מזה מספר שנים מתקיים בתל אביב ובירושלים מרוץ הנשים. על פניו עוד מרוץ רק הפעם עם אג'נדה די ברורה, לגרום ליותר נשים לרוץ. לגרום לנשים להרגיש בנוח בכל הקשור לריצה. לגרום לאחווה נשית ויש כאלו שהגדירו זאת כ"העצמה נשית". כאישה, כמאמנת, כרצה ותיקה, שנה אחר שנה אני מתמודדת מול השאלות הקבועות – האם תשתתפי במרוץ הזה? האם את מעודדת את הרצות שלך להשתתף שם? האם את אוהבת את המרוץ? האם יש מקום למרוץ כזה בימינו?
מה המקום של מרוץ נשים בנוף המרוצים. אנה ארונוב כמשתתפת במרוץ | צילום: צלמי שוונג
עוד כתבות בנושא
נשים, גברים, מרוצים ו…גירושים
10 מרוצי נשים מדליקים בעולם
"מרוצי נשים הם טרנד פורח בעולם"
ובכן, אני אענה בקצרה על כל השאלות הללו בנחרצות. לא. לא. ושוב לא. זה לא אומר שאין לי מתאמנות על המסלולים האלו (בכל זאת, עולם חופשי וזכותן לרוץ בכל מרוץ) אבל את דעתי הן מכירות ובכל זאת, הן מקבלות את ברכתי להצליח גם שם.
נשים מזמן לא נחשבות חריגות בעולם הריצה
אז מדוע אני פחות מסמפטת מרוצי נשים? מהסיבה הפשוטה שהמרוץ על כל מטרתו פשוט חוטא למטרה שלשמה הוא קיים – קידום ריצה נשית. כששמעתי לראשונה על הקונספט של מרוץ נשים, ההרגשה הכללית בהתחלה היתה אי נוחות קלה (אז בסדר יש מרוץ נשים, שיהיה) שהתגברה לסלידה רצינית מכל העניין – איזו מן חתירה לשוויון זה לרוץ בנפרד?
לפני למעלה מ-20 שנה עת התחלתי לרוץ, נשים היו די חריגות בעולם הריצה. אלו שכן בדרך לא דרך נשאבו אל עולם הריצה, במקרה הטוב חטפו פניני חכמה (לא תוכלי ללדת, הרחם ייפול) ובמקרה הגרוע סתם מבטים מחשידים על למה וכמה אישה צריכה לרוץ. אם הייתי מצליחה לפגוש עוד מישהי שרצה בשבילים, אפילו אני הייתי מופתעת שפגשתי עוד מישהי כמוני. אולי במבט לאחור, בימים הללו, היה מקום למרוץ כזה שיוכיח שנשים מסוגלות לרוץ. אבל מאז, עברו הרבה רגליים מיוזעות על מסלולי הריצה ונשים מזמן כבר לא נחשבות כחריגות בעולם זה.
מרוץ הנשים שמתקיים בברלין | צילום: Berliner
ב-10 השנים האחרונות אנחנו רואים פריחה אדירה של ענף הריצה בארץ. כיום פועלות בארץ קבוצות ריצה נשיות וקבוצות מעורבות בהן נשים משתלבות בצורה נפלאה לצד גברים. תוסיפו על כך את מנת מאמנות הריצה שיודעות לאמן ולנהל מתאמנים ותראו הפלא ופלא. נשים באמת רצות ואף אחד לא מרים גבה! נשים יכולות להשתתף בכל מרוץ, בכל מקצה ואף אחד לא יסלק אותן מהסלול. יש אפילו לא מעט נשים שמשאירות אבק להרבה גברים וגם זה כבר לא נראה לאף אחד מוזר.
יופי, המצב "כביכול" נהדר. נשים רצות, נשים מאמנות, ו…יש מרוץ נשי שבא להוכיח זאת. אם כך המצב, מדוע בישראל אנו רואים באופן מובהק כי עדין שיעור השתתפות הנשים במרוצים קטן משמעותית מגברים. יתרה מכך, ככל שהמרחק עולה – חצאי מרתון, מרתון שלא לדבר על אולטרות ומרוצים מורכבים וטכניים, אחוז השתתפות הנשים הולך וקטן בצורה נכרת. לא מאמינים לי? בבקשה, הנה קצת מספרים על אחוז הנשים המשתתפות מהשנה החולפת ממרוצים עיקריים ובולטים:
| מרוץ | אחוז הנשים במרתון 42.2 ק"מ | אחוז הנשים בחצי מרתון | אחוז הנשים ב-10 ק"מ |
| מרתון תל אביב | 16.10% | 28.50% | 41.60% |
| מרתון ירושלים | 17.40% | 26.05% | 43.30% |
| מרתון טבריה | 15.30% | 32% | 37.30% |
הנתונים הללו, הם ממרוצים "מחמיאים", בו במקצים הקצרים יש נוכחות יפה (אך עדיין לא מגיעה לחצי מהמשתתפים) אך ככל שהמרחקים עולים, יש ירידה דרמטית באחוז המשתתפות. במרוצים הקטנים, אחוז המשתתפות גם במקצים הקצרים יורדת אף יותר ובמקרים "הטובים" מגיעה ל-25-30 אחוז.
