שתי כתבות שהתפרסמו ביום ראשון השבוע (5.11.17) עסקו בבלוף הגדול של סימון הערכים התזונתיים על מוצרי המזון שאנו קונים. ב"הארץ" התפרסמה כתבה שכותרתה, "כך משחקות חברות המזון בבריאות שלנו" וב"ישראל היום" הכותרת היתה, " למרות ההצהרות: אוכל לא בריא נמכר לתלמידים". אני חייב לומר לכם קוראים יקרים שפשוט מטעים אתכם ולהלן הדעה ההסברים שלי: חוק סימון המזון החדש יחייב סימון על מוצרי המזון, שידרג אותם אם הם בריאים או לא בריאים, לפי כמות הסוכר ו/או כמות השומן ו/או כמות המלח שבמוצרים. בואו, נפרט ונבהיר במה מדובר.

הפחמימות מתפרקות לחד-סוכר | צילום: pixabay

עוד מאמרי דעות בשוונג
מי באמת צריך שעון דופק?
"הספורט שלנו חייב להיות גם ידידותי לסביבה"
אלכס גלעדי ושאלת מורשתו האולימפית

סוכרים

הסוכרים מתחלקים למספר קטגוריות: חד סוכר, דו סוכר ורב סוכר. מה שמבדיל בין סוגי הסוכר השונים הוא השונות בהרכב הכימי של הסוכרים. אבל כל סוגי הסוכרים הללו נקראים בשם כולל פחמימות, שמתחלקות לפחמימות פשוטות ולפחמימות מורכבות, הן נבדלות ביניהן לפי קצב התפרקותן וספיגתן ממערכת העיכול לדם בגלל החומרים הנוספים איתן הן מגיעות: כמות הסיבים התזונתיים – לדוגמה, אורז מלא, שיבולת שועל, קינואה, קליפת הירקות, קליפת הפירות ועוד) או השומן (באגוזים, בשומשום) או החלבונים (לקטוז בחלב, גליקוגן בבשר העוף והבקר). כל הפחמימות מהפשוטות ביותר ועד המורכבות ביותר מתפרקות בגוף לחד-סוכר שנקרא גלוקוז. זו הצורה היחידה שבה יכולות הפחמימות לצאת ממערכת העיכול להיספג במערכת הדם, להגיע לכבד ולהפוך לגליקוגן – סוכר השריר.

חד סוכר

כמו: גלוקוז, או פרוקטוז שנמצאים בפירות ובמיצי הפירות, לדוגמה, הענבים: סוג הסוכר בענבים הוא גלוקוז והם מכילים הרבה ממנו – 120 קלוריות ל-100 גרם, שווה ערך לשש כפיות סוכר (120 קלוריות מחולק ב-4 קלוריות לגרם = 30 גרם גלוקוז. 30 גרם מחולק ב-5 גרם לכפית, = 6 כפיות). גודל מנה הוא כ-300 גרם, לפיכך, באשכול ענבים, לא מסומן, חבויות 18 כפיות סוכר!!! ב- 100 גרם תפוח-עץ יש 60 קלוריות מחולק ב-4 קלוריות לגרם פרוקטוז = 15 גרם. 15 גרם מחולק ב-5 גרם סוכר לכפית = 3 כפיות סוכר. האם על כל סוג של פרי יכתבו כמה כפיות סוכר מכיל כל סוג של פרי ולפי זה ידרגו את הפירות לבריאים וללא בריאים? חוק סימון המזון איננו חל על הפירות ועל מיצי הפירות. בנוסף לסוכרים שהם מכילים הם מכילים גם סיבים תזונתיים וסוגים שונים של ויטמינים. האם מישהו יקום ויכתוב על הפירות שהם לא בריאים? הרי הם מכילים המון סוכר.

דו סוכר

כמו: סוכר לבן, סוכר חום, לקטוז – סוכר החלב, דבש. בפחית 330 סמ"ק של קולה יש תשע כפיות סוכר. המידע הזה איננו קיים על הפחית וגם לא יסומן. העוגות והעוגיות מכילות כוסות של סוכר. לא כפיות.

