"מ על האופניים. רכבנו כל היום בתוואי שטח הדומה לשפלת יהודה עד הרי ירושלים, וניווטנו במדויק דרך נופים יפים של יערות ונהרות
ערב: לאחר ארוחת ערב חמה אנחנו חוששים לקראת הלילה השלישי של המרוץ ומפיקים לקחים לגבי השינה והקור. הקטע הבא לפנינו הוא טרק של 25 ק"מ דרך ההרים, עם טיפוס ל-600 מטר, ולא רצינו להיתקע עם עייפות יתר בהרים ולכן החלטנו "להתפנק" ולישון 45 דקות לפני הטרק ו-45 דקות בסוף הטרק. עלינו להרים במצב רוח מרומם עם שירי קבלת שבת, דברי תורה ולימוד צ'כית. לקח לנו 75 שעות ללמוד איך אומרים תודה- ""YEQUIA, אבל בסוף כולם עברו את המבחן. בירידה מההרים קרן נכנסה ל- SLEEPMODE, ובאיזה שלב לאחר שאחד מאיתנו החזיק אותה, ארבעתנו מצאנו את עצמנו יורדים את השביל הרחב כשכולנו משולבי ידיים במשך כשעה, וכך כבשנו את השביל ואת העייפות והקור ביחד. זה היה רגע שיא במסע שהמחיש את עוצמת הקבוצה ותחושת החיבור שיש בינינו. נכנסנו למרוץ בידיעה שכל אחד יהיה לו את נקודת השפל מתישהו במרוץ, ובידיעה שניתן לסמוך על חברי הצוות להרים אותך בעת הצורך.
היום הרביעי
בוקר: נמנמנו קצת ויצאנו לעוד 30 ק"מ רכיבת ניווט שהיה מאתגר מכיוון שהמארגנים נתנו לנו מפות ישנות עם שבילים לא מעודכנים, מהרכיבה חזרנו לאגם והאוהלים וחיכתה לנו משימה מאתגרת במיוחד אחרי 72 שעות: צלילה לעומק 3 מטר לאגם עכור לראות מה כתוב על לבנה ששוכבת בתחתית האגם! בשלב זה אנחנו גמורים ואחד מהקבוצה לא מצליח להסדיר את נשימתו. שוב גייסנו את התושייה בצוות, והצחקנו והרשמנו את המארגנים. פשוט משכנו את הלבנה מתחתית האגם, והרמנו אותו מעל פני המים כדי לראות את כתב החידה.
מרימים את הלבנה מתוך האגם
סוף סוף, חצינו את קו הסיום מלווים בשיר "Stand up for the champions" , עם מחיאות כפיים ובקבוק שמפניה. עברנו 110 ק"מ בריצה, 220 ק"מ ברכיבה, 50 ק"מ ברולרבליידס, ו-20 ק"מ בקאנו, ב-75 שעות, עם עבודת צוות מדהימה, ושוב הוכחנו שביחד אפשר להגיע עוד יותר רחוק.
תמונת סיום קבוצתית
המעוניין בעוד פרטים על המרוץ מוזמן לאתר. אתם עוד תשמעו על ההרפתקה הבאה שלנו…
25.12.13
