בשנים האחרונות אנחנו עדים לתהליך בו מתאמנים כקבוצה גם בענפי ספורט הנחשבים ליחידניים בבסיסם כמו ריצה, רכיבה על אופניים ואפילו אימוני קרוספיט או אימונים פונקציונליים אשר אמורים לתת מענה מותאם לכל מתאמן. מה עומד מאחורי תהליך זה ומה המשמעות של אימון בקבוצה על פני אימון פרטני?
אז איך זה עוזר בדיוק? | צילום: pixabay
עוד כתבות בנושא
כיצד האפליקציות, הפייסבוק והאינסטגרם גורמים לפציעות?
האם מדידת משקל באמצעים דיגיטליים גורמת לייאוש אצל ספורטאים?
מתי פעילות ספורטיבית הופכת להתמכרות?
שורשיה של החוויה האנושית נטועים עמוק בחוויה הקבוצתית, החל מהתא המשפחתי אליו אנו נולדים, אנו חיים ופועלים בקבוצות במהלך כל חיינו (צוות אתר בטיפולנט מאי 2019) ולכן התנהלות בקבוצה אינה זרה לנו.
מהי קבוצה?
קבוצה מוגדרת כמקבץ של 3 אנשים לפחות אשר עצם היותם חלק מן הקבוצה יוצר תלות הדדית, קשרים רגשיים ופעילות גומלין. את קבוצות האימון ניתן להגדיר כ"קבוצות משימה" – קבוצת אנשים העובדים תוך שיתוף פעולה רב תחומי על מנת להשיג מטרות משותפות.
ייחודן של קבוצות אימון ספורטיבי הוא שלכאורה אין מטרה משותפת אלא אוסף של מטרות אישיות אשר חברי הקבוצה עובדים לקראתן ביחד, דבר שמייצר מורכבות כי יתכן ולאנשים שונים בקבוצה יעדים ומטרות שונים כמו גם רמת תפקוד שונה. תפקיד המאמן הוא ליצור מטרת על ולדאוג שכל אחד מן המשתתפים יוכל להגיע אליה (למשל ריצה של 5 ק"מ בזמן מוקצב) תוך התאמה לשונות בין המתאמנים.
גם העניין של מסגרת חברתית מושך אנשים לקבוצות | צילום: באדיבות יעל לביא
למרות שמדובר בקבוצת "משימה" הרי שכבר מעצם השתייכות לקבוצה, נוצרים הגדרתית קשרים רגשיים ועם יחסי הגומלין מתגבשות במהירות גם נורמות המקובלות בקבוצה (בקבוצות ריצה רבות מקובל לבצע "פריסה" או ארוחה משותפת או ישיבה בבית קפה, בסוף הריצה בסופי השבוע – זוהי נורמה אשר יוצרת אינטראקציה ומורכבות חברתית: מה אם למשל אחד הרצים/רצות אינו יכול לקחת חלק בשל מחויבויות משפחתיות למשל? האם הוא עדיין חלק מן הקבוצה ומן הנורמות בקבוצה? מה יאמרו לו חברי הקבוצה? באותה מידה ניתן להתייחס לקוד לבוש. בקבוצות שונות ניתן לראות, למשל, לבישת חולצות אחידות או בצבע אחיד. האם מי שאינו מתחייב לקוד הלבוש אינו חלק מן הקבוצה?).
במעבר מאימון עצמאי ופרטני לאימון בקבוצה נדרשת מחברי הקבוצה (שלעתים התחברו באופן אקראי) הדדיות ושיתוף פעולה מלא בינם לבין עצמם, תוך שימת "האגו" והצרכים האישיים בצד, כמו גם לעתים השקפות עולם שונות והבדלים בתפיסות עולם ותרבות. בקבוצות בהם מצליחים החברים לבצע את ה"SHIFT" מפרט אל חבר בקבוצה נוצרת סינרגיה- שיפור גדול יותר בתפקוד של כל אחד מן הפרטים, ביחס לשיפור בתפקוד או להישגים אליהם היה הפרט מגיע לו היה מתאמן או פועל בעצמו.