האם לחם לבן ולחם מחיטה לבנה יקבלו את אותה תווית? | צילום: pixabay

רב סוכרים

כמו: קמח חיטה לבן וקמח מלא, תירס וקורנפלקס, אורז לבן ואורז מלא, תפוח אדמה, בטטה, קוסקוס, קינואה וכן הלאה. בפרוסת לחם לבן יש 60 קלוריות מפחמימות שהן 3 כפיות סוכר (60 קלוריות מחולק ב-4 קלוריות לגרם = 15 גרם מחולק ב-5 גרם לכפית). אנחנו יודעים שהלחם הלבן הרבה פחות בריא מהלחם מקמח מחיטה מלאה, או מלחם הכוסמין עתירי הסיבים התזונתיים. אז האם הלחם מהחיטה המלאה יקבל את אותה התווית "לא בריא" כמו הלחם הלבן? בפסטה לאחר בישול, יש 34.3 גרם פחמימות = 6.8 כפיות סוכר ל-100 גרם, בערך 1.5 כף הגשה = חצי מנה למבוגר. כלומר מבוגר אוכל 20.4 כפיות סוכר במנת פסטה? איך יסמנו את זה? כסוכר או כפחמימות?

כל חולה סוכרת יודע שפרוסת לחם שווה לארבע כפיות סוכר (גלוקוז) בדם. לא משנה עד כמה מורכבת הפחמימה, בסופו של דבר כל הפחמימות מתפרקות לגלוקוז ורק כגלוקוז הן נספגות לכלי הדם ומוסעות בתוך מערכת הדם לתאים. אז מה שווה כל הסימון הזה של מוצרי המזון? מה בדיוק הם רוצים לסמן? מה בריא ומה לא בריא? יש כאן גנבת הדעת.

בבתי הספר נמכרים חטיפים מלוחים שעשויים מפחמימות מטוגנות בשמן ומומלחות בהרבה מלח. אבל, גם הפחמימות הללו בסוף מתפרקות לסוכר והופכות לכמות מסוימת של כפיות סוכר בגוף. יש רוגלעך, וופלים, עוגיות, ממתקים, יש קולה ומשקאות קלים ממותקים אחרים ולכולם יש מכנה משותף אחד: כולם מתפרקים לסוכרים שלרוב אינם מסומנים, (לעתים רחוקות מסמנים רק כמה סוכר לבן הוסיפו למוצר, כחלק מסך כל הפחמימות שבו). דבר אחד וודאי: הם משמינים מאד. נשאלת השאלה: מתי זה יפסק? – לדעתי לא בקרוב.

שומן

לפי החוק החדש, יסומנו גם מוצרים המכילים הרבה שומן. איזה שומן בדיוק? שומן רווי, שנדבק לדפנות כלי הדם ונמצא בקוקוס, בשוקולד ובמוצרים המכילים קקאו, בשניצלים, בבורקסים, בחמאה, בבשר שמן כמו אסאדו, קבאב והמבורגר, במרגרינה? או שמא שומן בריא שנמצא בשמן הזית, בטחינה, באבוקדו, ובדגי מים קרים? על אריזות המוצרים אין שום ביטוי לסך הקלוריות משומן במזון. רשום רק אחוז השומן במזון או כמה גרם שומן ל-100 גרם מוצר. לדוגמה – החומוס התעשייתי: 100 גרם מכיל 330 קלוריות והוא מכיל 25 גרם שומן. כל גרם שומן שווה 9 קלוריות, כך שמתוך 330 הקלוריות שיש בחומוס, 270 קלוריות הן משומן, 81% מסך הקלוריות וצריך לקחת בחשבון, ש-100 גרם נחשב לחצי מנה. אני רוצה לראות מישהו מהמחוקקים מחייב את חברות המזון לכתוב כמה אחוזים מהוות הקלוריות משומן מסך הקלוריות שבחומוס. נראה אותם פוסקים שחומוס הוא אוכל לא בריא, וידרשו לשים על החומוס תווית כעל מזון לא בריא שמכיל 80% שומן… לא קם האדם שיעשה זאת.

ומה בנוגע לצ'יפס? לתפוצ'יפס? לבוריטוס ולפרינגלס? לבורקס? למלווח? לשניצלים המטוגנים דק-דק? לנקניקים ולנקיניקיות? לשוקולד המריר ולשוקולד החלב? בכולם יותר מ-50% מסך הקלוריות הן משומן. האם זה מסומן? האם מישהו יעלה על דעתו לרשום זאת על עטיפות המוצרים? לא ולא! טחינה, מכילה שמן בריא כשיותר מ-50% מהקלוריות באות משומן. האם גם היא תזכה בתואר של אוכל לא בריא ומשמין? ומה על שמן הזית, ועל האבוקדו? גם הם יקבלו תווית של "לא בריא"?

