כיום ידוע כי מומלץ ורצוי לקיים שגרה קבועה של אימוני סיבולת לב ריאה הכוללים הליכה מהירה, ריצה, אופניים ושחייה. רבים מאמינים שספורט זה תורם הן לגוף והן לנפש, אבל מדוע למרות הקונצנזוס הזה, מרבית האנשים שהתאמנו פעם בקביעות, מפסיקים להתאמן לאחר זמן מה?
מאת:רן אפק
לכאורה קיימות אלפי סיבות מדוע להפסיק להתאמן בספורט בצורה סדירה, הרי שבתכלס ניתן לסווג את הפסקת האימונים ל- 2 קבוצות בלבד: אימון חסר ואימון יתר.
ההסברים הנפוצים להפסקת האימונים הסדירים הינם: חוסר זמן, עומס בעבודה, לחץ בבית, קושי באימונים, שעמום באימונים וכו'. לגבי חוסר הזמן יאמר כי הפרדוקס הנכון והנפלא, נכון גם למקרה זה והוא: שככל שעושים יותר ככה יש יותר זמן וככל שעושים פחות אין זמן. לכן צריך לראות את הספורט האירובי, שלוקח בממוצע שעה ביום וגוזל עם הנסיעות הלוך ושוב והמקלחת שאחרי, עד שעתיים ביום, כפעולה קבועה ויומיומית כמו צחצוח שניים – כלומר חלק משגרת היום. ואם מתקלחים כל יום, מצחצחים שיניים כל יום, ישנים ואוכלים כל יום, אין שום סיבה לא להכניס גם אימון יומי, על חשבון חלק מאותן 4 שעות רביצה יומיות מול הטלויזיה.
אך למעשה חוסר הזמן וכל ההסברים האחרים להפסקת האימונים, מקורם בחוסר המוטיבציה להתמיד, שנובע בדרך כלל מכך שלא ניתן לראות תוצאות באימונים או לפחות שהתוצאות הינן מיזעריות לעומת המאמץ שהמתאמן מוציא. אימון החסר גורם לכך שהמתאמן המתחיל אינו מתאמן נכון ולכן מתאמץ יותר מדי עבור פחות מדי שיפור בפועל או סתם מזיז את השרירים ללא תועלת ולכן אינו רואה תוצאות. אימון חסר גורם לכך שהתוצאות לא נראות לעין, המתאמן אינו נהנה ולכן אינן מהוות משוב חיובי, מכאן הדרך קצרה לחוסר מוטיבציה ולהפסקת האימונים.
בקצה השני של קשת המתאמנים, נמצאים הספורטאים המתאמנים באופן קבוע והם נחשבים כמכורים לספורט. אימון היתר הוא הגורם לפציעת ספורט, שמובילה להפסקת האימונים הסדירים אצל הספורטאים. הכוונה בפציעת ספורט אינה לתאונת דרכים או נפילה ובדרך כלל אינה כוללת קריעה של רקמת העור ודימום חיצוני, אלא שבר הליכה, מתיחה או קריעה של גיד, רצועה או שריר כתוצאה מאימון יתר.להם כבר אין ברירה אלא להפסיק להתאמן, כי מוטיבציה להתאמן לא חסרה להם. עודף מוטיבציה זה כאשר הוא משתלב עם אימון מקצועני הוא הגורם שיצר את פציעת הספורט מלכתחילה.
"הנוכח – נעלם, שקם כל יום שבת מוקדם בבוקר ונוסע לכל מיני אימונים או אירועי ספורט"
למצולמים אין קשר לכתבה
כיום מקובל כי ספורטאי הרוצה לקבל עזרה באימונים שלו יפנה למאמנים מקצועיים שיציעו לו שיטות אימון "מקצועיות", אשר אכן טובות ומעולות, אך למעשה נוצרו לספורטאים מקצועיים ולא לספורטאים חובבים. שיטות אימון אלו מיועדות להוציא את המקסימום האולטימטיבי מהמתאמן בנקודת זמן ספציפית שנקראת בעגה המקצועית "תחרות מטרה". בכך שיטות אלו גורמות מצד אחד, לסבל ולעומס גבוה מדי באימונים, המרתיעות את המתאמן החובב מלהמשיך להתאמן, ומצד שני גורמות לעיתים קרובות לפציעות ספורט שנובעות מעומס יתר באימונים.
לאחר הפציעה הסביבה הקרובה מקבלת את הספורטאי שמוכרח להפסיק להתאמן, בשמחה מהולה בעצב ואנחת רווחה, שכן נמאס להם מהספורטאי שלהם, הנוכח – נעלם, שקם כל יום שבת מוקדם בבוקר ונוסע לכל מיני אימונים או אירועי ספורט, הולך לישון מוקדם במקום לצאת לבלות איתם, אוכל אבקות וג'לים במקום אוכל רגיל ומרבית שעות הפנאי שלו מוקדשות לקשר בלתי אמצעי עם נעלי הריצה שלו או נעלי האופניים, במקום להיות עם המשפחה והקרובים לו.
בכתבות הבאות יוצגו המיתוסים והאמונות שגורמות לנו להתאמן לא נכון, לאכול לא נכון ולהזיק לגוף בטווח הקצר וכתוצאה מכך להפסיק להתאמן באופן קבוע ובצורה בריאה, ולצידם מה נכון לעשות באמצעות שיטת “אימון בר קיימא”.
רן אפק– טריאתלט מזה 10 שנים, מאמן מוסמך ( מטעם NFPT) בספורט הסיבולת, חושב על ספורט, אוכל והנאות אחרות
