הוא חלם להקים מוזיאון לאופניים, המציגים את התפתחות הענף והוא עשה זאת במקום שהיה בעבר לול תרנגולי הודו. ביקור במוזיאון האופניים הלא רשמי של ישראל שהקים אלון וולף
מאת:דגנית מקא
לפני מספר שנים לא רבות, התגנב בשעת לילה מאוחרת חלום מוזר לשנתו של אלון וולף. בחלום נאמר לו שעליו להקים מוזיאון לאופניים. כשהתעורר בבוקר, לא חשב פעמיים ומיד ניגש למלאכה. מאז אותו חלום עברו כבר ארבע שנים שבהן הוא מתרוצץ בין יישובים, קיבוצים, ערים ואנשים פרטיים, או סתם מוצא אופניים זרוקים שנראים לו כבעלי פוטנציאל מעניין. את כולם הוא אוסף למוסך אופניים ענק, שהיה בעברו לול של תרנגולי הודו והוסב למוזיאון במושב חרב לאת.
לכל אופניים יש סיפור
מאז שהוא זוכר את עצמו אהב וולף לאגור ולאסוף, "אני אספן וזה משהו שנולדים איתו", הוא מודה, "אני אוסף כל דבר שאני יכול, מטבעות, מצלמות, בולים, אבל האוסף העיקרי שלי הוא אופניים". לפני מספר שנים הוזמן אלון לקחת חלק בתערוכת האופניים הראשונה שהתקיימה בגני התערוכה, שם הציג לראשונה את המיזם החדש שכלל באותה התקופה 12 זוגות אופניים, כל זוג עם סיפור מיוחד משלו.
איך התגובות של המבקרים?
"לאנשים יש זיכרונות מהילדות וזה מאוד מרגש אותם, לכל אחד יש סיפור שקשור באופניים מהילדות שלו. יש לי אופניים שחגגו מאה שנה של חברת ברנהבור שלהם יש חישוקי עץ. האופניים מורכבים מהרבה חלקים בעבודת יד, זו חברה מתחילת המאה הקודמת שכבר לא קיימת, הם ייצרו אופניים בגרמניה וזה אחד הזוגות הראשונים שלי באוסף. מצאתי אותם באחד מהשיטוטים שלי באתרי יד שנייה והבנתי שיש לי מציאה. נסעתי לירושלים בליל גשם כדי להביא אותם. הן היו שייכות למישהו שעלה מגרמניה באונייה כילד והוריו הביאו איתם את האופניים. הוא כבר אינו בחיים, אבל הבת שלו שמרה על האופניים במרתף ולכן האופניים נשמרו בצורה טובה. אני לא מכיר אופניים יותר עתיקים מאלו בארץ".
מאיפה התקציב?
"כיום אני כבר לא משלם כשאני רואה אופניים שמעניינים אותי, אבל בהתחלה הוצאתי לא מעט כסף. יש גברים שמהמרים, יש כאלו שמשתכרים, לי לפחות יש התמכרות חיובית. כיום יש לי כ-120 זוגות אופניים במוזיאון, אותם אני מחלק לשמונה מחלקות תצוגה".
גולת הכותרת של המוזיאון אליהם כולם נושאים את עיניהם הם אופני ה-Hight willer, אלו האופניים המקוריים היחידים בארץ אשר יוצרו באנגליה ב-1880. "הבאתי אותם לישראל ביבוא אישי כמו שמייבאים מכונית אספנות" הוא מתמוגג. "אלו האופניים הכי יקרים באוסף, אין כאלו בארץ ומספר הדגמים שיש בעולם הוא קטן. הן יוצרו על ידי חברת 'זינגר' המוכרת כיצרנית מכונות תפירה. החלום שלי הוא להביא מכונת הליכה ישנה, שהיא בעצם האופניים הראשונים שיוצרו בשנת 1817. מאוד קשה להשיג מכונת הליכה מקורית ולכן אני חושב לייצר דגם דומה בעצמי. העיקרון של אופני הליכה מאוד פשוט, שני גלגלים ומוט ביניהם", הוא מסביר.
מחלקה מכובדת במוזיאון שייכת לעולם אופני הכביש. ניתן למצוא שם אופניים של רוכבי עבר ישראלים כמו אלי סמוכה ממקימי מועדון "גלגלי העץ" בגבעתיים, שתרם למוזיאון מלבד אופניים עתיקים גם גלגל עץ מקורי. משפחתו של הרוכב ויצחק (ג'קי בן דוד), תרמה למוזיאון פריטים רבים כמו גביעים מאליפויות ישראל ותעודות השתתפות מאולימפיאדת רומא 1960. רוכב העבר הנרי אוחיון (ראו מסגרת) ובן דוד, עלו לישראל ממרוקו בתחילת שנות החמישים, רכבו על אופני ברטין והיו אלופי ישראל בשנות החמישים והשישים. שניהם היו הישראלים היחידים שהשתתפו באולימפיאדה הזו בתחרות אופני הכביש.
