אין דבר שישמח את הנפש הקולקטיבית הסינית יותר מאשר להביס את היפנים באולימפיאדה הביתית שהם מארגנים בטוקיו 2020. סין מזמן הפכה למעצמה אולימפית. הכוח הפוליטי והכסף הגדול שהיא מפעילה לקידום ענייניה, כמיטב האסכולה הסובייטית, מורגשים היטב בתנועה האולימפית ובמרבית ענפיה.
משק כנפי ההיסטוריה מפגיש בין שתי המעצמות
אבל למאבק בין סין ויפן יש היסטוריה משלו. ביולי 2020 נועד להתקיים טקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 2020. בדיוק 83 שנים לפני כן, ביולי 1937, בפרוץ האירוע שכונה לימים "תקרית גשר מרקו פולו", פתח הצבא הקיסרי היפני במתקפה כוללת על סין. שנה אחר כך, בקיץ 1938, כבר לפתו גייסות הצבא היפני והסיני אלו בגרונם של אלו בקרב על העיר ווהאן, שעל גדות נהר היאנגצה. הקרב על ווהאן, שהיתה אז העיר השנייה בגודלה בסין, נמשך כחמישה חודשים. בסופו, היפנים, בעיקר בזכות עליונות אווירית, ניצחו וכבשו את העיר וסביבתה. העיר הגדולה הפכה שטח סיני כבוש תחת השלטון היפני השנוא. בריכות של דם סיני הקיזו היפנים על אדמת וואהן, ולתוך מי נהר היאנגצה שהעיר יושבת על גדותיו. בשנים 1938 ועד 1943 הפציצו היפנים את הבירה הזמנית צ'ונגצ'ינג מאות פעמים, כאשר רבות מגיחות ההפצצה היפניות המריאו מ-ווהאן, וטסו לאור ירח מעל נהר היאנגצה, עד הבירה הזמנית. בהמשך, השתמשו היפנים בווהאן גם כבסיס יציאה מרכזי למבצע איצ'י-גו ב-1944. השימוש היפני המסיבי בווהאן כבסיס לפעולות מלחמה נגד העם הסיני, נותר כתם בל יימחה על הנשמה הסינית.
מאז ועד היום, האיבה הסינית-יפנית מבעבעת דרך קבע מתחת (ולעתים גם מעל) פני השטח.
המים העמוקים שבין המעצמות היריבות
השחייה היא אחד מענפי הספורט הבולטים במשחקים האולימפיים. הספורטאי הסיני האולימפי הבולט בעשור האחרון הוא השחיין סון יאנג. לצד שלוש מדליות זהב אולימפיות מאולימפיאדות לונדון 2012 וריו 2016 במשחי החתירה (ועוד שלוש מדליות אולימפיות שאינן זהב), מחזיק הסיני גם ב-11 מדליות זהב אישיות מאליפויות העולם בשחייה. הסיני הענק (שני מטרים גובהו), הוא גדול הגיבורים האולימפיים הסיניים בכל הזמנים בענף הבריכה היוקרתי. ענף שבעבר נחשב למבצר איתן של ספורטאים שמוצאם מאירופה, ושל היפנים.
אלא שסון יאנג לא נחשב ספורטאי 100% נקי. בשנת 2014, עקב שימוש בחומרים משפרי ביצועים אסורים, הוא "הושעה" רטרואקטיבית ובחשאי, למשך שלושה חודשים מהשתתפות בתחרויות, על ידי הסוכנות הסינית נגד סימום. ההשעיה פורסמה אחרי שהסתיימה. באופן נוח למדי, בתקופת ההשעיה לא היו קבועות לסיני תחרויות משמעותיות. הענישה המגוחכת והרטרואקטיבית, מנעה בפועל התערבות נוספת בהחלטה מצד הסוכנות הבינלאומית נגד סימום (WADA). הנושא נרשם, וכמעט נשכח.
סיים את הקריירה. סון יאנג | צילום: JD Lasica
חלפו ארבע שנים, ובספטמבר 2018, הגיעו בודקי הסמים לעוד בדיקת חומרים שגרתית בבית של סון יאנג בסין. באותו ביקור, ניצת והתפתח אירוע מתגלגל שנמשך עמוק לתוך שעות הלילה. בעיצומו, נטלו סון יאנג ואימו פטיש, וניפצו לרסיסים את המבחנות מלאות דגימות הדם שנתן סון יאנג מוקדם יותר באותו ערב.