כמובן אז עולה הטענה שבגלל שאנחנו ב"פיגור" הרי שבדיוק בגלל זה צריך מרוץ נשים. האמנם? האם הדרך לגרום לעוד נשים לרוץ במרוצים היא ליצור מרוץ סגור ומסוגר משלהן? או אולי לעודד נשים לרוץ ככל האדם, זה לצד זה, זו לצד זו וזה לצד זו וזו לצד זה? כבר שמעתי אינספור תגובות מנשים בסגנון, תנו לנו לרוץ בשקט, זה הכיף שלנו ביחד, מה כואב לאנשים שיש לנו מרוץ משלנו?
האם נשים פחות תחרותיות?
הבאים בתור טורחים לעדכן…נו זה נשים, הן פחות תחרותיות, עסוקות עם הילדים או כל אמירה לא ראויה בעליל. יש מספיק נשים שהוכיחו אחרת ולראיה יש מספיק נשים עם הישגים מרשימים למדי. אז בואו נבין איך קורה שבימים אלו, כשכל אישה, בכל גיל ובכל מעמד יכולה לרוץ כמה שהיא רוצה והיכן שהיא רוצה, יש צורך בכזה מרוץ? האם כדי שסוף סוף יהיו אחוז גבוה של משתתפות נשיות במרוץ עלינו ליצר מרוץ עבורן בלבד? אם זה לא ללכת 20 צעדים אחורה אז מה כן?
האם כשאתן רצות לצד גברים זה מפחית מהנשיות שלכן? | צילום: pixabay
כבר נשמעו קולות גבריים שטענו שלו היה מרוץ גברי, נשים היו מקימות צעקה גדולה ומנגד הנשים טענו שאין צורך במרוץ גברים, כי מראש הם באים עם מטען חזק יותר, נתונים פיזיולוגיים טובים יותר ובאופן כללי הם חיים את התחרותיות בצורה "טבעית יותר". מיותר לציין שעם תחושות אישיות אין לי ויכוח. אתן נהנות מזה? זה עושה לכן טוב על הלב? מעולה. המשיכו כך או כמו שאחד השירים האהובים עלי אומר "תעשי רק מה שאת אוהבת".
יחד עם זאת, בקשה לי אליכן, לפני שאתן נרשמות לכל מרוץ כזה או אחר תחשבו שוב, האם כשאתן רצות לצד גברים זה מפחית מהנשיות שלכן? כנראה שלא. האם גברים גורמים לנשים להרגיש לא טוב עם עצמן על מסלול הריצה? בוודאי שלא (ואם יש כאלו בוודאי שאין סיבה שתרוצו לצידם) לכן, רצות יקרות, בואו נרוץ כולנו ביחד. הגיע הזמן שכולנו נפגין קצת יותר נוכחות על השבילים ובוודאי במרוצים. הדרך לשיווין על המסלול במקרה הזה תלוי אך ורק בכן וברצון שלכן לרוץ בכל מקום ובכל מקצה.
זה אפשרי. זה קורה. אני ההוכחה ששנים של ריצה לצד גברים, לא הפריעה לאיש. אני ההוכחה שאפשר לגרום לרצים ורצות אחרים לרוץ ביחד ולהרגיש ממש בנח עם הסיפור (או למעשה פשוט לא לעשות מזה סיפור) זו הדרך הראויה בעיניי, לתת לנשים את "הבעיטה" קדימה ואת הביטחון שהן מסוגלות להיות בדיוק על אותם מסלולים כמו כל גבר אחר.
לנשים שבכל זאת פורחות במרוצי נשים, נפלא. בוודאי אל תפסיקו. כמו שאמרנו "תעשי רק מה שאת אוהבת". כן בהצלחה והנאה בכל המרוצים.
