מור ספיר מוכר כבר עם כמה תארים של אלוף עולם או סגן אלוף עולם, מספר פעמים אלוף ישראל וגם בתור המטפס היחידי בעולם שמטפס ללא אצבעות. אך הסיפור של ספיר מתחיל הרבה קודם. ב-14 באוקטובר 2014 התרחש אסון המפולת בטרק המקיף את רכס האנאפורנה שם נפצע מור, לאחר שסופת ציקלון (שכונתה "הודהוד") גרמה לירידת כמויות שלג עצומות בסביבת הרכס. לאחר היוודע דבר האסון החלו פעולות חילוץ, שבמהלכן חולצו כ-500 מטיילים בתוך ארבעה ימים למקום מבטחים. באסון נהרגו 43 מטיילים, בין ההרוגים היו ארבעה מטיילים ישראלים.
מור ספיר | צילום: דייגו רוסמן
כתבות טיפוס בשוונג
זהב בגביע העולם למור ספיר בטיפוס פראלימפי
מה ההבדל בין טיפוס בסגנון בולדר להובלה?
יוקם קיר טיפוס מקצועי במכון וינגייט
במהלך המפולת ספיר התחיל לפלס את דרכו בשלג בעזרת הידיים ולאחר כמה דקות הכפפות נשמטו מידיו והוא החל לפלס את דרכו בידיים חשופות. לאחר לילה שבו נשאר יחד עם בחור בשם איתן, חבר שהכיר בטיול, מאחורי סלע גבוה, הוא פונה במסוק על ידי חיילים מצבא נפאל כשהוא נותר מחוסר הכרה כשהוא סובל מכוויות קור חמורות. תחילה הוא פונה לעיירה מוקטינט ולאחר מכן הוא הועבר לטיפול בבית חולים צבאי בקטמנדו.
בישראל הוא עבר תהליך שיקום במשך שבעה חודשים בבית החולים שיבא ולבסוף נאלצו הרופאים לקטוע את עשר אצבעות ידיו. במארס 2015 הוא השתחרר מהשיקום וחודש לאחר מכן עבר ניתוח נוסף ביד ימין. כחלק מהשיקום המליצו לו ב"בית הלוחם" להתאמן על קיר טיפוס, בשל האחיזות שמדמות תפיסה של חפצים.
לאחר שניצח לאחרונה באליפות העולם בטיפוס פראלימפי, ראיינו אותו על מנת לקבל השראה מהספורטאי הכה מיוחד הזה ולהבין בכלל איך מטפסים בלי אצבעות, איך נראית שגרת האימונים שלו וגם על התחרויות.
כיצד אתה הופך את הספורט לכוח מניע, חיובי ומלא העצמה בחיים שלך?
"בחיים אני מתמודד עם אתגרים שהם הרבה יותר קטנים שבהתחלה לאחר הקטיעה היו נראים לי יותר גדולים: נגיד איך להחזיק סכין ומזלג והכי נורא כשנופל שקל על הרצפה זה היה מאיים עלי איך אני מרים אותו. פעם היה לי ממש קשה, אך היום כשאני מטפס ומתמודד, כשאני מצליח לטפס על אחיזות שכל כך קשות לי לאחוז בהם עד בלתי אפשרי ובצעדים שנראים בלתי אפשריים לי לטפס ואני פותר אותם בדרכים שלי לא כמו כולם. למדתי להתגבר גם על המכשולים האחרים ולפתור את הבעיות ומצאתי דרכים ייחודיות משלי להצליח להתגבר על המכשולים. והיום 'הפעולות הפשוטות' אפילו לא מאיימות עלי. במקום להתמודד מול בעיות בחיים אני מתגבר על בעיות קשות בקיר טיפוס. העוצמה וההתמודדות הגיע מהטיפוס וזה פשוט הקרין ועזר לי להיות מלא עוצמות כלפי החיים שלי".
איך נראה שבוע אימונים שלך?
