ירדתי עם שוונג לאילת לכנס מנהלי/ות ספורט ברשויות המקומיות, נשמע פורמלי, אולי אפילו סאחי אני יודעת, גם אני חשבתי, אבל מפה לשם היו יומיים מרתקים של מפגשים עם אנשים מרתקים יותר ואפילו הצלחתי להתרגש.
בימים ההזויים שאנחנו נמצאים בהם, כנס ספורט זה דבר מרגש. לא יודעת איך קרה, אבל אפילו בכנס הספורט הרשמי הזה הצלחתי לדמוע. כמו שאתם מכירים אותי, לא קשה לגרום לי לבכות וכל הזמן "נכנסים לי דברים לעין". אבל כשמתקיים כנס בנושא ספורט בימים כל כך שבירים אני רואה תקווה, אני רואה דגלי ישראל, אני רואה עתיד, אני רואה חיים.
בזכות הספורט אני יודעת שלא משנה כמה הכל שביר, כמה התהום עמוקה, כמה אבדות אנחנו סופגים כל יום, כמה המדינה שלנו כולה בטראומה מתמשכת כבר יותר משבעה חודשים. התנועה מייצרת אנרגיה שמייצרת חיים. ככה פשוט. וזה הספורט.
אני רוצה לומר שמשהו גם השתנה בנו, אנחנו לא אותם אנשים של "לפני". קחו כדוגמא את נאור גלילי, מנכ"ל מכבי ישראל, שעמד על בימת הנאומים יחד עם מורן מסיקה סמנכ"לית מרכז הפועל, ודיברו ללב של כולנו. השיחה המשותפת הזאת היא המשך של "משחק אחדות" שהמועדונים עשו למען החטופים, וניסיון של ראשי המרכזים לייצר שיח שהוא אחר. שיח שלא כולל מינוחים לא לגיטמיים בכלל, ובפרט אחרי האסון שעברנו.
זה נכון ומצער שיש עדיין אוהדי ספורט שפחות בכיוון הזה (כמו לדוגמה בשבת האחרונה, כשאוהדי מכבי ת"א הסתובבו בפלורנטין בתל אביב עם זרי אבל ומודעות הלוויה על ירידת הפועל ת"א בצורה לא ממש מותאמת לימים הנוכחיים), אבל התקווה הזאת שראשי המרכזים מגנים את ההתנהגויות הללו מרגשת ומביאה המון אופטימיות לשולחן.
נאור גלילי. חזית אחידה של מכבי והפועל | צילום: מכבי ישראל
עוד אנקדוטה על גלילי כי כבר הזכרנו אותו. מנכ"ל מכבי טוען שאשדוד היא עיר הספורט הטובה בישראל, הייתי חולקת עליו אבל גלילי זה גלילי ואם הוא אומר הוא יודע. אולי שווה לעשות עוד בדיקה ולעבור לאשדוד? או לפחות להסתפק בגיחה למשחה דולפין אשדוד שייערך בחודש הבא.
היה מעניין לראות את הייחודיות והשוני בין הערים השונות. שאלתי את מנהלי האגפים – אם העיר שלהם הייתה ענף ספורט, איזה ענף היא הייתה. התשובות היו מעניינות ומיוחדות, והטובוצ שבהן יעלו בקרוב בסרטון באינסטגרם ובפייסבוק של שוונג, מוזמנים לעקוב.
מה שמצחיק זה שאף עיר לא הסכימה להיות ספורט בדופק נמוך, תדעו שנעלבתי בשם הפילאטיס והיוגה. לצערי אין יחסי ציבור מספיק טובים לאימונים בדופק נמוך, שמפרישים לנו הורמונים מדהימים כמו: סרוטונין שאחראי על שביעות רצון ורוגע, או קורטיזול שעוזר לנו להתמודד עם מצבי לחץ. המלצה שלי, אתם יכולים להשאיר את הדופק הגבוה לערים הגדולות וליהנות מעיר בדופק נמוך, רק אל תעליבו לי את הפילאטיס.
