לקריאת המחקר המלא 
המאמר מבוסס על מחקר שהתפרסם על ידי קבוצת חוקרים באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל ואשר פורסם במארס 2020 ב-Wilderness&Environmental Medicine

ריצות אולטרה מרתון יכולות להתפרס על פני שלב ריצה אחד או להיות מרובות שלבים. ריצת אולטרה מרתון היא הרבה יותר ארוכה ומאתגרת מריצת 42.2 ק"מ אחת. נוסף למרחק הגדול יחסית שעל הרצים לעבור, אירועי אולטרה מרתון מתקיימים במקרים רבים באזורים הרריים או במדבריות, מה שמעלה את הסיכוי והסיכון של רצי האולטרה להיפצע או להיפגע כתוצאה מחשיפה ממושכת וממאמץ רב בתנאים קיצוניים.

חברים יותר טובים של הכאב? רצי אולטרה מרתון | צילום: ניר עמוס

עוד כתבות בנושא 
5 סיבות לכאבים במפרק הירך שלכם
כאבי ברכים בזמן ריצה – להמשיך או להפסיק?
מדוע נוצרים אצל רצים כאבי גב עליון?

בהתבסס על כך שהמאמץ באולטרה מרתון מסוג זה הוא מאמץ ארוך בתנאי קיצון, אין זה מפתיע שהרצים מתמודדים עם כאב ופציעות בשכיחות גבוהה. למעלה מ-52% מרצי האולטרה מרתון מדווחים על שינוי באימונים וכ-65% מדווחים על אובדן ימי אימון בעקבות כאבים במערכת השריר-שלד. המקור לכאב השרירי יכול לנוע מכאב בינוני, דרך התכווצויות שרירים של ממש (muscle cramps) שנובעות ממאמץ שרירי ממושך, ועד לכאב ממשי שנובע מפציעה.

ההארעות השנתית של פציעות במערכת שריר-שלד ברצי אולטרה מרתון זהה לזו של רצים למרחקים קצרים יותר, כאשר פציעות הספורט הנפוצות ביותר מערבות את הברכיים ואת ה-iliotibial band. כאבי שרירי שלד דווחו בשיעור של 22-24% מרצי האולטרה מרתון במהלך ואחרי המרוץ, כאשר הברכיים וגיד אכילס הם הנפוצים ביותר.

כאבי שרירי שלד נחווים על בסיס שגרתי במהלך ריצות סיבולת וזה כמעט בלתי נמנע, מעט מאוד ידוע עליהם האסטרטגיות שמשמשות את רצי האולטרה להתמודד עם הכאב שהם חווים, הן להקטין עד כמה שניתן את עוצמת הסבל ולשפר את הביצועים. בקלות ניתן לחשוב שכאב יכול להוות מחסום מלהגיע לביצועים אופטימליים ואל היעד הנכסף, ולכן זהו נושא שיש לבדוק אותו.

ככלל לפעילות גופנית ישנו אפקט משכך כאבים. משערים שהמנגנון הוא שילוב של מספר מסלולים, של הכרה ושל תחושה. גורמים נוספים כמו מין, תחרותיות וגיל קשורים גם הם עם תפיסת הכאב במהלך הפעילות הגופנית.

מחקרים הראו שאפילו במצב מנוחה ספורטאים הראו סבילות גבוהה יותר לכאב מאשר אנשים שאינם פעילים מבחינה גופנית, מה שמעיד על קיומם של תהליכים מעכבי כאב. יש לשים לב שתכונת ה"עמידות לכאב" אינה תכונה קבועה והיא משתנה לאורך מחזוריות האימונים. מחקרים הפריכו את ההנחה לפיה אתלטים חשים פחות כאב: ערכי הסף שבהם האתלטים מדווחים על גירוי מזיק כגירוי כואב אינו שונה מחבריהם הבלתי פעילים. אלא שאתלטים מראים יכולת מוגדלת להבחין בין גירויים מזיקים. רוב המחקר על כאב בספורטאים התמקד במושג שליטה עצמית, או שליטה ביצרים (stoicism) שמשמעותו תגובתיות רגשית מופחתת לכאב, פחד מופחת מכאב ועליה בתחושת המסוגלות להתמודד עם כאב.

לא הרבה ידוע על ההצטלבות שבין תחושת כאב לביצועים ספורטיביים ובאופן אישי האם הדרך שבה אדם מסוים מגיב לכאב יכולה להשפיע על צומת הדרכים הנוצרת בין כאב לבין ביצועים ספורטיביים. מחקר שנעשה באוכלוסייה שאינה ספורטיבית מהווה את הבסיס לבדיקת הקשר הנ"ל, ומציע כי האמונה וההכרה של הפרט בעצמו (beliefs) והתגובה ההתנהגותית שלו (coping) משפיעות על התפקוד האינדיבידואלי של הפרט בנוכחות כאב. התגובות של הפרט לכאב יכולות להיות מסווגות כתגובות הסתגלותיות שמטרתן לשפר את התפקוד או תגובות שהן לא הסתגלותיות שמפריעות לתפקוד.

מטרת המחקר המובא הינה לחקור את הקשר שבין הכאב שחווים רצי אולטרה מרתון ואת מנגנון ההתמודדות עם הכאב וכיצד משפיע על הביצועים במרוץ:

1. הקשר שבין מגמות בעוצמת הכאב, אסטרטגיות התמודדות עם הכאב וכיצד זה משפיע על הביצועים ועל השלמת המרוץ.
2. האם אסטרטגיית התמודדות מסוימת קשורה בביצועים שלהם במרוץ.

