עבר קצת יותר מחודש מאז הפרק האחרון בבלוג שלי על המעבר לארצות הברית וצבירת הנקודות על מנת להגיע לסבב התחרות של הPTO היוקרתי. שמח שוב להעלות את התחושות והמחשבות על הכתב ולשתף אתכם במסע שלי.
לטורים נוספים:
ברוכים הבאים לאמריקה || רועי זוארץ בבלוג אישי על המסע לעבר החלום
רועי זוארץ מסכם את צ'אלנג' ישראמן: "התחרות המנטלית הכי קשה שעשיתי"
מהסביבה התומכת עד האמונה העצמית: רועי זוארץ עם 5 טיפים על מוטיבציה
ללא ספק חלה התקדמות בחודש האחרון גם מבחינת הכושר הגופני שלי, הצלחתי לייצר יותר ויותר אימוני איכות, להכיר מסלולי רכיבה וריצה חדשים (עוזר מאוד שיש אצטדיון 200 מטר מהבית שלך) ולהסתגל לאימונים העצמאיים בשחייה. אני עדיין בחיפושים אחר קבוצת שחייה מתאימה עבורי, עוד לא מצאתי אחת כזאת אבל אני בחיפושים ובטוח שבקרוב זה יקרה.
רועי זוארץ בפלורידה | צילום: נעם זוארץ
אין ספק שניכר הגעגוע לארץ, זו השנה הראשונה בה אני לא משתתף באליפות ישראל מאז שנת 2007 (השנה שבה נכנסתי לעולם הטריאתלון) אז מצד אחד היה לי קשה לא להתחרות ב-TRI כנרת, אך מצד שני שמחתי לראות את הדור הצעיר וספורטאי פרויקט הבוגרים של וינגיט נותנים תצוגת תכלית מרשימה וסוגרים פודיום משותף.
"הכאב הוא חבר"
חלק בלתי נפרד מלהיות ספורטאי הוא הכושר המנטלי, הוא פוגש כל אחד ואחת מאתנו, אם זה בבוקר שיותר קשה לקום לאימון, במהלך רכיבה ארוכה או בלחץ שלפני תחרות. התחלתי להתאמן בענף הטריאתלון בגיל 13, נער שמנמן שחיפש מסגרת ספורטיבית.
ובאמת בשנים הראשונות, לא הייתי מככב באימונים, והייתם יכולים למצוא אותי בסוף הפלוטון ברכיבה או מדדה מאחור בריצה. כבר אז הכושר המנטלי שיחק בשבילי תפקיד מרכזי ועיצב אותי מאוד בתור ספורטאי. המאמן הראשון שלי, שלמה זקס, דאג להגיד לנו "הכאב הוא חבר". משפט שמלווה אותי מאז.
רועי זוארץ בפלורידה | צילום: נעם זוארץ
תחרות ראשונה בארה"ב
ביום ראשון הייתה יריית הפתיחה של סבב התחרויות שלי בארה"ב יצאה לדרך, בעיר סנט פיטרסבורג שבפלורידה. שמעתי על התחרות הזו מטריאתלט מקומי בעיר סטמפורד שבה אני מתגורר, נכנסתי לאתר התחרות וראיתי שדה משתתפים חזק מאוד במקצה העלית: צ'ייס מקווין (אלוף העולם המכהן באינדור), ג'ייסון ווסט (פודיומיסט קבוע בסבב ה-PTO) ועוד רבים וחזקים.
המרחק היה אולימפי ללא דראפטינג, המאמן שלי ענר שרמן ואני החלטנו לקחת את התחרות בתור בקרה לקראת התחרויות הבאות ולהבין מה מצב הכושר הנוכחי – ואין כמו לבדוק את זה עם תחרות ברמה כזאת.
הגעתי לעיר שלושה ימים לפני התחרות, ביחד עם נעם, אחותי שנחתה היישר מהמילואים לביקור לרגל החג. קבלת הפנים הייתה חמה מאוד, עם מתנדבים שהגיעו לאסוף את ספורטאי העלית משדה התעופה. שינוי ניכר היה גם במזג האוויר – חם, יבש ורוחות עזות (לגמרי מזג אויר שהזכיר לנו את הבית – אילת).
רועי זוארץ בסיום התחרות בפלורידה | צילום: Paul Higgins
קצת פחות מ-24 שעות לפני התחרות, בתדריך, המארגנים אמרו לנו שבעקבות רוחות מזרחיות עזות הצפויות להגיע בראשון בבוקר – מרחק השחייה יתקצר ויעמוד על 750 מטר על מנת לא לסכן את שלום הספורטאים בעקבות הגלים הגבוהים והסחף.
לילה לפני התחרות – הלחץ התחיל להראות את אותותיו. שינה לא רציפה ומלאת מחשבות – ושוב המשחק המנטלי מתחיל לו. בבוקר התחרות המטרה שלי היא למקד את התחושות ולשים את הראש במקום הנכון. הגוף מוכן – התאמנו טוב, הראש רק צריך לשתף פעולה לביצוע חזק.
שחייה:
הזינוק היה מתוך המים – מנקודה לנקודה. פתיחה חזקה מאוד, הרגשתי די טוב במים ויצאתי במקום השמיני, 29 שניות מהראשון (צ'ייס מקווין). החלפה יחסית ארוכה של כמעט שלוש דקות ואני על האופניים.
רועי זוארץ עם ג'ייסון ווסט ביציאה מהמים בתחרות בפלורידה | צילום: Paul Higgins
רכיבה:
הרכיבה התחילה בקילומטר על אבנים משתלבות, לצערי עם תחילת הרכיבה נכנסתי לבור והבקבוק שישב לי על הכידון עף (הבקבוק הכיל היפוטון), לא נתתי לזה יותר מדי להשפיע עליי ופשוט המשכתי בתכנית התחרות.
הפתיחה הייתה חזקה מאוד! נפתח טור ארוך של רוכבים וכל 6 הק"מ הראשונים היו מאוד עצימים, הרגיש קצת כמו פתיחת תחרות של תחרויות ב-World Triathlon, שינויי קצבים וניסיון "לנער" אחד את השני. לאחר 10 ק"מ מפתיחת התחרות זה נרגע ונכנסתי לקצב יחסית אחיד ושמרתי עליו עד סוף הרכיבה.
מבחינת מספרים – רכבתי על 300 NP על משקל של 70 ק"ג – 4.28 וואט לקילו על 42.6 קמ"ש ממוצע.
רועי זוארץ בתחרות בפלורידה | צילום: נעם זוארץ
ריצה:
פתיחת ריצה יחסית יציבה, הרגשתי שהרגליים די עייפות מהרכיבה לכן החלטתי לתת לגוף להיכנס לריצה בהדרגה, לצערי לא הצלחתי להגביר ושמרתי פשוט על קצב אחיד של 3:20 דקות לקילומטר.
סיימתי את התחרות במקום ה-11 עם לא מעט תובנות להמשך, אבל גאה בעצמי שהתמודדתי מנטלית בצורה חיובית. התחרות הבאה תהיה בעיר צ'טנוגה שבמדינת טנסי, למרחק 70.3 (חצי איש ברזל) ב-19 במאי.
זמן לחידודים אחרונים, ונייחל לבשורות טובות.
כל הכבוד לך והרבה בהצלחה בהמשך.