קנונדייל, אחת משתי החברות שהחלו את מהפכת האלומיניום בתחילת שנות ה-90, הציגה בסוף 2010 שלדת אלומיניום חדשה. האם יש לה מה להציע מול שלדות הקרבון? נמרוד כהן מנסה לענות
מאת:נמרוד כהן
נפתח בקצת היסטוריה
בתחילת שנות התשעים לא עמדו הרבה אפשרויות בחירה בפני מי שרצה לקנות אופניים מקצועיים בארץ. אחד מהמקומות המקצועיים היחידים היה החנות המרשימה "ולודרום" של תמיר אשל, יבואן קנונדייל בימים ההם (אפילו יאיר בן עמי, העורך שלנו, עבד שם במשך זמן מה). מי שנכנס לשערי החנות התרשם משלדות אלומיניום קלילות, לכביש ולשטח, עם צינורות בקוטר עצום וחסר תחרות בשוק. קנונדייל היו מחלוצי ומובילי השימוש באלומיניום לשלדות קצה, בעידן בו החומר השולט היה פלדת הכרו-מולי, והקבוצה המקצוענית שלהם, Saeco האיטלקית, השיגה הרבה ניצחונות ופרסום לאופניים האמריקאים (CAAD3 אדומים, מודל 96…), עם הספרינטר האגדי מריו צ'יפוליני, שכונה "מלך האריות".
מאז זרמו הרבה מים בנהרות ענף האופניים, ובשנים האחרונות החומר "הנכון" לשלדת קצה, בכביש ואף בשטח, הוא הקרבון, סיבי הפחמן. שלדות הקצה בכביש של קנונדייל הן ה-SuperSix Evo התחרותית, וה-Synapse, שלדת נוחה ופחות קרבית. באופן הגיוני, שתיהן שלדות קרבון.
לפני כשנתיים, קנונדייל המתחדשת (אחרי כמה העברות בעלות) החתימה בחוזה רב-שנתי את פיטר דנק השוויצרי. דנק הוא כנראה מתכנן האופניים הכי מוערך בעולם המקצועי. הוא האיש האחראי למהפכת הקרבון שעברה על המותג SCOTT, שהצליח במשך שנים להעמיד את השלדות הקלות והמתקדמות בעולם, עם שורת ניצחונות מרשימים בכביש ובהרים, שלדות שהפכו לסטנדרט מולו מתחרים שאר המותגים הגדולים והיוקרתיים. דנק עבר לקנונדייל והחל מיד במהפכה של דגמי ההרים. תחילה הציג את ה-Flash, אופני הרים קלילים מקרבון, בעלי זנב קשיח עם גמישות אנכית אינהרנטית, ואת ה-Jeckyl וה-Claymore, שני דגמי שיכוך מלא עם בולם אוויר מהפכני של חברת FOX, המאפשר שני מהלכי מתלה והטיס את קנונדייל למאה העשרים ואחת.
לאחר שסיים את ניעור האבק בחטיבת ההרים, עבר לחטיבת הכביש היוקרתית והמגולחת. בהפתעה מוחלטת, הדגם הראשון שיצא בחברת קנונדייל תחת ידיו, היה דווקא שלדת אלומיניום מודרנית עם אוריינטציה תחרותית – ה-CAAD10, הדור העשירי של שלדות האלומיניום המתקדמות של קנונדייל. השלדה שהוצגה חלקה גיאומטריה זהה כמעט לחלוטין לזו של ה-SuperSix Evo, שלדת הקצה הנוכחית של קנונדייל, עליה רוכבים קבוצות פרוטור כמו ליקוויגאז (קיים הבדל של 2-3 מ”מ באורך תומכות השרשרת ובסיס הגלגלים, הזוויות ואורך הצינור העליון זהים). ה-CAAD10 אינם אופני כניסה למתחילים, וככאלה, קנונדייל מציעה אותם החל עם מערכות 105 וכלה במערכות Dura Ace.