האירוע, שצריך היה להסתיים בפסילה והשעיה מהירה וחד משמעית, הפך לעוד אחד מהביזיונות הגדולים של איגוד השחייה הבינלאומי (FINA). פינ"א התייצבה לצד סון יאנג והשלטונות הסיניים, והזדרזה לנקות את הסיני מכל חשד או אשמה. כאילו לא אירע דבר. הכל בטענה שאמצעי הזיהוי של אחד הבודקים (תעודת הזיהוי של הבודק) היה בלתי תקין. פינ"א, בעליבותה, לא ביקשה השעיה, אפילו לא זמנית, והסיני המשיך "עסקים כרגיל". בקיץ שלאחר מכן ב-2019, הוא זכה בעוד שתיים ממדליות הזהב האישיות שלו באליפות העולם בקוריאה, הפעם ב-200 מ' וב-400 מ' חופשי. שניים מזוכי המדליות שהתחרו עמו, מאק הורטון האוסטרלי ודאנקן סקוט הבריטי, סירבו ללחוץ את ידו ולעמוד לצדו על דוכן המנצחים. תגובתו של יאנג היתה התרסה והתרברבות, "אני ניצחתי. אתה הפסדת", הוא צעק על הבריטי שסירב ללחוץ את ידו.
צ פ ו | דאנדן סקוט מסרב ללחוץ את ידו של סון יאנג
אלא שהפעם, פינ"א לא הצליחה לקבור את פרשת ניפוץ מבחנות הדגימה. סוכנות הסימום הבינלאומית (WADA) החליטה לעתור נגד החלטת התאחדות השחייה הבינלאומית, וערערה לבית הדין הבינלאומי לבוררות ספורט (CAS) בשוויץ. בשבוע האחרון נתנו שופטי ה-CAS לסון יאנג את העונש המקסימלי שבגדר סמכותם לתת – שמונה שנות השעיה. עבור הסיני בן ה-28, ההשעיה שנועדה להימשך עד גיל 36, תהווה אקורד סיום צורם לקריירה.
בבית הדין הבינלאומי לספורט, מי שהתמודד נגד סוכנות הסימום הבינלאומית לצד סון יאנג היתה… פינ"א – התאחדות השחייה הבינלאומית. פינ"א, פעלה נגד הספורטאים הנקיים, כשניסתה להצדיק את עמדתה נגד השעיה ועונש למנפץ המבחנות הסיני. התנהלותה של פינ"א היא עוד פרי באושים מאוס של הפוליטיקה הפנימית המפוקפקת שמנהלת את התאחדות השחייה הבינלאומית כבר שנים, כולל ההתרפסות בפני המעצמה הסינית.
כך יצא, שפחות מחצי שנה לפני שנועדה להתקיים אולימפיאדת טוקיו 2020, האובססיה הסינית לעליונות בספורט, ולהבסת היפנים בעיר בירתם, הביאה להשעיית הכוכב האולימפי הסיני הגדול ביותר. ההתבטלות של התאחדות השחייה הבינלאומית בפני ממסד הספורט הסיני, הבאישה את ריחה של התאחדות השחייה כולה. הספורט הסיני, שתהילתו נבנתה לא פעם ולא מעט, על סימום מצד מדענים ורופאים הסינים, קיבל סטירת לחי מצלצלת.
וירוס הכתר
סין. וואהן. סוף 2019. וירוס הקורונה מתפרץ בהתפשטות בלתי נשלטת בעולם כולו. הוא יוצא מאותה עיר למודת קרבות עקובים מדם בין היפנים לסינים. הממסד הרפואי והמדעי בסין, שפעל כל-כך נמרצות לקדם תהילה ספורטיבית סינית באולימפיאדת טוקיו, היה הראשון לאבד את השליטה. הקורונה וירוס מוואהן COVID-19 הפך לאיום המשמעותי והמובהק ביותר על עצם קיומה של אולימפיאדת טוקיו 2020 ושל ההשקעה המסיבית (עד רמת סיכון כלכלי לא מבוטל) שהשקיעו היפנים באירוע שעומד עתה בסימן שאלה. הוא מסכן לא פחות, את האומה והכלכלה הסיניות, ועמן גם את התהילה אותה ייחלו מוסדות הספורט הסיניים לקצור על אדמת טוקיו.
האירוע שעמד לשמש עבור שתי המעצמות המזרחיות היריבות כבמה לצחצוח חרבות, הולך ומסתבך עבור שתיהן, בגלל אותו וירוס. משני צדדיו של הים הסיני, המשבר שיצא מוואהן, מתעצם. גם מי שלא מאמין בקארמה, יכול להעריך את האירוניה, ואולי גם לשמוע את משק כנפי הגורל.