ההשערה של מחברי המחקר הינה שרמות ביצוע גבוהות (לסיים את המרוץ לעומת לא לסיים אותו, או לסיים אותו בתחושה גופנית טובה) יהיו קשורות עם שימוש באסטרטגיות התמודדות עם כאב שכוללות הסתגלות והכלת הכאב ופחות שימוש באסטרטגיות של חוסר הסתגלות כלפיו.

הרצים במחקר השתתפו במרוצי אולטרה שהתקיימו במדבר נמיביה, מדבר גובי בסין ומדבר אטקאמה בצ'ילה. המשתתפים נדרשו למלא שאלונים אחרי כל שלב במרוץ והתבקשו לדרג את עוצמת הכאב. הם סווגו לפי אלו שסיימו או לא סיימו את המירוץ ולפי הזמן שלקח להם לסיים. ההתמודדות שלהם סווגה לפי שלוש קטגוריות: מודעות חוויתית (משתתפים נדרשו לדרג אופטימיות, המוטיבציה להמשיך במסלול, תחושה של התבוננות מודעת, תחושה של אוטומטיות), דרך הסתגלות לכאב (עד כמה הם התעלמו מהכאב, ראו בכאב אתגר, לא נתנו לכאב להפריע להם) וחוסר הסתגלות לכאב (תחושה שהם לא מסוגלים לשאת את הכאב, חשו מובסים על ידי הכאב, פחד מהכאב או תחושה שחייבים לעצור בגלל תחושות הכאב).

ההשערה לפיה קיים קשר בין אסטרטגיית ההתמודדות עם הכאב לבין רמת הביצועים ברצי אולטרה מרתון רב-שלבי נתמכה באופן חלקי: פרופיל ההתמודדות העלה שככל שנעשה פחות שימוש באסטרטגיות חוסר הסתגלות לכאב, כך היה סיכוי יותר גדול לסיים את המרוץ. אלא שהיקף השימוש באסטרטגיות ההסתגלות וההכלה של הכאב בקרב משתתפי המחקר לא שיקף בכמה באמת הצליחו לסיים את המסלול.

נוסף על כך, לא נמצא קשר בין אסטרטגיית התמודדות הסתגלותית או בלתי-הסתגלותית לכאב לבין ביצועים טובים יותר בריצת האולטרה מרתון. סבילות גבוהה לכאב ניתן למצוא במגוון ספורטאים מסוגים שונים: רצים, חותרים, מתאבקים, שחיינים וגם רקדנים. בהחלט ייתכן שאלו שלא "סבלו" כל כך (כלומר השתמשו ביותר אסטרטגיות של הכלת הכאב והסתגלות אליו) היו מסוגלים לשאת טוב יותר את הכאב הבלתי נמנע שקיים כאשר רצים 250 ק"מ ולהשלים בהצלחה את המסע.

נמצא כי עוצמת כאב ממוצעת היתה נפוצה בקרב רצי אולטרה מרתון רבי שלבים. מדידה חוזרת של הרצים הראתה החמרה לינארית בעוצמת הכאב, כלומר כאב שעוצמתו עלתה עם ההתקדמות במרוץ הרב שלבי. לעומת זאת, העלייה בעוצמת הכאב היתה הרבה יותר חריפה בקרב אלו שלא סיימו את המרוץ. ניתן היה גם להבחין שלא היה מצב של "פיק" בעוצמת הכאב ולאחר מכן ירידה בו. כלומר שהכאב ליווה את הרצים לאורך כל הדרך. מכל האמור ניתן להסיק שכאב נוכח ברמות מספיקות במרוצי אולטרה מרתון כך שהוא מהווה גורם בלתי תלוי בפני עצמו שיכול להביא לפרישתו של הרץ לפני קו הסיום.

אז איך מסתגלים לכאב? | צילום: People photo created by jcomp – www.freepik.com

לאור העובדה שרצי אולטרה מרתון משתתפים על בסיס התנדבותי ורצוני באתגרים ייחודיים ומאתגרים מאוד מבחינה גופנית, אין זה מפתיע שאותה אוכלוסייה משתמשת באסטרטגיות התמודדות ייחודיות שכוללות הכלה של הכאב באופן תדיר והרבה יותר מאשר משתמשות באסטרטגיות של חוסר התמודדות עם כאב. פרופיל ההתמודדות שלהם עם הכאב שונה מאופן ההתמודדות עם כאב כרוני למשל כתוצאה ממחלה, שם יש שימוש יותר גדול באסטרטגית חוסר הסתגלות לכאב.

חלה ירידה ניכרת בביצועים במרוץ שבאה לידי ביטוי בפרישה ממנו ככל שהיה שימוש יותר גדול באסטרטגיית חוסר הסתגלות לכאב. בנוסף היתה עליה קלה בסיכוי לפרוש מהמרוץ עבור כל עליה ב-10 שנות גיל. צריך להביא בחשבון מגבלות שיש למחקר המוצג, אחת מהן שהרצים שפרשו מהמרוץ לא תושאלו בנקודת הפרישה על מנת להבין האם באמת הפרישה קשורה בדרך ההתמודדות עם הכאב. נקודה נוספת היא גודל המדגם שאינו מספיק נרחב.

לסיכום, כאב קיים ועוצמתו הולכת ועולה עם ההתקדמות בריצת אולטרה מרתון. קיים קשר חזק בין אופן ההתמודדות המנטלי עם הכאב והאסטרטגיה לשאת ולהכיל אותו, לבין הסיכוי לשרוד ולסיים את המרוץ בהצלחה וזו נקודה מעניינת למחשבה.