המהלך הלא פופולארי הזה עורר הרבה רעש בשוק האופניים, ומעלה שאלה מעניינת: אלומיניום, שהיה החומר השולט והמוביל ברוב שנות התשעים, הפך כיום, לפחות בתחום הכביש, לחומר ממנו מיוצרות שלדות בסיסיות, לרוכבים מתחילים, או לכאלו שלא רוצים לבזבז הרבה מעות על שלדות קרבון יקרות. במקביל, עם האבולוציה והמקצועיות בתכנון וייצור שלדות קרבון, שלדות הקרבון למתחילים כבר אינן יקרות כמו בימים עברו, ומציעות את רוב היתרונות שיש לשלדות הקצה הסופר-יקרות. השאלות המתבקשות הן: מה הוביל את המתכנן המבריק להוציא לשוק דווקא דגם אלומיניום, ומה הדגם הזה מציע ביחס למתחרים?
"מממ… אלומיניום… היה לי כזה פעם… מעניין אם זה עדיין רלבנטי…”
שלדת ה-CAAD10 החדשה
מבט ראשון על השלדה הלבנה במידה 54 שקיבלנו למבחן מעורר בי נשכחות. אופני הכביש הראשונים שלי היו CAAD7 אדומים וקשיחים של קנונדייל. גם האופניים הנוכחיים מעוצבים בגיאומטריה קלאסית, בה הצינור העליון כמעט אופקי לגמרי, ולא בגיאומטריית קומפקט משופעת. גם ב-CAAD10 הצינור התחתון הוא עצום-קוטר, מה שמאפשר לפרוש עליו את לוגו החברה בלי להתקמצן… הגימור משובח עם צביעה איכותית, מדבקות מתחת ללכה וכולי.
קדימה לת'כלס: השלדה הזו שופעת טכנולוגיה וקידמה. מי שמכיר את שלדת האלומיניום האחרונה של קנונדייל, ה-OPTIMO CAAD9 האלגנטית, לא ימצא הרבה דמיון (אפילו הלוגו עודכן). סימן ההיכר המפורסם של קנונדייל, זה יותר מעשור, תומכות השרשרת הדקיקות בצורת S (שעון חול לפי קנונדייל), המוכרות לכל רוכב שרכב אי פעם מאחורי אופני קנונדייל, הלכו לעולמן. מנהל השיווק של קנונדייל אמר על כך: "נאלצנו לעשות let go רציני, על מנת להשיג קפיצת מדרגה בביצועים שלנו…". גם הריתוכים המוחלקים, עוד סימן היכר של אופני האלומיניום של החברה, מהתקופה בה היו מייצרים את האופניים ביד, בפנסילבניה, משויפים פחות.
כשמתבוננים מקרוב על השלדה, רואים אינספור נגיעות, שהופכות את השלדה לראויה לתואר שאנשי השיווק של C-dale נתנו לה: "שלדת האלומיניום המתקדמת ביותר בעולם".
מה זה כולל?
• תומכות הכיסא, כאמור כבר לא בצורת שעון חול, אך עדיין דקיקות, חוברות לצינור העליון במרווח גדול למדי זו מזו, על מנת לייצר מקסימום קשיחות צידית.
• מזלג עם סטירר קרבון מלא במשקל 390 גרמים בלבד (60 גרמים חיסכון מהמזלג הקודם). המזלג קעור לפנים, כדי לאפשר מעט גמישות אנכית לבליעת זעזועים, אך תושבות הגלגל עצמן, הדרופ-אאוטים, מוסטות לאחור (rear off-set), על מנת לשמור על בסיס הגלגלים המקורי ועל תכונות ההיגוי המוצלחות של הדור הקודם.