קבוצת אימון סינרגטית מאופיינת בזה שלכל אחד מן המשתתפים יש תפקיד שאינו פורמלי. למשל אחראי המורל או העידוד, אחראי כיבוד, אחרי תיאום וארגון, וכדומה. בקבוצה סינרגטית האקלים החברתי הוא טוב, האווירה נעימה, הלכידות הקבוצתית גבוהה ומכאן שאורך חיי הקבוצה עתיד להיות ארוך יותר. בקבוצות שאינן מגיעות לסינרגיה, בהתאמה, האווירה יכולה להיות עכורה ומכאן היעדר לכידות, פרישה או הגעה בלתי סדירה של מתאמנים, העדר פעילות "מעבר לאימון", תחושות מועקה ומכאן באופן ישיר פגיעה בהישגים היות והפרט אינו יכול ואינו נהנה לפעול לקראת המטרות האישיות אלא עסוק בתחושות הקבוצתיות.
מושכים אחד את השני | צילום: freepic
מתי אימון קבוצתי משמעותי ואפילו הכרחי?
1. נראה כי בכל האמור בהתמודדות עם מאמצים קשים (לדוגמה אימון אינטרוולים, או אימון מטבולי כזה או אחר בקרוספיט, אימון מדרגות עצים ועוד) לקבוצה ועבודה קבוצתית נודעת חשיבות רבה וזאת בשל העובדה שקשה במיוחד לבצע אימוני איכות כאלה עצמאית ללא תמיכה קבוצתית או חבר לאימון. לכן נדיר למצוא מתאמני קרוספיט אינדיווידואליסטיים.
2. כאשר ישנם קשיים בהתמדה. התמדה בפעילות חשובה מעין כמוה וקרדינלית במיוחד להשגת תוצאות. כאשר למתאמנים יש קושי להתמיד, דווקא מסגרת קבוצתית "מענישה" או "מתגמלת" הגעה וחברי קבוצה תומכים יכולים לגרום לשיפור באחוזי ההגעה וההשתתפות.
3. אימון לאורך שנים. ידוע שקבוצות אימון סינרגטיות ומגובשות הן בעלות אורך חיים ארוך, אנשים שמתאמנים שנים ביחד. בספורט אינדווידואליסטי כמו ריצה בו ישנן נקודות משבר רבות, קבוצה יכולה להבטיח אימון ארוך טווח.
4. מסגרת חברתית – עם העליה בגיל קטנים הסיכויים להכרויות חדשות והרחבת מעגל הקשרים והחברים. קבוצות מתאמנים סינרגטיות ומגובשות כפי שתיארנו כבר לעיל מספקות את הצרכים החברתיים היות ופעמים רבות מתקיימים מפגשים נוספים של הקבוצה נערכים מעבר לאימון עצמו. במקומות בילוי, בבתים של חברי הקבוצה, באירועים בחוץ, בנסיעות משותפות לחו"ל ועוד.
5. אימונים בשעות הבוקר המוקדמות בעיקר בימי החורף שחשוך וקר במיוחד – ללא ספק מצריך אישיות מיוחדת על מנת לבצע אימונים כאלה באופן עצמאי ללא בן זוג לאימון או קבוצה.
6. כאבים עם או בלי מקור מוסבר. ללא ספק טריגר וסיבה מספיק טובה לא להגיע לאימון. נציין שחלק לא קטן מהכאבים כלל לא רלוונטי לסוג הפעילות המבוצעת כך שעצם הכאב מהווה למעשה תירוץ מצוין לא לבצע פעילות ספורטיבית לתקופה מסוימת או אולי אף להפסיק לעת עתה. קבוצה מהווה מקור תמיכה גם בעת פציעה ויכולה להבטיח חזרה מהירה יותר לאימונים.
7. נפח אימון גדול. לדוגמה, ריצה למרחק של 30 ק"מ כחלק מתכנית האימון. הרי מדובר על ריצה של מספר שעות – משימה לא פשוטה ולא רק בשל הצד הפיזי אלא גם הפסיכולוגי. לאימון בקבוצה בהחלט יתרון במקרים כאלה.
8. הקפדה על אורח חיים ספורטיבי – גם כאן לקבוצה יש משקל נכבד בנושא ואקלים מתאים בהחלט עשוי לסייע לכוון ולמקד את כול חברי הקבוצה להקפדה על אורח חיים ספורטיבי הכולל לא רק את האימונים אלא גם את התפריט התזונתי הכולל ויתורים לא מעטים מן הסתם על מזונות אהובים ולא כל כך רצויים (גלידות, מתוקים, מזונות עתירי שומן וכדומה).
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר מעל 35 שנה. מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד לקהל רחב ומקצועי. מנהל תחום חינוך והסברה בסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט
דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מדריכה ופסיכולוגית ספורט