כנס מנהלי ספורט ברשויות מקומיות | צילום: פייסבוק
ריגשה אותי ענת אהרונוביץ, מנהלת מחלקת הספורט של עיריית נשר, שמדברת על ריצה עם ניצוץ ותשוקה, על הרגל שלה יש קעקוע של רצה, אז עשיתי אחד פלוס אחד וניחשתי שהיא גם רצה. איזה כיף זה מנהלי אגפים שחיים את התחום שלהם.
אפרורפו זה, גיל המבר מנהל אגף הספורט בעיריית נתניה, ספורטאי בעצמו, היה מפקד בה"ד 8. בסמול טוק קצר גם גיליתי שהוא אבא של שי המבר הזמרת המופלאה, ואיש מרשים בפני עצמו. גיל העביר את אימון הבוקר ביום השני של הכנסץ להפתעתי לא היו המון משתתפים, וכששאלתי את גיל איך בכנס של מנהלי אגפי ספורט האימון שלו לא סולד אאוט הוא ענה שבכיתת אתגר היו אומרים כל הכבוד לאלה שכן באו. אז בנימה זו – כל הכבוד לאלה שכן באו. ואלה שלא, מחכים לכם בפעם הבאה לדוגמה אישית.
גבעתיים לא הסתפקה במנהל אגף הספורט, ושלחה את התותחים הכבדים ביותר, ראש העיר בכבודו ובעצמו. מה שיפה אצל רן קוניק הוא שהוא ספורטאי בעצמו, חובב ספורט מושבע וגם באמת מאמין שהעיר שלו היא העיר הכי טובה בעולם. אני אדם מנומס אז זרמתי איתו על העניין, אבל באמת שכיף לראות ראשי ערים מעורבים, אוהבי ספורט ומלאים באנרגיה. אין מה לעשות – אנשים שעושים ספורט הם אנרגטיים יותר, שמחים יותר וטובים יותר. זה לא אני אמרתי, זה המדע.
רן קוניק | צילום: עיריית גבעתיים
כשקוניק לא שמע, דיברתי עם אופיר וגמן, מנהל מחלקת הספורט בעיריית תל אביב. כתל אביבית עם מאות קילומטראז' ריצה בטיילת תל אביב נזפתי בו על ביטול המרתון השנה, מלחמה לא מלחמה את מרתון תל אביב לא מבטלים. הוא הבטיח לשקול זאת שוב, אני ממש מקווה שהוא ישקול בחיוב אחרת יש לו עסק ממש איתי. יחד עם זאת הוא גם סיפר לי על האירועים שילוו את המשחקים האולימפיים שיקרו בקיץ הקרוב בתל אביב. לא אשקר, זה העלה לי דופק וריגש אותי ממש. אולי אפילו הרגיע אותי מעניין ביטול המרתון וגם הסכמנו יחד שאם תל אביב הייתה ענף ספורט היא הייתה טריאתלון, איך לא? עיר של גיוון, הכלה, קבלה וכיף, בדופק גבוה (מקווה שקוניק הפסיק לקרוא אחרי הפסקה שלו).
פגשתי עוד כל כך הרבה אנשים מרתקים, ומעוררי השראה אבל כמות התווים שלי מוגבלת על ידי העורך שלי, לכן רק אסיים עם בתאל ג'רבי מנכ"לית עמותת ערכים בספורט שדיברה על תיראו מופתעים: ערכים בספורט! ואם יש משהו שאנחנו כולנו צריכים להתכנס אליו דווקא בתקופה הזאת זה חינוך, ערכים ויצירת קהילות שיאפשרו מרחבים לכולנו בזמן שאנחנו כל כך צריכים את זה. זה הרבה יותר חשוב משיפוץ עוד מתקן או מעובי הדשא הסיננטי. בסוף, ערכים וקהילה בישראל של 2024 זה הרבה יותר מהלחם והחמאה שלנו, זה האוויר.
