לרגל יציאת מגזין אינטרוול בשיתוף שוונג ועיתון "הארץ"
יש דרכים רבות ללמוד לטפס. אחת מהן היא להיתקע ללא מפתחות מחוץ לבניין בן 8 הקומות של הוריך – זה בדיוק מה שגרם לאלן רובר, ה"ספיידרמן הצרפתי", להתחיל בטיפוס
מאת:אילן גולדמן
אלן רובר, המכונה במולדתו צרפת "ספיידרמן", יזכור עד יום מותו את היום בו טיפס לראשונה. הוא היה אז ילד בן 12 מעיר קטנה באזור בורגנדי, נמוך קומה, מעט חסר ביטחון כשאר בני גילו, אך מסתבר שבעל לב של אריה. כשגילה כי המפתחות לביתו אינם בכיס מכנסיו, הילד לא היסס – זינק מיד על הקיר של הבניין המתקלף, וטיפס. כעבור דקות לא ארוכות, רובר כבר עמד בתוך הדירה החשוכה וניער את הטיח מידיו. מאז ועד לרגע זה, איש העכביש האנושי העפיל אל גבהי יותר מ-70 בנייני ענק ברחבי העולם, כאשר האחרון שבהם הוא מיודענו הבורג' חליפה בדובאי – הבניין הגבוה בעולם, המתנשא לגובה של 829 מטר.
"טיפוס משעמם"
כמו מרבית המטפסים בעולם, גם רובר בן ה-50 התחיל בטיפוס מאובטח על סלעים, או "טיפוס משעמם", כפי שהוא לעיתים מכנה אותו. בניגוד גמור לחבריו לתחום, הילד הצרפתי היה בעל תכונות משוגעות וכל הזמן דגדג לו לטפס בנתיבים שאחרים מעולם לא העזו לקחת. "מרבית האנשים הם צרי אופקים ומטפסים כאילו המסלול נכתב על פי ספר הדרכה", הסביר לאתר בילדרינג, "אני לא אוהב לקחת נתיבים מסודרים. אני פשוט נהנה מהטיפוס עצמו".
השלב הבא בדרך של איש העכביש היה כשהמיר את ציוד האבטחה בנעלי טיפוס גמישות והסלעים הוחלפו בגורדי שחקים. המטפס מספר שמאז שהחל לטפס על בניינים, בכל פעם שהוא מעפיל לגג של אחד מהם בשלום, הוא מרגיש שקיבל הזדמנות לחיים חדשים. למרות זאת, הוא מאשים את חברות הציוד, בכך שהן דוחפות לטיפוס בטוח כדי להגדיל רווחים: "חברות כמו נורת' פייס רוצות למכור כמה שיותר, לכן הן הולכות לעשות את הטיפוס בטוח ככל האפשר".
סוג הטיפוס בו ספיידרמן שלנו עוסק, מכונה בשפת המטפסים "טיפוס סולו ללא חבלים" או "היי בולדרינג" (בניגוד לבולדרינג רגיל, בו גובה הטיפוס מוגבל ל-3 מטרים ומזרן מונח על הרצפה למקרה חרום) או "בילדרינג" (מהמילה בניין באנגלית) – תחום השמור בעיקר לאנשים בעלי משאלת מוות או ל"משוגעים ופסיכים", כפי שגיא שפיר, אלוף ישראל בטיפוס מכנה אותם. על פי שפיר, "אין אף משוגע בארץ שעושה את זה, ואם יש, מדובר באיזה ליצן שמטפס על דברים מאוד קלים בלי חבל". בעבר, אלוף הטיפוס הישראלי בדק בעצמו את האפשרות לטפס על בניינים בארץ, אך "לא למטרת טיפוס סולו", לדבריו, "גורדי השחקים בארץ לא ממש קלים לטיפוס".
"כשאתה מטפס ללא ציוד אתה חייב להיות חד. טעות הכי קטנה – ואתה היסטוריה", מספר אלכס סורינקי, "משוגע" ישראלי שטיפס לגובה של עשרות מטרים ללא אבטחה. "אחרי שעלית עשרה מטרים אתה יודע שאין דרך חזרה. אתה הרי לא יכול לרדת בצוק אנכי". באחת הפעמים, סורינקי טיפס על מצוק בכרמל עם עוד חבר, שפשוט נעלם במהלך הטיפוס. "חשבתי שהוא מת", הוא משחזר את הרגע המפחיד, "צעקתי את השם שלו עשרות פעמים ולא היתה תשובה. הגעתי למעלה אחרי שעה שנראתה כמו נצח. בדרך נשכתי ענפים שבלטו מהסלע כי לא היה איפה לאחוז. אני זוכר שישבתי שם למעלה וחשבתי איך אספר לאמא שלו שהוא מת". הסוף לא היה דרמטי, והחבר הגיע לבסוף לנקודת המפגש. סורינקי מספר כי הוא פשוט לקח נתיב אחר. השניים מעולם לא חזרו לטפס סולו ללא חבלים. לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהמעידה הכי קלה היתה עלולה להשאיר אותם נכים.
