היא פותחה כאמצעי שיקומי על ידי רקדן הונגרי וכונתה בתחילה "יוגה לרקדנים", אולם שיטת הג'יירוטוניק יכולה לעזור גם לספורטאים, החל מאלה שרוצים לחזק את הגוף ולשפר יכולות ועד אלו שמנסים לחזור מפציעה

מאת:מאיה גייר

עבור רבים מאיתנו – אלה שמשתייכים לז'אנר שתופס את הקונספט של פעילות ספורטיבית כהוצאת כמה שיותר אנרגיות בכמה שפחות זמן, כזו שאם בסיומה אין סימני זיעה בולטים בלפחות 4 אזורים (שלא לומר הפיכה לריקמה אנושית אחת חיה של זיעה) ופוטנציאל לכאבי שרירים ביום שאחרי (שלא לומר מוות), סימן שלא התנהלה כראוי – שיטת הג'יירוטוניק עשויה להיראות מוזרה מאוד. בדומה ל"אחיותיה" הרוחניות, יוגה ופילאטיס, היא דורשת סבלנות ואורך רוח בחזרה על תנועות ותשומת לב לפעולות הגוף, תוך הקפדה על אופן הנשימה. עם זאת, אל תטעו בה, היא בהחלט מאתגרת: לצד מאמץ פיזי, גם אם לא עצום, היא תובעת הרחבה של טווח התנועה, גמישות, המון קואורדינציה ובעיקר – מודעות סימולטנית לכל אלו.

השיטה באה לעולם לפני כ-40 שנה על ידי ג'וליו הורבאת, רקדן הונגרי, בעקבוצת פציעות בברך ובגיד האכילס מהן סבל. אחרי שפיזיותרפיה לא הועילה לשיקומו, הוא עבר להתגורר באי בודד ובמשך מספר שנים עסק בחיפוש אחר מתודה שתסייע לו לחזור לקדמותו. כך פיתח הורבאת את עקרונות השיטה, אשר בתחילה קרא לה "יוגה לרקדנים", משום הדמיון ביניהן. בהמשך קיבלה השיטה את שמותיה הנוכחיים – תחילה ג'יירוקינסיס (היא הצורה הראשונית והבסיסית – ללא מכשירים, שמבוצעת על כיסא, על הריצפה ובעמידה) ולאחר מכן, כשהיא כוללת את המכשירים הייחודיים שפיתח הורבאת עבורה, קיבלה את השם ג'יירוטוניק (ג'יירו פירושו מעגל וטוניק נובע מן המילה טונוס שפירושה כיווץ שרירי).

במשך שנים היתה השיטה מוכרת למעטים בלבד, אולם לאחר התפשטות איטית והדרגתית היא צברה תאוצה ברחבי העולם ב-15 השנים האחרונות. בישראל הופיעה בערך לפני עשור ובשנים האחרונות התפתחה והפכה מוכרת יותר גם כאן.

מה זה הדבר הזה?
"ג'יירוקינסיס וג'יירוטוניק הם שתי צורות של אותה שיטה, זה ללא מכשירים וזה עם וההבדלים הם בניואנסים", מסבירה אביגיל כהן, בעלת הסטודיו "Gyrotonic Room" ומסמיכת מורים בשיטה. "קינסיס זו תנועה וזה הדגש בג'יירוקינסיס, על הזרימה. הג'יירוקינזיס הוא במהותו שיעור לאנשים בלי בעיות אקוטיות, בלי פציעות. המכשירים של הג'יירוטוניק נועדו בין היתר לעבודה שיקומית, או לסייע לאנשים לעבוד על דברים יותר ספציפיים. באופן עקרוני שילוב בין שניהם הוא האידיאלי."

מה העקרונות המרכזיים של השיטה?
"קודם כל העובדה שהיא פועלת באופן תלת מימדי, כלומר כל הגוף זז והוא עושה זאת בכל מישורי התנועה. דבר שני – הקפדה על תנועה מעגלית, בצורה ספירלית, שזה האופן הטבעי שבו המפרקים נעים. כך, לא משנה איזו תנועה אנחנו מתרגלים, היא הופכת שימושית לגוף באופן מיידי ויומיומי, כיוון שזה לא משהו מנותק מהאופן שבו הגוף זז. בנוסף, יש משמעות גדולה לזרימה של תנועה ועבודה במקצבים שונים. כמו למשל רץ שצריך לעשות פעם אינטרוואלים, פעם ריצות ארוכות ופעם ספרינטים, כיוון שזה משפר תפקודים ויכולות שונות בגוף, כך גם אצלנו קצב העבודה משתנה וזה חשוב לקואורדינציה הכלל מערכתית של הגוף, כיוון שאם אתה עובד תמיד באותו אופן אתה משתפר אבל בהיבט מאוד ספציפי ומוגבל. בעיקרון מדובר באימון פונקציונלי – המטרה של העבודה היא קודם כל לשפר את היכולת הבסיסית והכלל מערכתית של הגוף, כך שיתפקד טוב יותר ביומיום ובהמשך גם בפעילות ספציפית."