"אפשר לחלק את השנה ל-On season ו-Off season. כשאין עונה אני עובד על כוח, אימוני טכניקה וחיזוקים שפחות מתייחסים אליהם בעונה, ואימונים יבשים ופחות מרגשים כמו לחזור על מסלול מספר פעמים כדי להצליח לטפס אותו ללא מעצורים ושיזרום, או לטפס הכי טכני שאפשר. כמו גם, לעבוד על פרויקט מאוד קשה ולראות איך אני מצליח לפתור את הצעדים". כשמור מדבר על פרויקט בטיפוס, הוא מתכוון למסלול שמעל לרמת טיפוס שאתה מצליח לסגור מסלול בלי ליפול בפעם אחת.
"יוצא שאני עושה שלושה אימוני טיפוס בשבוע וכל השאר הם אימונים משלימים כגון אימוני קמפוס וכוח מתפרץ, אימוני תליות לחיזוק האצבעות, מספר פעמים גם אימונים על קיר שלילי שעובדים על כוח אצבעות. מעבר לזה אני רץ בין 25-30 קילומטר בשבוע ויש גם מתיחות, גמישות ומוביליטי. בסך הכל בסופו של דבר בעונה זה יותר תכלס לטפס. בשניהם אני מגיע ל10-15 יחידות אימון בשבוע".
במה אתה מוגבל באימונים ובתחרויות שלך?
"באימונים אני כמעט לא מוגבל למעט אחיזות שיהיה לי קשה לאחוז בהם, או קיר בשיפוע מאוד שלילי או לטפס תקרה. התחרויות בקטגוריה שלי הם בטופ-רופ, לרוב אני לא אמור לקבל אחיזות שקשות לי לאחוז בהם. אחיזות כגון 'פוקט' (אחיזות שהם בצורת חור והדרך היחידה לאחוז בהם הם עם האצבעות בלבד, ל.ס) באליפות ישראל האחרונה האחיזות היו פוקטים וזה הכשיל אותי ישר. האחיזות החסומות הם גם מאוד מאתגרות עבורי, אני חייב שיהיה בין 3 ל-4 סנטימטר של אחיזה שאוכל לאחוז בה כדי שאוכל להפעיל כוח עליה בכלל ולאחוז בה.
מור ספיר באליפות העולם באינסברוק | צילום: Laura wusel
"באימונים אם יש מסלולים עם אחיזות שלא אפשריות לי אני לא מוותר ישר אני קודם אנסה לטפס את זה בדרך שלי, או שאני אדלג על הצעד, או שאני אנסה להשתמש באחיזות אחרות כגון אחיזות רגליים אם הם מספיק טובות וקרובות .
אבל בתחרויות אני לא אמור להתמודד מול דברים שאני לא יכול- לא שם אני נמדד.
"אגב, המסלול של אליפות ישראל עם 'הפוקטים' לקחתי אותו בתור פרויקט לא הייתי מוכן לעזוב אותו והצלחתי בסוף אחרי הרבה עבודה לסגור את המסלול. דווקא החלק הקל של המסלול מבחינה פיזית היה בהתחלה עם אחיזות ה'פוקטים' ובחצי השני של המסלול שהרמת טיפוס היתה גבוהה כ-7b בערך זה היה החלק "הקל" עבורי, אבל הוא לא היה מסלול ברמת סגירה ישר בלי ליפול בשביל לנצח את התחרות".
מה היעד התחרותי הבא הגדול שלך?
"אנחנו מספר שבועות לאחר אליפות העולם שהתקיימה באינסברוק שבאוסטריה, שהיתה חלומית ומושלמת עבורי מעבר למדליה ולמקום הראשון. בעוד מספר ימים יש ב-15 ליולי עוד אליפות עולם בבריאסון בצרפת ואחר כך הפסקה של המשחקים האולימפיים והפראולימפים. לצערי כרגע יש דיבור על להכניס את הטיפוס הפראולימפי רק ב2028. בספטמבר יש עוד אליפות עולם במוסקווה ואז בסוף שנה באוקטובר יש אליפות עולם אחרונה בלוס אנג'לס. זהו הלוח תחרויות שלי כרגע".
האם יש סוגי אחיזות שמאיימות עליך?
