כאשר החיים נהיים "לחוצים" יותר, ישנם אנשים שמוצאים מקום מפלט בריצה. יש כאלו לעומת זאת שמגיבים ההיפך ומפסיקים לרוץ ומשקיעים את כל זמנם והמשאבים המנטליים להתמודדות עם המשבר. מחקר שנעשה על פעילות גופנית ועל סטרס באופן גורף מוכיח, כי הבחירה בפעילות גופנית בזמן שיש לחצים והתמודדות מנטלית היא בחירה נכונה.

פעילות גופנית יכולה להביא להתמודדות טובה יותר עם מצבי לחץ | צילום: shutterstock

עוד כתבות מחקר בשוונג
כמה כואב לכם במהלך ריצת מרתון?
התמודדות עם אובדן ואבל באמצעות פעילות גופנית
הגיל והתרגיל: כך הגיל משפיע על התוצאה במרתון

נמצא כי פעילות גופנית בזמנים של מצוקות שונות שנובעות ממגוון של סיבות, עשויה להביא להתמודדות טובה יותר ולהקל על המצב הן הפיזי והן מנטלית. מחקר שנעשה בתנאי מעבדה מצא כי פעילות גופנית מפחיתה את התגובה הרגשת בעקבות סטרס. לדוגמה מחקר שנעשה באוניברסיטת מרילנד מצא שאנשים אשר מביטים בתמונות עם "הקשר שלילי" כ-15 דקות לאחר שעשו פעילות בת שעה וחצי, יש להם רמות נמוכות יותר של חרדה בהשוואה לאנשים אשר מתבוננים בתמונות הללו 15 דקות לאחר שהיו במצב של "ישיבה בשקט" במשך 30 דקות.

תחושת ה"שליטה" במצב

לרצים יש ניסיון רב בתחזוקה של שגרת חיים, אפילו למראית עין גם בזמנים של עומס ולחץ. היכולת הזו של הרצים נותנת להם הפוגה מהדאגות ומאפשרת להם תחושה שהם יכולים לחשוב באופן ממוקד יותר ופחות ממקום רגשי. מצב כזה למעשה מחזק עוד יותר את תחושת ה"שליטה" במצב והתחושה שלא הכל אבוד. מה שמשמעותי במחקר הזה הוא שהוא השווה בין רמות הפעילות של אנשים לבין חוויית גורמי הלחץ שלהם בעולם האמיתי. ואכן המחקר מצא שהיציאה החוצה בימים קשים הינה המפתח לכך שהימים לא יראו כל כך רע.

המחקר התפרסם ב-Health Psychology וכלל לפחות 2,000 אנשים אשר עקבו אחרי הרגלי הפעילות שלהם ובמקביל הם נזכרו במצבי חיים מלחיצים שאיתם היו צריכים להתמודד במשך 8 ימים רצופים. החיים היומיומיים שלהם כללו חילוקי דעות עם הסביבה, אפליה, מצבי לחץ בעבודה בבית או בבית הספר ומצבי לחץ הקשורים במשפחה וחברים קרובים.

צ פ ו | כך פעילות גופנית עוזרת כנגד חרדה ולחצים

החוקרים עשו שני מיונים עיקריים למידע אשר נאסף על ידם: הראשון הוא אנשים אשר בדרך כלל פעילים מעט מאוד ועושים פעילות גופנית רגילה. מיון שני היה לפי איך אנשים מדרגים את חווית האירועים הגורמים להם ללחצים, בימים שהם עושים פעילות גופנית לעומת ימים שלא. באופן ספציפי, החוקרים מדדו מה שמכונה "השפעה שלילית תגובתית", או במלים אחרות איך אתה חווה אירועים ש"אינם נעימים".

פעילות גופנית גורמת ליציבות רגשית

העובדה שמציאות קשה כמעט ולא גורמת להשפעה שלילית עליך, יש בה רמז ליציבות רגשית: כלומר אותו אדם חווה מצבים בלתי נעימים, אך זה לא מערער אותו. הרעיון הוא שמצבים בלתי נעימים אינם משפיעים לרעה לא רק באופן רגעי, אלא אינם מצליחים בכלל לערער אותך ולקלקל את שיגרת היום שלך. לדוגמה: שגרת היום שלך לא תיהרס משום שהמנהל בעבודה שלך הרים את הקול עליך – לא באותו הרגע שזה קורה וגם לא בטווח הארוך. על מנת לאתר מי מבין המשתתפים יש להם תגובה שלילית בעקבות התמודדות עם אירועים לא נעימים, החוקרים נתנו למשתתפים לדרג את מידת תחושות הכעס, העצבות, האשמה, העצבנות או החרדה שאותו מאורע גרם להם.