המזלג החדש עשוי מסיבי קרבון במלואו, כולל תושבות הגלגל. גם הצביעה שלו מושקעת
• צינור ראש בקוטר משתנה (Tapered), אך מ-1.125 אינץ', ל-1.25 אינץ', במקום ה-1.5 אינץ' הפופולארי כיום ברוב זוגות האופניים. קנונדייל טוענת שלמערכת שלה חוזק זהה לסטנדרט המקובל המשתנה בחלקו התחתון לקוטר 1.5 אינץ', אך עם פחות חומר ומשקל. מאז יצאו ה-CAAD10 לאוויר העולם, ראינו גם את ה-Venge של ספשלייזד וה-Domane של טרק עם סטנדרט זהה, אז כנראה C-Dale עלו פה על משהו.
צומת צינור הראש היא מהמסיביות שראינו עד כה. בנקודת החיבור לצינור הראש, לצינור התחתון גובה של 47.5 מ"מ ורוחב של 42 מ"מ
• צינור עליון בעל רוחב משתנה. מלפנים, באזור צינור הראש, הוא רחב בטירוף, 42 מ"מ אם בא לכם לדייק. באמצעו הצינור הרחב מתמתן כדי לאפשר לברכיים חופש תנועה, ולקראת המפגש עם צינור הכיסא, הצינור שוב מתרחב להעברת כוח מיטבית. ההתרחבות שלו בצומת צינור הכיסא אפילו מוגזמת לירכיו הלא-דקיקות של כותב שורות אלו.
בערך במחצית אורכן, תומכות השרשרת מושטחות לגמרי. כך הן הופכות למעין קפיץ עלה, המאפשר תנועה ורטיקלית בגלגל האחורי.
• תומכות שרשרת בעלות פרופיל משתנה, ושטוחות בחלק האמצעי שלהן. טכנולוגיה זו, SAVE Anti Vibrant System שמה, יובאה היישר משלדת ההרים קשיחת הזנב של החברה, ה-Flash, ובעצם הופכת את תומכת השרשרת לקפיץ עלה ארוך, המאפשר תנועה אנכית, ללא תזוזה לצדדים.
פרט למפורט לעיל, לשלדה יש את כל המאפיינים הטיפוסיים לשלדת כביש מודרנית של 2011, למעט חיווט פנימי, וביניהם: ציר מרכזי מעובה המוכנס בלחץ לשלדה ללא הברגות (סטנדרט BB30 שפותח והוצג לשוק על ידי קנונדייל); תומכות שרשרת א-סימטריות; צינור תחתון המתחיל בקוטר ועובי מטורף בצומת צינור הראש, הולך ונהיה צר בהמשך ומתרחב אופקית במפגש עם הציר המרכזי; צינור כיסא ההופך שטוח ורחב במפגש עם הציר המרכזי.
צינור הכיסא עבר מניפולציות בפרופיל שלו, שנראו עד כה רק באופני קרבון. הוא מתחיל עגול בחלקו העליון, אך הופך מושטח לכל רוחב הציר המרכזי במפגש איתו
כל אלו הביאו את השלדה למשקל מרשים מאוד של 1,150 גרמים (לשלדה בגודל 56 ס"מ), כ-200 גרמים פחות משלדת ה-CAAD9 הקודמת. המשקל הזה מרשים מאד עבור שלדת אלומיניום, אך למעשה רק מיישר את הקו ביחס לשלדות כניסה מקרבון. מה שמעניין, אם מנתחים את קשת הדגמים של קנונדייל כיום, כמעט שנתיים אחרי שנחשפה שלדת ה-CAAD10 לראשונה, הוא שכל הפיצ'רים הללו – התכנון של הצינור העליון, תומכות השרשרת והכיסא – עברו מה-CAAD10 גם לשלדת הסופר סיקס אבו החדשה וגם לשלדת הסייקלוקרוס החדשה של החברה, ה-SuperX.
