במחקר השתתפו מחלימות ומתמודדות עם סרטן שד שנרשמו למחקר מרצונן והסכימו להשתתף בתכנית אימונים לטריאתלון בת 14 שבועות. קבוצת המתאמנות השוותה ל 16 נשים שהיוו קבוצת ביקורת של מחלימות ומתמודדות אשר לא נכללו בתכנית אימונים. המדדים אשר נבדקו: מדדים פסיכו-סוציאליים, מדדי איכות חיים, עייפות, איכות הפעילות הגופנית נמדדה באמצעות שאלונים שניתנו למתעמלות לפני ואחרי הפעילות. רמות אסטראדיול בסרום ורמות של סמני דלקת אחרים (כמו CRP, TNFRalpha, leptin ו- אדיפונקטין) נמדדו לפני התחלת תכנית האימונים ולאחר השלמתה.
תוצאות: לאחר הפעילות הגופנית, נשים בקבוצה שעשתה את הפעילות הראו מגמת ירידה בערכי BMI וכן היתה ירידה בהיקפי הזרועות. השינויים החיוביים יותר נצפו בתחום מדדי איכות החיים בקבוצה שניהלה אורח חיים פעיל. חלו שינויים חיוביים גם מבחינת עייפות, ומבחינת יעילות עצמית. כצפוי, הסיבולת השתפרה אך ורק בקבוצת הנשים שעשתה פעילות גופנית ואילו בקבוצת הביקורת לא השתנתה. סמן ביולוגי שהשתנה באופן משמעותי הוא *אדיפונקטין, שרמות הביטוי שלו ירדו בנשים מקבוצת הפעילות הגופנית.
שעור ההיארעות של סרטן השד נשאר גבוה והוא עומד כעת על אחת מכל 8 נשים ברחבי ארה"ב. למרות ההיארעות הגבוהה שלו, מדד ההישרדות (הישרדות למשך 5 שנים מרגע האבחנה) הוא גבוה יחסית ועומד כעת על 89.9%. חלה התקדמות ניכרת בטיפולים, כימותרפיה וטיפולים הורמונליים, כמו כן נוספו טיפולים ממוקדים יותר לגידול בהתאם לאיפיון שלו, כל אלו תורמים לעלייה בהישרדות של החולות. עשויות להיות השפעות שליליות כשלעצמן על איכות החיים של החולות גם במהלך הטיפולים וגם אחריהם.
פעילות גופנית שנעשית לאחר אבחנה של גידול סרטני נמצאה כבטוחה ויש בה יתרונות רבים לחולים ולשורדים, היתרונות כוללים: שיפור במצב הפיזי, כח, עייפות, שיפור מדדי איכות חיים ובמשקל הגוף, ואף מניעה של השמנת יתר שיש לה קשר ישיר עם הסיכוי להישנות של הגידול. השתתפות שגרתית בפעילות גופנית משפרת את גמישות המיפרקים ואת כח השרירים, ובכלל תורמת לשיפור המצב הכללי הגופני שמועיל מאוד בייחוד לאחר ניתוחים שנאלצות החולות לעבור וטיפולי קרינה וכימותרפיה.
פעילות גופנית שנעשית לאחר אבחנה של גידול סרטני נמצאה כבטוחה ויש בה יתרונות רבים| צילום: shutterstock
הראו שרמות גבוהות של פעילות גופנית שנעשית לאחר טיפול כנגד גידול קשורה בירידה של 26-40% בסיכויים להישנות של הגידול הסרטני, ירידה בשעורי התמותה מסרטן השד בפרט ובכלל מכלל הגידולים הסרטניים. הירידה בסיכון ניתנת להשגה ע"י 1-3 שעות בלבד של פעילות גופנית בעצימות בינונית שנעשית בשבוע וכאשר מגדילים את משך הפעילות לכדי 3-5 שעות בשבוע ימים ניתן להשיג ירידה גדולה אף יותר בשעורי התמותה מסרטן השד. למרות זאת, המנגנונים באמצעותם פעילות גופנית מביאה לכך אינם ברורים. בנוסף, למרות כל הידוע על ההשפעות החיוביות שיש לפעילות הגופנית על ההישרדות של חולות סרטן שד, רוב רובן של המחלימות והמתמודדות אינן מגיעות לרמת הפעילות המומלצת.
