מאת:גלעד קראוז
זהו, עוד מרתון הסתיים. עוד מאמץ הושלם ושיא אישי נשבר. הגוף מותש, זקוק לנינוחות בעיקר לפני המאמצים הבאים. עלה רעיון, לבקר ב- Private Sea, הספא של דני ולצוף אל תוך השלווה. התלבטתי אם לעשות זאת לפני או אחרי ריצת המרתון, אך בסופו של דבר הגעתי למקום ביום ראשון, שלושה ימים לאחר המרתון. השרירים עדיין היו מכווצים, שתי אצבעות סרבו בתוקף ל"התעורר" ומה יכול להיות טוב יותר משעה של שלווה מלאה לטובת הרגעה.
דני רודניצקי התנסה בחוויית הציפה הראשונה שלו בחו"ל בשנת 1990. החווייה הותירה עליו רושם כל כך עז, שמאותו רגע נרקם בליבו חלום – להביא את חוויית הציפה גם לישראל, ולאפשר לעוד אלפי אנשים ליהנות מהתחושות הנהדרות שהיא מעניקה. אט-אט החלום החל לרקום עור וגידים. הרבה מחשבה, תשומת לב ונשמה הושקעו במרכז הציפה הראשון מסוגו בארץ שהוקם באוגוסט 2006 בצפון תל אביב. למרכז הציפה דני קרא "Private Sea", שם המתאר היטב את תחושת הרוגע המתקבלת בעת חוויית הציפה ¬ כאילו שום דבר לא קיים חוץ ממך והים הפרטי שלך. המקום מאופיין בעיצוב מרהיב, ניחוחות נעימים, צלילים שלווים ותאורה מלטפת. כל אלו יכניסו אותך לאווירה הנכונה, לקראת חוויית הרגיעה המושלמת ב- Private Sea.
כבר בכניסה ניכרת אדיקות הבעלים לפרטים ולאיכות. המקום בטמפרטורה מבוקרת, מוסיקה שלווה מתנגנת ברכות ברקע, צבעים נינוחים שאינם תוקפים את העין, מרגיעים כהכנה לבאות. בשיחה עם דני, בעל המקום, מסתבר שמדובר ברעיון טיפולי שקרם עור וגידים לפני כ-50 שנה. רעיון שנעשה בו שימוש נרחב אצל ספורטאים, לרבות כמה מהעילית בארץ ובעולם, לצורך הכנה פיסית ומנטאלית לפני תחרויות ואף לצורך שיפור ושיקום פיסי. מסתבר כי נעשה שימוש באמבט גם לצורך שיפור ושיקום נפשי, אולם זאת רק בליווי צמוד של מטפל נפשי מוסמך.
נרגעים באמבט / צילום: גלעד גונן
מדובר באמבט המכיל תמיסת מלח מיוחד בשיעור של 50%, מה שמקנה ציפה טובה יותר מזו שבים המלח. המלח המסוים שעושים בו שימוש אינו תוקפני כזה שבים המלח, אלא נהפוך הוא. כשדני סיפר לי כי מגע מי המלח הוא כמו משי, עיקמתי אפי – במוחי, כדי לא להעליב את הדובר. אבל, הסתבר שדני יודע על מה הוא מדבר ואכן כך הוא המרגש – משי חלק.
חדר הלבשה מסודר מאל"ף ועד ת"ו בו ניתן להשאיר מאחור את כל הבגדים, החפצים, החששות והפחדים. בחדר המיועד, מתקלח היטב ושוטף הסבון שאיך לא, מיוצר בים המלח. המים בטמפרטורת הגוף, האמבט מקורה ובו תאורה חיוורת ירוקה ומתחת למים מוסיקה שלווה. את התאורה כמו המוסיקה ניתן להפסיק ולשקוע בשלווה מלאה.
לצורך החוויה, השארתי את שניהם עובדים לכמה רגעים, למרות שהיה ברור לי שלא יהיה לי כל צורך בהם. שהרי כל הרעיון העומד מאחור, הוא לנתק את מירב הגירויים החיצוניים מהמוח. כך שכבתי לי בחושך מוחלט צף במה שנדמה כמו קפסולה בחלל, כוח המשיכה למעשה אינו מורגש והגוף, אט אט מתרפה והולך, מתרפה ומבריא. שלב אחר שלב, משתחררים הכיווצים והשרירים המתוחים. ברגע מסוים מצאתי עצמי מאוכזב שאני חייב לנשום, כי הנשימה פתאום כל כך "מרעישה" שהיא פשוט מפריעה לשלווה. לאחר לבטים ושתי ניסיונות אני מחליט בכל זאת להשאיר את הנשימה "עובדת".
אחרי זמן מה מצליח לאבחן ריח קל של לחות סגורה וטיפה שנופלת מתקרת האמבט, מחזירה אותי למציאות, להבנה שאני כאן בכדור הארץ ולא מרחף בחלל. מחשבות כאלו ואחרות חולפות בראשי. פעם לימדוני כי הדרך להיפטר מהן היא פשוט לצפות בהן ולא להילחם בהן. מדי פעם עולה מחשבה טורדנית, האם עוד מעט זה נגמר? ואז שוב אני מאמץ את התפיסה האמורה כדי לא להחמיץ את המטרה שלשמה הגעתי.
גם סיום החוויה היה נפלא, זרמים עדינים מתחילים להיות מורגשים בגב כמו בועיות קטנות מלטפות, מדגדגות, נעימות, מבהירות כי הטיפול נגמר. לקחתי לעצמי עוד כמה דקות ואז במקלחת שטפתי את המלח והתעטפתי בחלוק. התחושה החזקה ביותר שלי היא שצמחתי וגבהתי בכמה סנטימטרים. תחושה זו אינה עוזבת אותי גם לאחר הגעתי הביתה. שתי האצבעות הסוררות מרגישות הרבה יותר טוב, התפיסות בצדי הירכיים כמעט ונעלמה, אני מרגיש כמו חדש.