החלקים
האופניים, שנמסרו לי באדיבות עופר גרינפלד, מנהל ובעלים של החנות תלתאופן בזכרון יעקב, הגיעו עם מערכת מעורבת של SHIMANO על בסיס אולטגרה (קראנק ושיפטרים, מעביר אחורי) ו-105 (מעביר קדמי ומעצורים), עם כידון קרבון יוקרתי EC90 של Easton. כדי לבחון את נוחות השלדה בהתעלם ממשתנים חדשים ולא מוכרים כמו קומבינציית הגלגלים/צמיגים, מוט הכיסא והכיסא, שאלתי מאופני הפרטיים את מוט הכיסא והכיסא שלי (מוט קרבון EASTON EC70, וכיסא של Specialized), כמו גם את סט גלגלי המאביק (Ksyrium SL קדמי, R-SYS SL אחורי).
ללא דוושות, אבל עם שני כלובי בקבוק מפלסטיק, האופניים שקלו 7.4 ק"ג, משקל מצוין.
הרכיבה
יצאתי לרכיבת התאמה קלה בסיבוב של גבעת עדה-עמיקם. כבר מהישיבה הראשונה על האופניים, תקפה אותי הרגשת אולד סקול, בשל הצינור העליון הגבוה. עם הכיסא והגלגלים המוכרים, ולאחר התאמת הקוקפיט למידות הרגילות שלי, אני מוצא עצמי בבית די בקלות. ההפרעה הראשונה להרמוניה היא כבל ההילוכים שפוגע לי בירך בעת דיווש. זה קורה בגלל הרוחב הגדול של הצינור העליון במפגשו עם צינור הכיסא (או בגלל הירך שלי, לדעת גורמים מסוימים…), וזה יכול להיפתר על ידי קיצור אורכו של הכבל החיצוני באזור המדובר.
הכבל המעצבן, או הרגל המעצבנת, במבט מלפנים. שימו לב לרוחבו של הצינור העליון במפגש עם צינור הכיסא.
אני מדווש במישור, מעלה קצב ומהירות ותוקף את העלייה הקלה מעמיקם לגבעת נילי. הרושם הראשוני, והוא יתחזק בהמשך, הוא של העברת כוח מעולה. כל העובי הזה שרואים כמעט בכל מקום בשלדה: בציר המרכזי, בצינור התחתון העצום, בצומת צינור הראש, בתומכות השרשרת הרחבות, וכמובן גם החומר עצמו, סגסוגת אלומיניום 6069 קשיחה וקלה, מביאים לקשיחות מצוינת והאופניים פשוט מבקשים ממך להעלות הילוך או שניים, לעמוד ולדחוף. מעניין יהיה לראות את נתוני המעבדה של המגזינים הגרמנים או של VELO האמריקאי, על קשיחות השלדה הזו ביחס לשלדות העל מקרבון.
איזה כיף לצאת לרכיבה של כמה שעות רחוק מהבית
לאחר שהתחברתי לאופניים ליד הבית, החלטתי שהגיע הזמן להיענש, וזימנתי לעצמי רכיבת מבחן בהרי ירושלים, עם גיא חלמיש (מאתר BikePanel), חובב עליות ידוע.
עת טיפסנו אל עבר "בר בהר" מכיוונים שונים, הרושם על העברת הכוח המרשימה של השלדה רק הלך והתחזק. האופניים הללו אוהבים עמידה, אוהבים הילוכים כבדים ואוהבים רוכב שדוחף. הרשימה אותי במיוחד הקשיחות מלפנים בעת דיווש בעמידה. המשולש הקדמי כמעט חסין בפני עיוותים צדדיים, וביחד עם קומבינציית הסטם (RXL של בונטרגר)/כידון יצר פרונט מאוד קשיח ומדויק.
ביחד עם סט הגלגלים הקל אך לא קליל, וצמיגי Cormet קלים ומהירים של MAXXIS, האופניים הרגישו מעולה בעליות, ומה שהגביל את הביצועים, היה פיזיולוגי ושייך לרוכב, ולא למכונה…
הרגשתי טוב יותר בעת דיווש בעמידה, מאשר בעת דיווש בישיבה, אך לא הצלחתי לשים אצבע על הסיבה לכך.