קשרו בין רמות ביטוי של מדדי דלקת לבין היכולת של גידול סרטני לשגשג. ישנן ראיות לכך שתרגילי יוגה, תרגילים אירוביים ותרגילי התנגדות כל אלו יש להם תרומה מכריעה נוגדת תהליכים דלקתיים וזה עשוי להוות לפחות באופן חלקי הסבר להשפעות החיוביות שיש לפעילות גופנית על החולות והמחלימות.
המחקר שאני מביאה להלן בודק את ההשפעות שיש לפעילות גופנית בקבוצת מתמודדות ומחלימות וזאת בהשוואה לקבוצת ביקורת. המטרה הינה לבדוק האם פעילות גופנית שמבוקרת באופן הדוק, פעילות מסוג טריאטלון, האם היא משפרת מדדי דלקת כמו גם מדדי איכות חיים, ותפקודים פיזיולוגיים ופסיכוסוציאליים של המשתתפות.
למחקר התנדבו 53 נשים שורדות סרטן השד אשר במשך שנתיים השתתפו בתכנית אימונים לטריאטלון כחלק מהמחקר. מתוך ה-53, פרשו 11 נשים מהתכנית. עוד כמה פרשו מסיבות אישיות כך שנותרו במחקר 42 נשים שגילן הממוצע 51 שנים, אשר סיימו את תכנית האימונים כולה וביצעו את הבדיקות שלפני ואחרי התכנית אימונים. קבוצת הביקורת הייתה מורכבת מ 28 נשים מתמודדות עם סרטן שד אשר התנדבו להשתתף במחקר אך ללא השתתפות בתכנית אימונים כלשהיא.
פעילות גופנית הינה דרך טיפולית התערבותית ואת העובדה הזו כבר הוכיחו במחקרים | צילום: shutterstock
המחקר הנ"ל חדשני בכך שקבוצת נשים המתמודדות עם סרטן שד היו תחת תכנית אימונים לטריאטלון בת 14 שבועות, כאשר המחקר בדק כיצד ההשתתפות בתכנית זו משפיעה על המצב הגופני והמצב המנטלי שלהן וכיצד השינויים הפסיכוסוציאליים שהן עוברות משפיעים על מדדי איכות החיים.
המחקר מראה כי השינויים הללו אינם קשורים לשינויים בסמנים ביולוגיים של מצב דלקתי. כמו כן, מידת השינויים לטובה לא היתה קשורה למדד ה BMI ההתחלתי. פעילות גופנית שיפרה באופן משמעותי את מדדי איכות החיים, את מידת העייפות שחוו אותן נשים, ואת הכח הפיזי. באופן שתואם למחקרים קודמים שנעשו בתחום, במחקר הנוכחי מצאו שיפור משמעותי ביותר באיכות החיים ובעוצמת העייפות שחוו אותן נשים. כמו כן השינוי שנגרם לאותן הנשים מבחינת חסמים, משימתיות ויעילות עצמית הביאו לשינויים התנהגותיים מהותיים ולהיצמדות והתמדה גבוהות יותר לפעילות הגופנית.
פעילות גופנית הינה דרך טיפולית התערבותית ואת העובדה הזו כבר הוכיחו במחקרים ועבודות רבות שנעשו בעבר. היא משמשת הרבה פעמים כ"טיפול נלווה" שמצומד לטיפולים הרגילים שניתנים לגידול הסרטני. בעבודה הנוכחית הראו שמדדי איכות חיים, מידת עייפות ותיפקודיות כמו גם סיבולת כל אלו משתנים בעקבות תכנית אימונים וזו בהשוואה לקבוצת הביקורת.