"קשה לומר על אחיזה ספציפית אבל אני יכול לומר שכמעט כל אחיזה מאתגרת אותי. אני עולה על מסלול ומסתכל יותר ממטפסים רגילים לצדדים, כדי לבחון האם יש עוד אחיזות שיכולות להיות לי לעזר שהמטפס הרגיל פחות יקדיש לכך זמן. לא כל אחיזה טובה לי ולא כל 'פוקט' רע לי. בסופו של דבר אני לא משתמש באחיזה כמו מטפס רגיל, אלא יותר נשען על האחיזות ונעזר בהם כמו דקירה של שפיץ – כזה שאני נועץ את היד. לאט לאט עם השנים העור שלי נהיה קשה ממש וככה כבר לא כואב לי כשאני נשען על דברים שאמורים להכאיב".
כשאתה ניגש למסלול בתחרות האם יש אחיזות שאתה מתפלל שלא יהיו? או דווקא כן?
"שאלה קצת טריקית כי ברור שאני רוצה שיהיה מסלול שיאתגר אותי. אבל המרווח בין מאתגר לבלתי אפשרי ברמת לסיים את המסלול בלי ליפול ולנצח הוא מאוד דק. אני חושב שהמארגנים מאמינים באתגר וכשהם בונים את המסלול הם מאמינים שאני או מתחריי נוכל להתמודד עם האתגר. אני מסתכל על האחיזות ואני לרוב מכיר את החברות ואת סוגי האחיזות, אז אני יכול לדעת אם אני מכיר את האחיזה ואני יודע איפה אני יכול 'לדקור' ולנעוץ את היד או לא, או איך אני ניגש לאחיזה".
מה אתה מרגיש כשאתה עולה לבמה לפני הטיפוס ורואה מסלול שלא ראית מעולם?
"אני לא מאמין שיש אדם שלא לחוץ לפני שהוא עולה. אני מייעל את הלחץ בצורה שאני מדמיין שאני בהופעה ואני צריך לבצע את 'השיר' בצורה הכי טובה. אני משתמש בקהל ובלחץ של השידור הישיר כמשהו שמרים לי. דברים גדולים נועדו לאירועים גדולים. לא באתי לסתם משהו, זה אירוע חשוב כל פעם מחדש, זה לחץ טוב וחשוב. לחץ שכל הגוף פרפרים ויש רעידות רגליים. כל נים בתוכי מתרגש לחמש דקות הכי מלחיצות. זה הזמן שלי ליהנות ולתת ביצוע הכי טוב שיש".
מור ספיר על הפודיום באינסברוק | צילום: התאחדות הטיפוס בישראל
האם באימונים שלך אתה מוסיף אימונים שאתה יודע שהם קשים לך, אבל אתה בכל זאת מתמודד מולם?
"כן, היה עכשיו באימונים האחרונים איזה קטע מאתגר עם האחיזות על הקמפוס בורד האחיזות ה'ג'אגיות' קשות לי. יש איזה תרגיל שאני די בטוח שאני הכי טוב בו בעולם, המאמן שלי נתן לי לעשות את התרגיל והוא אמר לי תעשה אותו עד שתיפול. אחרי איזה 100 סטים כאלה הבנתי שזה מוגזם, אבל לא כאב לי והבנו שדי זה קל מדי המאמן חשב שאני אפרוש אחרי בערך 20 סטים.
"אני עושה אימוני תלייה על אחיזות שיותר מאתגרות אותי כגון 'סלופרים' (אחיזה עגולה שמצריכה שטח פנים של כף היד והכוח בא מהכתף), כי זה כבר הרבה יותר מאתגר אותי. אני עושה אימונים שאני עולה מסלולים בלי שק מגנזיום, כדי לייצר לעצמי ביטחון בראש שהידיים שלי מסוגלות לתפוס את האחיזות. הכי גבוה שסגרתי בלי מגנזיום זה מסלול בדירוג 6c. אבל זה מגניב לראות שמאז אימוני התליות על הסלופרים ואימוני הטיפוס ללא מגנזיום והמנוחות 'למגנז' את היד, אני מטפס טוב יותר, יעיל יותר, אני לא מהסס כל כך".