אחרי האספרסו המסורתי, נעים אל עבר הירידה והסיבובים. פה מגיע הקטע בו מקבלים דיבידנדים של אדרנלין וטירוף תמורת כל הזיעה וחומצת החלב שהושקעו בטיפוס. ההיגוי של הקנונדייל מדויק ואינטואיטיבי, מבלי להיות עצבני ומלחיץ. הוא מדויק בגלל הקשיחות של השלדה ושל המזלג, ובשל גיאומטריה שהושבחה מאז Team Saeco האגדית ועד ל-Liquigas של ימינו אנו. הגיאומטריה הזו כוללת צינור ראש קצר למדי, המנמיך את הכידון ומרכז משקל על הגלגל הקדמי, ומתומכות שרשרת קצרות למדי, 40.8 ס"מ אורכן, שמצמצמות את בסיס הגלגלים (97.8 ס"מ בשלדת 54). כתוצאה מכך, ובדומה לעוד הרבה אופניים תחרותיים באופיים, ל-CAAD10 היגוי מהיר יחסית. המשמעות של התגובות המהירות והמיידיות היא שככל שהמהירות גוברת, על הרוכב להיות מדויק וממוקד יותר.
על אף מסב היגוי תחתון ברוחב 1.25 אינץ' "בלבד", לא הרגשנו שהחלק הקדמי מתעוות, גם בעת דיווש בעמידה או בספרינט.
ככלל, התכונות האלו ישרתו היטב רוכבים מתקדמים ותחרותיים, שמבקרים קריטריום פה ושם, אולם יתאימו פחות לרוכבים מתחילים, הזקוקים לכלי יציב ומעורר בטחון בירידות ובפניות מהירות.
ראוי לציון כידון האיסטון, האובאלי ושטוח בחלקו העליון, שהיה נוח במיוחד במישורים ובעליות מתונות. כמדומני ש-FSA היו הראשונים לייצר כידונים ארגונומיים יותר לאחיזה בחלקם העליון ואני חסיד של התצורה הזו. האיסטון הספציפי הזה, EC90, היה גם קשיח במיוחד עבור כידון קרבון בעת דיווש בעמידה או ספרינטים. אהבתי (מחירו יקר אש…).
אז איפה משלמים את המחיר?
אם עד עכשיו ניתן היה לקבל את הרושם שהקרבוניזציה של ענף הכביש היא תעלול שיווקי או בזבוז כסף, אז המתינו רגע בבקשה, לאלומיניום יש גם חיסרון מורגש ולא מפתיע.
קשיחות שלדה, חברים, תמיד מגיעה עם מינוס, ולא משנה מה תקראו בטקסטים השיווקיים של דגם זה או אחר. והשלדה הזו קשיחה מאוד. על אף פטנטים שונים ליצירת רכיבה נוחה, כמו תומכות השרשרת המתוחכמות והקפיציות ב-CAAD10, את תכונות החומר עצמו אי אפשר לנטרל. האלומיניום מעביר את רעשי הכביש ותחלואיו אל הרוכב בצורה אפקטיבית למדי.
אני קורא לזה "דינג": הרעש או החבטה שעוברים אליך, כשאתה דורס מכשול מוחשי בכביש. שלדת האלומיניום העבירה אלי אחלה דינג, שפעם בכל השלדה, בעוד שרוב שלדות הקרבון מעממות את הדינג, מפוגגות אותו וסופגות אותו.
בלימת הזעזועים המובנית של השלדה אינה מדהימה, ומעבירה פידבק ישיר על מה שקורה מתחת לצמיגים, בין אם זה אספלט ישן ומשובש, שאריות מלט על הכביש שזלגו ממשאית בטון, חריצים בכביש או פסי רכבת. לאור כל אלו, לא בטוח שאלו יהיו האופניים הראשונים שאבחר לרכיבה אפית של 6-7 שעות הכוללת גם כבישים משובשים ודרכי עפר. שימוש בצמיגים ברוחב 25 מ"מ (פטנט ידוע של רוב אופני ה"נוחות"), בכיסא נוח ובסרט כידון עם ג'ל, יכול לחולל פלאות גם בתחום הזה, אך דומני שזה לא הראש של הקונה הפוטנציאלי של השלדה הזו.
