במרתון טבריה האחרון הסתובב בשירותים של אחד המלונות בחור צעיר עם רסטות וטי שירט שכובס לאחרונה כשבוב מארלי עוד היה חי.

"איפה שמים את זה?", שאל אותנו, כשהוא מנופף בצ׳יפ
"בנעל", ענינו לו, "בין השרוכים"
"אבל אין לי נעלים, אני רץ יחף", ענה ויצא כמות שהוא אל המבול והשלוליות

עוד אנחנו מחליפים בינינו מבטים שיפוטיים ולמתחם השירותים נכנסה האופוזיציה, אחד הרצים המחוננים של ישראל עם… נעלי פלטפורמה. לא כאלה בסגנון שנות השמונים, אלא נעלי הוקה עדכניות של המאה ה-21.

בכל אחד מהאימונים הן העניקו משהו אחר

מסתבר שבריצה, כמו בהרבה תחומים אחרים, עובד עקרון המטוטלת. שנים ארוכות הכל היה נראה אותו דבר, קפוא על שמריו. ההיסטוריה של נעלי הריצה ייצבה זרם מרכזי שנמשך עשרות שנים. גפה רכה ונעימה, סוליה מעובה, חקיינות בסגנון ובצבעים ונאמנות מותגית כמעט עיוורת של הרצים.

עוד כתבות בנושא
לכל מבחני שוונג
מבחן שוונג להוקה מדגם בונדי 3
מה זה דרופ, מינימליסטיות, מתקנות ומייצבות?
"המקסימליזם שהוקה מביאה זה קונספט שכבר תפס"

פתאום נחבטה ההוויה השמרנית בעוז. כריסטופר מקדוגל, המחבר של ״נולדנו לרוץ״ ועולם הנעליים טולטל קשות. הספר קרא תיגר על המלאכותיות שבנעליים המרופדות והמוגבהות והטיף, לפעמים עד כדי גוזמה, למענה של הריצה היחפה. כך באו לעולם, סנדלי הריצה, ה-Five Fingers, והנעליים המינימליסטיות. וכשהמטוטלת נדחפה כך לצד הקיצוני האחד, כל שנותר לנו היה לחכות בסבלנות עד לתנועתה אל הקוטב המהופך. והסבלנות השתלמה, נעלי הוקה הן ההפך הגמור. נעליים מקסימליסטיות, כאידאולוגיה ואסטרטגיה. הרבה נעל, הרבה שיכוך להרבה סוגי מסלולים (כביש, שטח, אימונים ותחרויות).

האבנים לא מורגשות ולא דוקרות

הנעליים האלה כבר רצות בארץ כמה שנים אבל רק העונה הן הגיעו הנה במידות הגדולות והרחבות שמתאימות גם לי, לכן התעכבתי באימוצן. מבחוץ אני נראה איתן כמו דונלד דק, מבפנים זה כבר סיפור אחר לגמרי. הנעליים המגודלות האלה קלות ב-20 גרם מהנעלים הרגילות שלי. לקח לי כמה מאות מטרים להתרגל למנח החדש של הרגל. ואחר כך התחיל התענוג. הן כל מה שאומרים עליהן. רכות וסופגות, מגיבות ומתגלגלות ומאד יציבות.

בדקתי אותן בריצות התאוששות, בריצות ארוכות ובאינטרוולים מהירים באצטדיון. בכל אחד מהאימונים הן העניקו משהו אחר, ערך מוסף. באצטדיון, בעקומה, הן נצמדות למסלול ולא תובעות את עיקום הקרסול. בריצות ההתאוששות, כל הרגל (מהכף ועד לאגן ולחוליות הגב) אכן נחה. ובריצות הארוכות (על אבנים ומדרכות) הרגל וכף הרגל וכל אשר בהן מתעייפות הרבה פחות. הנעל נייטרלית (ללא תיקונים מובנים) כחלק מהותי מאסטרטגיית הנעל. לאמור: תפקיד הנעל הוא להשתלב בריצה שלך, לא לשנות את הסגנון בגלל הנעל. תחושת הריפוד והספיגה במגע של הרגל עם הקרקע שונה בתכלית מכל נעל ריצה אחרת. כל מנח (עקב, אמצע והחלק הקידמי) זוכים לאותה הגנה וכתוצאה מכך זאת נעל ״קומבו״. נייטרלית, סופגת, מייצבת, ומאפשרת דריכה מדויקת וממילא בקרת ריצה מאד טובה.

בתקופה הזאת אין לי בתפריט אימוני עליות ולכן לא בחנתי אותן במצבים בהם הגוף נוטה קדימה אל מעבר לקו המדומיין שבין הראש לקרקעית הרגליים. בכל מצבי הריצה האחרים לא הייתי צריך להקדיש מחשבה ל״איך להניח את הרגל״ והתחושה היא שהזעזוע של כל צעד ושעל לא עובר למעלה אל המפרקים והשלד אלא ניתז חזרה אל הקרקע, העומסים יורדים והחזרי האנרגיה טובים מאד.

הבונבון לנעל מתקבל בריצות השטח. האבנים לא מורגשות ולא דוקרות, אחיזת השביל מעולה וגם בגשם שוטף ובמשטחים חלקלקים לא איבדתי את שיווי המשקל לרגע. מכיוון שאני מאד אוהב ארסנל של נעליים, כדי לגוון, להכריח את הרגל להתאים את עצמה בכל אימון למנח חדש, ההוקה האלה ישרתו אותי נאמנה. כנראה כבר במרתון הקרוב. אני מלווה רצה יקרה ואצטרך להיות יותר מחמש שעות על הרגלים. זמן מכובד שנראה כי ההוקה נוצקו ממש לכבודו. ובגודלן המרשים יש גם הרבה מקום ל… צ'יפ.

נקודה למחשבה. מקור השם ״הוקה״ הוא בשפה המאורית (שפתם של בני העם המאורי, שהיא אחת השפות הרשמיות בניו זילנד) ומשמעותה ״זה הזמן לעוף״. כינוי הנעל One One במאורית מדוברת הוא לא ״אחד אחד״. אלא O-nay O-nay שפירושו ״לעוף מעל פני האדמה״. והאמת?! זאת התחושה שהנעליים המיוחדות האלה מעניקות.

משקל: 289 גרם

דרופ: 5 מ"מ

ציון שוונג: 8.5