לכל הטורים בבלוג של רועי זוארץ
שלום לכל קהל הקוראים של שוונג, עבר קצת זמן מאז הבלוג האחרון, מקווה שהתגעגעתם לקרוא בדיוק כמו שאני התגעגעתי לכתוב, קרו הרבה דברים מעניינים שאשמח לשתף אתכם בהם.
לאחר הניצחון בצ'אלנג' ניו ג'רזי וקביעת הקריטריון לאליפות העולם במרחק המלא ברות', חיפשתי עוד תחרות למרחק חצי איש ברזל כאן בארצות הברית. למזלי יש מספיק ורק צריך לבחור את התחרות שתתאים לי. ידעתי שההורים מגיעים לביקור בחודש ספטמבר – וראיתי תחרות שמסתנכרנת עם התאריכים – איירונמן מישיגן.
לטורים נוספים של רועי:
ניצחון מרגש בצ'אלנג' ניו ג'רזי וכוחה של קבוצה
הניסיון והגובה עושים את שלהם
התרסקות, עונש, צבירת ניסיון וגם תמיכה בישראל
לאחר התייעצות עם ענר ובדיקת המסלול, הבנו שבתנאים מסוימים הוא יכול להיות מאוד מהיר ומאוד אידאלי עבורי לעשות שם תוצאה מהירה (הרגשנו שנינו אחרי התחרות בבולדר שלא מיציתי את היכולות שלי שם).
רועי זוארץ יוצא מהמים | צילום: Meet Boston
בשיחה עם מספר ספורטאים שהתחרו שם בעבר הבנתי שהמסלול שם מאופיין ברכיבה די מישורית – 480 מטר טיפוס מצטבר על 90 ק"מ, למרות שיכולה להיות רוח חזקה לאחר הפרסה, כשהריצה יחסית מהירה.
תקופת הכנה מצוינת, אימונים חזקים, מזג אוויר מושלם ותחרות הכנה שעשיתי בטריאתלון בוסטון המפורסם למרחק האולימפי עם אחד מזמני הריצה היותר טובים שלי בטריאתלון למרחק הזה – 32:30 דקות – הוכיחו לי שאני נמצא בכושר שאני רוצה להיות בו.
(אגב, בבוסטון באותו סוף השבוע שבו התחריתי, התקיימה גם תחרות הסופרליג המפורסמת, שכמובן שנשארתי לראות אותה – חוויה מדהימה! אבל על כך אולי בטור אחר).
כל טריאתלט טוב יודע שהכלל מספר 1 בכל חופשה משפחתית הוא להביא את האופניים יחד איתך! וכך חופשה משפחתית בוורמונט, מדינת המייפל, הפכה בשבילי למחנה אימונים עם למעלה מ-400 ק"מ רכיבה ו-6000 מטר טיפוס מצטבר. אני תמיד נהנה לחקור את המקומות שאני מגיע אליהם דרך הרגליים, ורמונט אופיינה בכמות עליות לא הגיונית ומזג אוויר חמים ונעים – סך הכל "חופשה" מוצלחת.
רועי זוארץ והמשפחה | צילום: פרטי
המסע למישיגן התחיל ב-13 שעות של נסיעה משותפת ברכב, והגעה לאזור פסטורלי ושקט (או במילים אחרות – חור). באופן אישי בתור ספורטאי תמיד נהניתי יותר להתחרות במזג אוויר קר מאשר חם, אבל כנראה שהם שמעו שמגיע לשם אילתי והחליטו לפנק אותנו ביום חם במיוחד.
התחרות התחילה די טוב עבורי – יציאה במקום ה-13 מהמים לאחר 24:30 דקות, קצב ממוצע של 1:16 דקות למאה מטר. חילוף מהיר ועלייה לאופניים. ברכיבה ראיתי שהוואטים מעט נמוכים לדופק הגבוה – יכול להיות השפעה של החום, לכן נזהרתי קצת ללחוץ יותר מדי על הדוושה – למרות שהרגליים הרגישו די טוב.
לאחר 50 ק"מ רכיבה ראיתי שהדופק עדיין גבוה – מעל ל-160 (שזה היה הטווח המקסימלי שלי בהתאם לאימונים) ובדרך חזרה הורדתי מעט קצב על מנת לאזן ולרדת לריצה לא "מבושל מידי".
רועי זוארץ רוכב | צילום: פרטי
- זמן הרכיבה היה – 2:10 שעות, כלומר 41.8 קמ"ש ממוצע
- הדופק הממוצע – 158(גבוה בשבילי)
- 260 וואט ממוצע על 70 ק"ג
- 270 NP ממוצע
על האופניים הזנתי את עצמי עם 1.5 ליטר של משקה היפוטון, 750 מ"ל מים, ניסיתי לקחת עוד בקבוק אך ללא הצלחה. זמן הרכיבה היה 4 דקות לאט יותר מהמתוכנן, אך הרגליים לפחות הרגישו קלילות בירידה מהאופניים. חילוף די מהיר, ויציאה עם בקבוק מים לריצה.
עם תחילת הריצה הבנתי שהולך להיות יום די קשוח ואני צריך להתנהל חכם מאוד. 2 הק"מ הראשונים הרגישו מאוד מהירים והם באמת היו הכי מהירים בתחרות, אבל סוף סוף תאמו לי לדופק – 155 בקצב 3:30 דקות לק"מ. הבנתי שעליי להוריד במעט את הקצב, כי תכף החום יתחיל להשפיע עוד יותר.
רועי זוארץ רץ | צילום: Meet Boston
ככל שהתקדמה הריצה הרגשתי יותר ויותר טוב, עוקף מתחרים ורואה את רוב הראשונים, כשחלקם ממש עוברים להליכה. בשלב זה הטמפרטורה הייתה כבר קרובה ל-30 מעלות. עד הקילומטר ה-17 הרגשתי נפלא והקצב היה 3:36 לק"מ בצורה יציבה. ב-4 הקילומטרים האחרונים התחלתי להרגיש קצת רע, הרגליים התכווצו במעט והבנתי שהחזרה לשער הסיום תהיה קשוחה. הורדתי מעט את הקצב ל-3:50-55 וסיימתי בתוצאה כוללת של 3:56 שעות לחצי איש, התוצאה המהירה ביותר שהשגתי עד עכשיו.
בסך הכל אני מרוצה מאוד מההתנסות שלי ומההתנהלות בתחרות, המשפחה הייתה לצידי וללא ספק זה נתן הרבה כוח. וכן, גם האוכל של אמא עזר. התחרות הבאה היא ב-29.9 בג'ורג'יה, מבטיח לעדכן גם אחרי! מייחל לתקופה שקטה ובטוחה לכולם, וגאה להתחרות עם הדגל שלנו בכל פעם מחדש.