על כביש באיכות טובה, ה-CAAD10 מרגישים קלים, מהירים וששים אלי קרב.
סיכום
בתחילת המבחן העלינו את השאלה האם לשלדת אלומיניום מודרנית יש מה להציע אל מול שלדות הכניסה מקרבון. התשובה היא "בהחלט כן". אופני הכביש הראשונים שפיטר דנק בנה לקנונדייל הם משב רוח מרענן ומקורי. שלדת האלומיניום החדשה מציעה ביצועים הנושקים לאלו של אופניים מהשורה הראשונה של הפלוטון המקצועי, ולעומת שלדות הכניסה מקרבון, היא נותנת תחרות ראויה בהחלט.
טיפוס בעמידה, יציאות לספירנטים וקריטריומים עתירי שינויי קצב הם הפורטה של האופניים האלו, מה שהופך אותם לבני לוויה אידיאליים לרכיבות אינטנסיביות של שעתיים-שלוש. מאידך, ברכיבות ארוכות יותר או על דרכים משובשות, גורם הנוחות נכנס לתמונה, ולכן אלו לא יהיו האופניים הראשונים שאבחר לגראן פונדו הבא שלי.
אבל הצידוק החד-משמעי לאופניים הללו, הוא המחיר: מחיר הנמוך ב-30 עד 40 אחוז משלדות הקרבון המובילות, של קנונדייל או של מותגים אחרים,עם ביצועים דומים. לרייסר בתחילת דרכו, לרוכב שאוהב לתת בראש ברוב הרכיבה, אבל לא יכול לרכוש את יצירות העילית (או שההורים שלו עוד לא בשלים לכך), ה-CAAD10 מציעים הזדמנות לקבל אופניים שיאפשרו לו להתחרות ראש בראש עם כל אחד, במחיר מאוד תחרותי ומאחד המפעלים המוערכים והטובים בשוק.
לשם המחשה, אופני CAAD10 עם מערכות אולטגרה חדשות וגלגלי RS20 של שימאנו, עולים 11,499 שקלים. שלדת SuperSix מהדור הקודם עם מערכות אולטגרה וגלגלים ברמה דומה (מאביק סיריום אקיפ) תעלה כבר 17,999 שקלים, מחיר כמעט זהה לזה של שלדת CAAD10 עם מערכות דוראייס מלאות וגלגלי RS80 קלים ומצוינים. שלדת SuperSix Evo נחשקת עם מערכות אולטגרה וגלגלים דומים תעלה לכם 20,999 שקלים. את הפרש השקלים המשמעותי, הרייסר המתחיל יוכל פשוט לחסוך, או לחילופין להשקיע אותו בשבוע רכיבה בדולומיטים, בחלקים כמו גלגלים קלים ואיכותיים יותר (שישנו את כל חוויית הרכיבה), או בדוושות הקרבון המוגזמות שתמיד רצית ולא העזת.
CANNONDALE CAAD 10 עם מערכות 105 וגלגלי SHIMANO R10 – מחיר 7,999 ש"ח
CANNONDALE CAAD 10 עם מערכות Ultegra וגלגלי SHIMANO RS20 – מחיר 11,499 ש"ח
CANNONDALE CAAD 10 עם מערכות Dura Ace וגלגלי SHIMANO RS80 – מחיר 18,499 ש"ח
האופניים באתר היבואן
תמונות: גיא חלמיש; נמרוד כהן
2.5.2012
נמרוד כהן – עיתונאי אופניים, בעלים ומנהל של "עז הרים – הדרכות והפקות", יזם ומפיק אירועי רכיבה וספורט, מדריך רכיבה, כרוז ומנחה מקצועי ועוד כמה דברים. כותב בשוונג על אופני הרים, ציוד רכיבה, מסלולים, חוויות אישיות ועוד.