אוקיי, אז באילו אופנים היא עוזרת לנו לשפר את התפקוד של הגוף שלנו?
"זה משפר טווחי תנועה, מחזק את השרירים, משפר את יכולות הפעילות וזה יכול לשפר גם יציבה ונשימה. חשוב להדגיש שזה לא שיעור חיטוב-עיצוב. מי שבא במטרה להצר את התחת או לעשות ריבועים בבטן זה כנראה לא המקום בשבילו, כי זו עבודה יותר עמוקה שדורשת את ההבנה של קונספט ה-Well-Being, שהוא מעבר לכושר ותו לא, אבל זו בהחלט עבודה פיזית מאמצת, זה לא שאתה יושב ורק מרגיש את האנרגיה, אתה פשוט לומד לעבוד עם הגוף שלך ממקום חכם ומורכב יותר".

מה מבדיל את הג'יירוטוניק והג'יירוקינסיס מדברים אחרים, כמו יוגה?
"זה התחיל משם ולכן יש הרבה נקודות השקה אבל הדבר המרכזי שמבדיל את זה מיוגה בעיני זו המרכזיות של התנועה המעגלית. זה גורם לגוף להתחזק ולהשתכלל בצורה שהיא יותר תומכת בו. כלומר, אנשים שקשה להם ביוגה יכולים לבוא לפה ולתרגל ופתאום הם יוכלו לעשות כל מיני דברים שם. באופן עקרוני השיטה היא שילוב של הרבה מאוד דברים: של מחול, טאי-צ'י, יוגה ושחייה, כך שיש פה אלמנטים מהמון דברים ולכן היא יכולה לסייע בהרבה מקומות ואופנים."

ספורטאים – זה גם בשבילכם
פעילות הג'יירוטוניק והג'יירוקינסיס מיועדות לקשת גדולה מאוד של אנשים, במצבים פיזיים מגוונים. "בסטודיו שלנו היתה קבוצת פעוטות והמתאמנת הכי מבוגרת היא בת 88, כך שזה ממש מותאם לכל הגילאים. גם מבחינה פיזית זה גם מאוד ורסטילי – זה מיועד לאנשים 'רגילים', לאנשים עם פציעות מכל מיני סוגים וגם לאנשים בצד השני של הסקאלה – של רקדנים וספורטאים, מי שלוקחים את הגוף לגבולות שלו. יש יכולת לעבוד עם נשים לפני ואחרי לידה, עם אנשים שהם חולי סרטן, טרשת נפוצה, פרקינסון או סובלים מפציעות גב, דלקות, החלפות מפרק, קריעות מיניסקוס ואחרי ניתוחים, הכל", אומרת כהן.

באיזה אופן זה יכול לשרת ספורטאים?
"אני חושבת שלספורטאי יש בעיקרון שלוש מטרות: לשפר את היכולות שלו, להימנע מפציעות ולצאת מפציעה ולחזור כמה שיותר מהר לאימונים".

תסבירי.
"בעצם מה ספורטאי עושה? הוא עושה מה שבן אדם רגיל עושה, רק שם פוקוס מאוד גדול על משהו. כל הדברים שג'יירוטוניק וג'יירוקינזיס עושים יעזרו לו לשפר את היכולות שלו, כלומר גם לשפר את מה שהוא עושה, אבל לא פחות חשוב – לאזן את החלקים האחרים שלו, החזקים פחות, דבר שמייצר גם פציעות לא מעט פעמים.

לגבי הימנעות מפציעה – לספורטאים חובבים מאוד קשה לוותר על זמן אימון בשביל להכניס משהו מהסוג הזה, הם מעדיפים לרוץ. אבל זו טעות ואני רואה את זה מסביבי. הגוף צריך את האיזון הזה, כי אנחנו דורשים ממנו המון והוא גם נותן הרבה, אבל יש לזה גבול באיזשהו שלב.

לגבי פציעות – כשמגיע מישהו עם פציעה, העבודה מהווה בעצם חלק מהתליך השיקום. אנחנו עושים תכנית עבודה שהמטרה שלה היא להכניס את הגוף בהחזרה למצב מאוזן וגם לשקם את המקום הספציפי. חשוב להדגיש שאנחנו עובדים על הכל, כי זה משפיע, במקרים רבים, שבהם לא מדובר בטראומה ישירה, הפציעה בכלל יכולה לנבוע מבעיות במקומות שונים לגמרי. ככה, מעבר להחזרה מהירה לאימונים אנחנו מנסים לדאוג שהפציעה לא תחזור על עצמה."

מאיה גייר – עורכת תוכן בשוונג, עושה ספורט כדי לא להשתגע מכל מה שמעצבן במדינה הזאת. וגם כדי להיות רזה.