מתי אני יודע שנעל הריצה שלי טובה עבורי? כשאני חוזר לחנות וקונה עוד אחת ״אבל בדיוק אותו דבר״. זה מה שקרה לי עם ההוקה Stinson 3 ATR. זה התחיל בשיחה שהיתה לי עם המאמן דניאל קרן. שוחחתי איתו (ועם עוד כמה מאמנים ואייקונים של עולם הריצה) על ההמלצות שלהם לרצים שאינם עונים בדיוק על המתאר של מו פארח. כאלה שהם לא בני שלושים ומשהו, לא שוקלים שישים ומשהו ולא רצים מרתון בשעתיים ומשהו, אלא רצים של יום יום שהתברכו בנתונים שבדור הקודם היו מוגדרים כ״מכובדים״. כלומר: גנטיקה של משקל, חגורה ארוכה במיוחד כדי לכרוך ולהדק את מרכז הכובד, והמהירות שלהם לא מאפשרת להם קבלה אוטומטית לנבחרת האתלטיקה של אף מדינה, אפילו לא מדינת אכזיב. בין שאר ההמלצות החכמות שדניאל קרן נתן לי בנדיבות היתה גם זו: ״צריכים לרוץ עם נעלי שטח״. ״למה?״ תהיתי. ״כי הן יותר כלכליות״.
הטכנולוגיה של הוקה מחלקת את האימפקט בצורה כזו שהגוף איננו בולם הזעזועים היחיד
עוד מבחני שוונג
אוזניות ריצה של Plantronics
נעלי קרוספיט של ריבוק מדגם נאנו 6
נעלי ריצה של נייקי מדגם אייר זום פגסוס 33
עברו מאז הרבה מאד קילומטרים, מרוצים לא מעטים וליטרים של זיעה. ה-Stinson 3 ATR הפתיעו אותי שוב ושוב עם כל קילומטר שגמאנו יחד ורק לטובה. ה-All Terrain Road ובקיצור ATR פירושו נעל המותאמת לכל סוגי המשטחים – כביש ושטח, ואכן רצתי איתן על הכביש ובאצטדיון, בעליות ובירידות של הרי יהודה, על סלעים בנגב ובשדות בוץ טובעניים בבוואריה שבגרמניה. אפילו תלונה אחת לא בקעה מלמטה למעלה. נהפוך הוא. לראשונה מזה עשורים ורבבות קילומטרים הפסקתי לרוץ עם מדרסים. ו…כלום.
הנעל, כמו כל נעלי הוקה היא נעל סופגת מאד. מניסיוני למדתי שיש בעיה עם הרבה נעלי Cushioning . אתה נוחת וננעץ בתוך הכרית ובעצם בכל צעד הריצה מתחילה מחדש, מלמטה. אין המשכיות ״עגולה״ של כל צעד הממנף את הבא אחריו, המשכיות הגורמת לך לרחף קלות על פני המסלול. עם הנעל הזאת הסיפור שונה. הנעל מקושתת (דמיינו מגלש סקי בטכנולוגיית Rocker) כשהחרטום והעקב מוגבהים מעט מעל פני השטח, כף הרגל פשוט מתגלגלת קדימה עם כל צעד האנרגיה נשמרת והתנועתיות לא נפסקת. עם הריצות קורה עוד משהו ולא, זה לא ממבו ג׳מבו ניו אייגי׳. הרגליים לא עייפות. השרירים, העצמות והמפרקים לא מרגישים כמו אחרי רעידת אדמה מזעזעת במיוחד. ההתאוששות מהירה הרבה יותר והיכולת לרוץ יותר קילומטרים בשבוע היא אמת מוכחת.
הסוליה המקסימליסטית הופכת את נחיתת הגוף לכן שיגור לצעד הבא
הטכנולוגיה של הוקה מחלקת את האימפקט בצורה כזו שהגוף (קרסול, ברכיים, עמוד שדרה והשרירים התומכים) איננו בולם הזעזועים היחיד. את העובדה הזו עושה בהצלחה גדולה הסוליה המקסימליסטית וממנה לאדמה כך הופכת נחיתת הגוף לכן שיגור לצעד הבא. וחזרה לכלכלה. למרות שהחכמה הקולקטיבית טוענת שאפשר לרוץ עם נעלי ריצה ממוצעות 700-1000 קילומטרים, רק ב-3 מתוך 28 הנעליים האחרונות שלי הצלחתי לעבור את ה-500 קילומטרים (2 זוגות גליצרין של ברוקס ו-1080 של ניו בלאנס). זה המשקל, צורת הנחיתה של כף הרגל, ועוד כמה גורמים. ועם אלה? כמו שאמר קרן הן ממש כלכליות. הגעתי ל-700 קילומטרים, הסוליה די שחוקה, אבל השיכוך עדיין מלא ומענג כמו נעל חדשה.