לא נימצא הבדל בין האוכלוסייה הפעילה גופנית לבין זו שפחות פעילה מבחינת תדירות הימים שבהם חוו אירועים "לא נעימים" או מלחיצים. ההבדל שנמצא הוא: בימים שאופיינו על ידי סטרס גבוה, קבוצת האנשים אשר שמרה על רמת פעילות סבירה פחות הושפעה באופן שלילי. אותם הדברים השליליים קרו לכולם, אלא שמי ששומר על רמת פעילות חווה פחות את ההשפעות השליליות שיש לסטרס.

ד"ר אלי פוטרמן, שהוא חוקר מוביל לקינזיולוגיה באוניברסיטת בריטיש קולומביה טוען, כי הסיבה ככל הנראה לכך שמתאמנים פחות חווים השפעות שליליות של סטרס, הינה משום שהם מגיבים פחות בחומרה לגורם הלחץ וגם מדרגים אותו כפחות חמור לאחר שהתרחש. לדבריו אנחנו באופן תמידי משכתבים את הזיכרונות שלנו ולכן מובן שאם פעילות גופנית גורמת לך להיות מאושר ונינוח יותר, זה יגרום לחוויה מתונה יותר של גורם הסטרס ולכן גם תהיה לו פחות השפעה חוויתית רעה.

האם מציאות קשה גורמת לך להשפעה שלילית? | צילום: Image by Pavel Jurča from Pixabay

סבילות גבוהה יותר למאורעות סטרס

אכן ישנה תמימות דעים במחקרים שפעילות גופנית מגייסת תהליך אשר מאפשר סבילות גבוהה יותר למאורעות סטרס. התופעה הזו ככל הנראה קשורה לשינויים במיקרו מבנים במח, תהליכי גדילה ויצירת קשרים חדשים בין נוירונים, שהיא ככל הנראה נגרמת מריצה כשלעצמה או כל צורה אחרת של פעילות אירובית. לכן כאדם שרץ, סביר להניח שיש לך את הכלים המתאימים והנכונים בכדי להתמודד עם זמנים קשים. עדיין בכל יום ככל שיהיה, מלא באירועים מלאי סטרס ואי נוחות, אין זה משנה כמה הם חמורים, עדיין כדאי לך להשתדל מאוד למצוא זמן ומרחב מוגן ולצאת לרוץ.

החוקרים מצאו כי אנשים אשר הקפידו להתאמן חוו הרבה פחות השפעות שליליות שיש לסטרס ביחס לאנשים שלא התאמנו. חשוב לציין שאין זה משנה מתי נעשית הפעילות הגופנית, תמיד היא מלווה בהשפעות חיוביות ובכך שהסטרס מסב לאותו אדם פחות נזק. ככל שאדם פחות פעיל, יש לו פחות יציבות רגשית. הפעילות מקנה מידה מסוימת של סבילות למאורעות שכרוכים בחוסר נוחות.

המסקנה היא שכדאי לעשות מאמץ וליצור תנאים שיאפשרו להתאמן באופן כללי, או לרוץ בייחוד אם אתה יודע שהולך להיות לך יום עמוס ולחוץ. לדברי ד"ר פוטרמן כדאי לתכנן אימונים מראש ולפרוט אותם באופן הגיוני לאורך זמן ולא להשאיר את התכנון להיעשות באופן ספונטני. משום שכאשר אנחנו במצב רגשי פחות טוב, אנחנו נרגיש שיש לנו פחות חשק או אנרגיה להתאמן. אין צורך שזו תהיה ריצה ארוכה או עצימה מאוד, מספיק כמה קילומטרים בקצב נוח על מנת לתת את ההשפעה הטובה. המסר הוא לשמור על ה"נשק" הסודי ולא לוותר עליו משום שהוא ייטיב איתך ויעזור לך להתמודד לא משנה מה החיים יזרקו עליך.

המאמר המקורי נכתב על ידי סקוט דאגלס, רץ ותיק וכתב לענייני כושר גופני, בריאות וריצה בראנרס וורלד

מחקרים עליהם מבוססת הכתבה:
psycnet.apa.org/record/2017-45303-001
pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/22895382
pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11148895