יש לך את האופניים של מריו צ'יפוליני. איך אתה יודע שהם אכן שלו?
"אני יודע שזו השלדה של אופני הכביש שעליה רכב צ'יפוליני, רוכב הפרו טור האיטלקי הפרוע, כי חברת קנונדייל הכינה עבורו במיוחד את השלדה עם צביעה מיוחדת לאולימפיאדה סידני. אלו לא אופניים סדרתיים".
בחלקת האלופים, מחזיק וולף גם את אופניו של עמוס לוי, רוכב עבר ישראלי שהקים את קבוצת הפועל תל אביב לאופניים והיה מאמנה של נבחרת ישראל. "עמוס עלה ממצרים וזכה שם בגביע המלך פארוק שזה פרס מאוד יוקרתי. אופני הביאנקי שלו נשמרו משנות השבעים", הוא מסביר בגאווה. מסיור והתבוננות במוזיאון, אפשר ללמוד שבישראל של פעם, היו לפחות שש חברות שייצרו אופניים עם גאווה מקומית כחול לבן. כך למשל, חברת ICM (Israel Country Manufactury) שסמלה היה גמל, ייצרה אופניים עם גלגלים בקוטר 28 אינטש.
גלגל המזל
קיבוץ הגלויות של עולים שהגיעו מכל רחבי תבל הביאה עימה לא רק בליל של טעמים, שפות ומנהגים, אלא גם את חפצים אישיים שאותם הביאו לארץ המובטחת. עולים רבים נהגו להביא איתם את אופניהם וכך הצליח וולף להשיג מגוון רחב של אופניים מכל רחבי העולם: פרס, סוריה, גרמניה, הולנד וקנדה הן רק מקבץ זעום של מדינות מהן הגיעו זוגות האופניים. כמעט את כל זוגות האופניים שיפץ אלון במו ידיו בסדנה שפתח צמוד למוזיאון. קטגוריה שמעלה זיכרונות וגעגועים היא כמובן מחלקת הילדים ובראשם אופני הראלי צ'ופר הקסומים שהיו מתנת יום ההולדת הקלאסית. לצדם עומדים אופני "טיל" שהוריו של וולף שמרו מימי ינקותו, וגם אופני "חמור" שהיו סוג של אופני פעלולים.
לא רחוק משם עומדים לתפארת אופני הרים בהם גם אופני גרי פישר, שהיה ממפתחי אופני ההרים, ואופני מארין, על שם חבל הארץ שבו נולד ענף רכיבת ההרים בשנות השמונים. על הקיר ישנה גם יצירת פאר של חברת קליין, אופניים עם גיאומטריה מיוחדת ומעניינת. מחלקה מעניינת נוספת היא בתחום שחזר לאופנה בשנים האחרונות בעקבות המהפכה הירוקה. מסתבר שאופניים מתקפלים קיימים כבר משנות השישים ולאלון יש באוסף זוג אופניים מקוריים מאותה התקופה, "הרבה אופניים מתקפלים הגיעו מהעלייה מחבר העמים, מסתבר שזה היה מאוד נפוץ שם".
על מה אתה רוכב?
"התחברתי מאוד לאופני 29 אינטש בגלל הגלגלים הגדולים, ואני רוכב על אופני ספשלייזד אפיק. בנוסף, יש לי גם אופני שטח של טיטוס, דגם רייסר איקס. יש לי גם כמה זוגות של אופני כביש ובאירועים מיוחדים כמו הקפת הכנרת אני לוקח את אחד הזוגות מהמוזיאון ורוכב עליהם. באופן קבוע אנשים מצביעים עלי ואומרים, 'תראו יש לו הילוכים ואופניים כמו שהיו פעם' – אלו הערות קבועות שאני מקבל".
יש חלומות נוספים?
"הייתי רוצה שתהיה לי עגלה ועליה יהיו כל הדגמים של התפתחות האופניים, על מנת שאוכל לנסוע ממקום למקום ולהעביר הרצאות על התפתחות ענף האופניים. חלום נוסף הוא להקים מוזיאון לאופנועים, כבר התחלתי לאסוף כמה דגמים מעניינים".