איבוד ליטר שלם של דם
איש העכביש מכיר היטב את המעידות. היו לו כבר שלוש כאלה, ובכל המקרים הוא נחלץ בעור שיניו. הנפילה של 1982 היתה הקשה מכולם, כשרובר נפל היישר על פניו מגובה של שמונה מטרים. "טיפסתי ללא ידיים, הראיתי לתלמידים שלי כיצד לדחוף בעזרת הרגליים והחלקתי". אחרי 15 דקות המטפס, שאיבד ליטר שלם של דם, שקע בתרדמת ואושפז למשך חודשיים בבית חולים צרפתי. התאונה והתקפי האפילפסיה מהם החל לסבול לאחר הנפילה לא מנעו ממנו לשוב ולטפס, והפעם "אפילו במסלולים קשים יותר", לדבריו. "זה מאוד מרשים שהוא מחזיק כל כך הרבה שנים בלי למות", אומר אלוף הטיפוס שפיר, "אני אישית לא הייתי לוקח את הסיכונים שהוא לוקח. לדעתי, זה ספורט שעובר בתחום המאוד דק שבין אומץ לטיפשות".
אחרי שרובר הבין, כי הדרך היחידה להתפרנס בכבוד מענף הטיפוס הוא טיפוס על בניינים, איש העכביש החל לכבוש אותם אחד אחרי השני, ובמרביתם – כשהוא אינו מאובטח. ברשימה המכובדת שלו: האמפייר סטייט בילדינג, מגדל אייפל, ונכון לחודש מרץ האחרון: הבורג' חליפה בדובאי. את תכניותיו לטפס על מגדלי התאומים "הטאליבן דפק לי ימים ספורים לפני שהגעתי לניו יורק". העכביש, שחושב על פרישה עתידית מטיפוס בניינים, מודה: "אנשים משלמים לי כסף כדי שאטפס להם על הבניינים. אני אפרוש רק אחרי שאחסוך מספיק כסף". נכון להיום, המטפס מקבל בין 50,000 ל-100,000 דולר לכל בניין שלגבהיו העפיל, תלוי בגובה וכמובן בקושי. מעסיקיו מקבלים בתמורה חשיפה לבניין החדש, ברויטרס, סי.אן.אן או ב-בי.בי.סי, למשל.
"מדובר באנשים שמחפשים פרסום או פרנסה בספורט שאין בו המון כסף", מסביר שפיר את המניעים שגורמים לרובר ליטול את הסיכון, "אם אתה לא הכי טוב בהובלה או בבולדרינג, אז לא תקבל יותר מדי מהספונסרים. ברגע שאתה הולך לתחום קיצוני, בו יש סיכון חיים ממשי, כמות המתחרים על הספונסר צונחת משמעותית וכך אתה יכול לגזור קופון נאה. בכל מקרה, לא הייתי לוקח את הסיכון הזה".
צילום: Mutari
אילן גולדמן
עורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי צולע בעל תואר במזרחנות
אלן רובר מטפס על הבניין הגבוה בעולם- Burj Khalifa בדובאי
חלק מהסכומים, אותם מקבל ה"עכביש" בעבור שירותיו, בדרך כלל כוללים את הפיצוי עבור הישיבה הממושכת במעצר, העונש עבור טיפוס על בניין ברוב חלקי העולם המפותח. בדרך כלל האשמות כוללות: השגת גבול, פגיעה ברכוש, ובמקרה אחד ביוסטון – גם "אחזקה של סמים", "טעות שנבעה מגילוי של תרופות מרשם לאפילפסיה בתיק שלי", הוא מסביר. זיכרון הכליאה המר ביותר שלו הוא ממלזיה, שם, הוא מספר: "ישנתי במשך תקופה על הרצפה". כיום רובר חכם יותר ויש לו עורך דין שמייצג אותו בחינם תמורת הפרסום. בפריז, ביתו החדש, הוא אינו זקוק לו – "כאן משחררים אותי תוך דקות, כי אני מכיר את מפקד התחנה", אומר רובר.
בדומה לתעשיית הבידור והתקשורת, גם "איש העכביש", שחוגג בקרוב 50, מאותגר על ידי עולם של חידושים שמקשה עליו להתפרנס. את התמונות והסרטים, שבעבר היה מוכר בסכומים יפים, כל אחד בעידן האינטרנט יכול להשיג. לכן, בדיוק כמו המוזיקאים, רובר "מוכר את האירוע", לדבריו. גם גופו אינו מה שהיה פעם: אצבעותיו אינן יכולות להתיישר לחלוטין אחרי שנים בהן הורגלו להיות מקופלות בחריצי בניינים, ברכיו כואבות אחרי שלא הוציא פלטת מתכת שהוחדרה בניתוח, והגרוע מכל: העכביש טווה את קוריו לבד, אחרי שרוב חבריו מתו בתאונות טיפוס ושאר המטפסים, כמו שפיר, טוענים כנגדו: "טיפוס בניינים נחמד לעיתון, אבל כספורט הוא חסר עניין ומשעמם". אז רגע לפניי שייבנה עוד מגדל עליו לא טיפס, העכביש משיב למבקריו: "אם זה לא טיפוס, מה זה כן?".
צילום: Mutari
30.1.2012
אילן גולדמןעורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי צולע בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