ביחס לסמנים של דלקת: אימון גופני לא שינה באופן משמעותי סמני דלקת ידועים כמו CRP, TNF1alpha או רמות של אסטרדיול. TNF1alpha למשל ידוע כציטוקין תומך דלקת שמוביל לתהליכי גדילה של סרטן שד. עדיין לא ניתן למצוא שפעילות גופנית גרמה לשינויים ברמות של סמנים ביולוגיים תומכי תהליכים דלקתיים.
בעוד שלא נמצאו הבדלים ברמות הביטוי של הורמון הלפטין בין שתי הקבוצות לאורך זמן, כן נמצאה ירידה משמעותית ברמות של אדיפונקטין* בקבוצת הנשים אשר היתה תחת תכנית הפעילות הגופנית. במחקר שנעשה והתפרסם בשנת 2014 הוצע אדיפונקטין כסמן להתפתחות של תנגודת לאינסולין (מצב מקדים לסוכרת מסוג 2) וכסמן למחלות קרדיווסקולריות. דווח כי במקרים של תנגודת לאינסולין, סוכרת, טרשת עורקים, ומחלות לב כליליות חלה ירידה ברמות של אדיפונקטין. מספר מחקרים על פעילות גופנית והשפעותיה הראו כי חלה עליה ברמות של אדיפונקטין. לכן היתה ציפייה שבנשים אשר השתתפו בתכנית האימונים תהיה עליה ברמותיו, אך היתה ירידה.
צילום: shutterstock
לא ניצפו שינויים משמעותיים אחרים בקבוצת הנשים שעשתה פעילות גופנית, הסבר אפשרי לחוסר בשינויים הוא שתכנית אימונים שנמשכת על פני 14 שבועות אינה תקופה מספיק ארוכה על מנת לחקור ולבדוק השפעה של פעילות גופנית על מדדים דלקתיים והורמונליים.
מסת הגוף ירדה עם ההתקדמות בתכנית האימונים מה שבא לידי ביטוי בירידה ב BMI. מה שמאוד יפה ומעודד היה לראות שהשינויים שנצפו לטובה בעקבות תכנית האימונים היו ללא תלות בערכי ה BMI ההתחלתיים. מה שמשתמע מכאן הוא שתכנית אימונים ופעילות גופנית עשוייה להיטיב עם כל אחד ולא משנה מהו המשקל ההתחלתי שלו.
המסקנות מהמחקר הן שנשים בגיל המעבר, שהן גם במשקל יתר ומתמודדות או מחלימות מסרטן שד יכולות להתמיד בתכנית אימונים לטריאתלון. ההשתתפות בתכנית האימונים הקבוצתית בת 14 שבועות עשויה לשפר מדדי איכות חיים שלהן וכן לשפר באופן ניכר סיבולת ותפקודיות. על כן ישנה חשיבות רבה לשילוב של פעילות גופנית כחלק בלתי נפרד מהטיפול בגידול. טריאתלון קבוצתי יש בו יתרונות רבים עבור נשים שורדות ממחלת סרטן השד כאשר המנגנון המשוער הוא שזה נעשה ע"י שיפור מדדים כמו מצב פסיכוסוציאלי, סיבולת משופרת ו- BMI.
מיהו אדיפונקטין?
אדיפונקטין הינו הורמון אשר מופרש מרקמת שומן. הוא התגלה ב-1995 ונמצא כי הוא משפיע על מטבוליזם של גלוקוז וחומצות שומן וכן כי יש לו השפעות נוגדות דלקת
ההורמון לפטין הוא גם שייך למשפחת האדיפונקטינים, אך בשונה ממנו, רמות אדיפונקטין בדם מצויות ביחס הפוך למסת רקמת השומן, כלומר ככל שמסת רקמת השומן בגוף גדולה, רמות ההורמון בדם נמוכות יותר.
מקורות:
support care cancer. Dec 2020