יעל לביא | מאמנת כושר וריצה ""אימונעים"
אקדים ואומר שאני פמיניסטית על כל המשתמע מזה. הנה כמה מחשבות על דברייך כאן
שויון אינו בהכרח זהות גמורה. בעיקר בכל הנוגע להיבטים פיזיולגים. ועדיין, כמו שמשתמע מדברייך זה לא אמור להוות מחסום. יש לא מעט נשים עם הישגים טובים יותר, באופן משמעותי מגברים. אלא שספורט שהוא להנאה וכחלק מהיומיום לא צריך להפוך לתחרות בין המינים.
ציינת כי לטעמך אין צורך כיום בתחרות נפרדת. זה אולי נכון לרב הנשים אבל יש נשים במגזרים אחרים, דתיות, חרדיות, ערביות, בדוויות ועוד בהם נשים רצות עדיין זהו עניין חריג. ומרוץ נשים, יכול להוות מצע נהדר.
בנוסף, לחלק לא מבוטל בקרב צעירות, נערות בגיל ההתבגרות יש לצערי הרב קושי עם המראה שלהן, והבטחון העצמי במיוחד ד כאשר זה נוגע לספורט. גם להן נראה שתחרות נפרדת יכולה לסייע רבות.
הנה למשל, טריאתלון הנשים, מהווה לא פעם טריאתלון ראשון להרבה מאוד נשים.
ולבסוף, העובדה שכמות המשתתפות בתחרויות נפרדות מספיקה כדי להמשיך בעניין, אפשר להניח כי בוודאי יש עוד סיבות רבות וטובות לכך.
נכון שבענייני מגדר התקדמנו, אבל עדיין יש עוד דרך ארוכה. וגם בסופה, לא בטוח שעולם שוויוני אומר עולם בו כולם זהים. חשוב להכיר בשונות ולבחון דרכים לאפשר הזדמנויות שוות. חוץ מזה ששונות זה הרבה יותר מעניין. ומדברייך הרי שגם את מבינה זאת, וזה מה שחשוב באמת.
הי מיכל,
כמובן שיש גם צדק בדבריך. הדברים נכתבו על פי השקפת עולמי ומניסיוני האישי בלבד.
בוודאי שאינני יכולה לדבר בשם מגזרים שונים ממני (למרות שיש לא מעט דתיות וערביות שמזמן משתתפות גם במרוצים מעורבים).
אני עדין אעדיף שמרוצים מסוג זה יתקיימו אם הם ידחפו נשים לעסוק יותר בריצה/טריאתלון וכו, גם אם זו לא הדרך שהייתי מעדיפה שזה יקרה :-).
תודה על התגובה
הדבר שלי הכי מפריע באירועים נשיים, החל ממירוצים וכלה בטרינשים הנפלא הוא תחושה שבמירוציים נשיים מותר לעגל פינות. מותר לזייף במדידות, מותר להחליק דברים, מוותרים במקומות שלא היו מוותרים באירועים מעורבים.
יש מקום לאירועים האלה אך ורק אן זט החו.ים זהה לחלוטין, אחרת אין בהם העצמה אלא רק הפחתה וזלזול.
המקום שלהם הוא באפשרות להתחיל להשתתף באווירה יותר רכה ומחבקת, וכל בוגרת טרינשים תעיד על כך. אבל שוב, רק אם החוקים זהים.
בהחלט בעד מירוצים לנשים וגם בעד מירוצים לגברים
מסיבות דתיות אני לא משתתף באירועים המעורבים ולכן נמנעת ממני האפשרות לרוץ מעבר ל10 "מ
לא נמנעת ממך שום אפשרות – אתה הוא זה שמונע מעצמך השתתפות במרוצים. לקחת על עצמך עול ומצוות תמהוניות אז תתמודד איתן. אף אחד לא הכריח אותך. אתה לא מצפה שכולנו נתאים את עצמנו לתפיסות האבסטרקטיות שלך. מספיק עם האשמת הכלל באמונות שלך – בחרת בדרך מסוימת של התבדלות זו זכותך, אבל תתמודד עם כך והשאר לנו ליהנות מהבחירה שלנו. כאן זה לא אירן
יניב, איך הגעת לאיראן?
שי לא הציע לצמצם את אפשרויות הבחירה שלנו. ולא ביקש שכולנו נתאים את עצמנו לתפיסות שלו.
הוא לא כתב שצריך להפסיק כל מירוץ שאינו עולה בקנה אחד עם האמונות שלו…
הוא ציין, בדיוק כמו מיכל, שלדעתו יש מקום, לצד המירוצים הרגילים, להציע גם "מרוצי נשים" וגם "מרוצי גברים" וכך כולם יהיו "מרוצים". כל אחר וה"מרוץ" שעושה אותו מרוצה.
מה שעושים באיראן זה כופים על כולם התנהגות שמתאימה לרוב. בוא לא נחטא בזה אנחנו בעצמנו 😉