מכיל שומן רב. שוקולד | צילום André Karwath aka

בנוסף, אנחנו מתבשרים שגם הסימון הקלורי הקלסי של המוצרים איננו רלוונטי. מי במשרד הבריאות הישראלי החליט את ההחלטה הזאת? על סמך מה? בכל העולם המערבי כן מסתמכים על סימון המזון הקלסי. האם במשרד הבריאות הישראלי יודעים דבר מה שבכל עולם התזונה והבריאות העולמי לא יודעים? ומי יסמן את הערך הקלורי על המנות בכל המסעדות בארץ?

ומה בנוגע לקיוסקים בתוך ומחוץ לבתי הספר? שלא הוציאו אף מכונת מזון אל מחוץ לכותלי בית הספר או מוצר מסל המזונות שלהם למרות הוראה מפורשת של משרד החינוך, ומשרד הבריאות? פשוט עובדים עליכם: מצהירים הצהרות, מבטיחים הבטחות ואכיפה (כמו בשאר התחומים בחיינו) לא מתבצעת. דבר לא זז ושום דבר לא השתנה. לפחות, לא לטובה.

מלח אין ויכוח על הטענה, שעודף מלח עלול לייצר יתר לחץ דם. ואכן, בקרב ילדים, קיימת כבר תופעה של יתר לחץ-דם, בין היתר (בנוסף להשמנה) בגלל תכולה מוגזמת של מלח במזון בבית ובבתי-הספר. האם קיים סימון מזהיר על תכולת של מלח במזון בבתי-הספר? – לא. אין שום סימון ואין שום אזהרה.

מה עם פעילות גופנית?

כאן, אני מוסיף למשוואה את נושא הפעילות הגופנית: בכל שעה של פעילות גופנית, הגוף מזיע ליטר זיעה שמכיל לפחות שליש כפית מלח. מצד שני אומרים להפחית שימוש במלח במזון. וכאן, אנחנו נכנסים למצב חדש: הורדת כמויות מלח באוכל מיותרת לאנשים פעילים משום שהיא גורמת לירידה גדולה מדי ברמת המלח בדם (אצל אנשים שעוסקים בפעילות גופנית) עד לערכים נמוכים מדי יוצרת מצב של לחץ דם נמוך, סחרחורות, לעתים עילפון, ובמקרים קיצוניים ליצירת מצב של היפונתרמיה – תת רמת נתרן בדם. ואני שואל: מדוע דין אנשים פעילים כדין אנשים לא פעילים?
מדי שנה, אני רואה כאלף בדיקות דם: לכ-300 מהם יש רמת נתרן נמוכה מדי בדם ורק לאחד יש עודף (!) שוב, הנחייה גורפת שאיננה מבדילה בין האנשים, ללא חשיבה מעמיקה: לא כולם צריכים לצמצם צריכת מלח. מצד שני, רוב חברות המזון ממליחות את המוצרים שהן מייצרות, הרבה מעבר לצורך. כל המזון הבשרי המוכשר מוצף בעודף מלח: נקניקיות, המבורגרים, תפוצ'יפס, בוריטוס, פרינגלס, חטיפי בצק מטוגנים, את כל אלה ודומיהם, צריך להוריד ומיד, מהמדפים.

לסיכום, דבר אחד טוב, כבר נעשה: שינו את המזון בצהרונים למזון בריא. נהדר. אבל, מה עם תלמידי בתי הספר היסודיים שאינם אוכלים בצהרונים? ומה עם תלמידי חטיבות הביניים והחטיבות העליונות? מישהו חייב לעשות שם סדר, אבל סדר נכון. לא טיפול שטחי כאילו שמים פלסטר על פצע עמוק. יש הרבה מאד חוסר ודאות בחוק הסימון החדש, הרבה מאד אי דיוקים, הרבה מאד אחיזת עיניים בהנחיות לצמצם צריכה במרכיבים שונים במזון; וקיימת מעורבות יתר, אינטרסנטית, של יצרני המזון והכי פחות דאגה אמתית מקצועית לבריאות הציבור.

אני חושב שהגיע הזמן להתעורר, לא לאפשר ליצרני המזון להרעיל אתכם ואת ילדיכם, לדעת כיצד לקרוא את טבלאות סימון המזון המצורפות לאריזות המוצרים ולהבין מה באמת מסתתר בהן. בשיטה של סימון המוצרים של "בריא", "לא בריא" ו"משמין", בצורה גורפת, כפי שמתכוון משרד הבריאות לחייב את יצרני המזון – לא יחול כל שיפור.

הטור הוא טור דעה והאמור בו הוא דעתו של הכותב בלבד