בעשורים האחרונים, עם העלייה בהשתתפותם של רצי ה"מאסטרס" באירועי ספורט, חלה עלייה ניכרת במספר הרצים מעל לגיל 40 אשר מתאמנים וגם מתחרים, כך שבקבוצת רצי המאסטרס מתפתחים כל הזמן שיאי קבוצת גיל חדשים והם מגיעים גם לדירוגים גבוהים בתוך קבוצת הגיל. רבים מהרצים מתחילים את האימונים שלהם בגיל צעיר יותר וממשיכים להתאמן גם בגיל מבוגר, ולכן כולם כאחד חווים בשלב מסוים ירידה בביצועים שהיא תלוית גיל. על פי רוב, הירידה בביצועים האתלטיים מתחילה החל מהעשור השלישי לחיים. הירידה הזו אופיינית בהשפעה שלילית שיש לגיל על גורמים פיזיולוגיים, אשר משפיעים על הביצועים. גורמים פיזיולוגיים יכולים להסביר את הביצועים בריצה למרחקים ארוכים:

ספיגת החמצן המקסימלית, שידועה כ-VO2 max, וכן כלכלת ריצה, או יעילות ריצה. ערך ה-VO2 max נחשב לגורם החשוב ביותר שמשפיע וגם יכול לנבא ביצועים של אתלט ברמות שונות. ערך זה מושפע מגורמים שונים, בין היתר גם מגיל, והסיבה העיקרית הינה שחלה ירידה בתפקוד של המערכת הקרדיווסקולרית. VO2 max יורד בערך בקצב של 10-9 אחוזים לכל עשור, כאשר הירידה מתחילה בשנות ה-30 לחיינו.

על אף חשיבות ה-VO2 max לביצועי הריצה, כלכלת ריצה הינה גורם דומיננטי חשוב נוסף, במיוחד באתלטים בעלי ערכי VO2 max גבוהים. עליונותם ויתרונותיהם בתחום הריצה למרחקים ארוכים של הרצים ממזרח אפריקה היא הרבה בזכות כלכלת הריצה המשופרת שלהם. בנוסף, כלכלת ריצה נמדדת על ידי "מחיר החמצן" שמשלמים בזמן הריצה, שההגדרה שלו היא בכמה חמצן משתמש הגוף עבור מרחק ריצה מסוים ,או עבור מהירות וקצב מסוימים.

ערך ה-VO2 max נחשב לגורם החשוב ביותר שמשפיע וגם יכול לנבא ביצועים של אתלט ברמות שונות | צילום: Shutterstock

ההערכה של כלכלת ריצה מניחה שצריכת החמצן שמודדים במהירות ריצה קבועה הינה מתחת לסף האנאירובי והיא מספקת אינדקס למידת התחלופה והניצול של אדנוזין טרי-פוספט, כך שלמעשה היא משקפת את "מחיר החמצן" שנדרש "לשלם" עבור הריצה. נהגו להשוות כלכלת ריצה במחקרים על פי מדד השימוש בחמצן, אלא שיש לכך מגבלות היות וכאשר מדדו את תצרוכת החמצן לא לקחו בחשבון מהו החומר שמשמש מקור אנרגיה.

האנרגיה שניתן להפיק משתנה כתלות במקור האנרגיה, למשל: אם החומר המנוצל הוא פחמימות ניתן להפיק 9.75 kcal, לעומת זאת אם המקור לאנרגיה המנוצלת הוא שומן – מופקת 4.07 kcal. לכן המחיר האנרגטי הוצע כיוון שהוא מביא בחשבון את תצרוכת החמצן וגם את האנרגיה המופקת מהמקור הפחמימתי או השומן. למרות זאת, למדידת המחיר האנרגטי יש מגבלות, היות וזה תלוי מהו המקור האנרגתי הפחמימתי (גלוקוז או גליקוגן) ואם זה שומן, מאוד תלוי באורך שרשראות חומצות השומן. לכן לשימוש בתצרוכת חמצן או במחיר אנרגטי יש יתרונות וגם חסרונות.

כלכלת ריצה (Running economy) מושפעת ממספר גורמים פיזיולוגיים, ביומכניים, גורמים נוירומוסקולריים, כולל חוזק שרירי, יכולת חימצונית, והיכולת של שרירים לאחסן ולשחרר אנרגיה זמינה, וכן מבנה הגוף. תהליך ההזדקנות משפיע על חלק מהגורמים הללו היות ובמהלכו חלה ירידה הדרגתית בכח, ישנה ירידה במספר סיבי השריר שמוחלפים ברקמת שומן וברקמת חיבור. כמו כן, חלה ירידה ביכולת החימצונית של סיבי השריר. לכן צפוי שעם הגיל תהיה השפעה שלילית על כלכלת הריצה. באופן מנוגד, שנות ניסיון ונפחי אימון גבוהים משפיעים באופן חיובי על כלכלת הריצה. הניסיון בעולם הריצה מאפשר לרצים התייעלות כך שהם "משלמים" פחות מחיר אנרגטי על אותה מהירות ועצימות של אימון. הניסיון הרב של רצים שנצבר עם הגיל מאפשר להם להגיע לסגנון ריצה ולביומכניקה כזו שתהיה יעילה כך שניצול האנרגיה יהיה יעיל.

צפוי שעם הגיל תהיה השפעה שלילית על כלכלת הריצה | צילום: Shutterstock

בהתחשב בהשפעה השלילית שיש לתהליכי ההזדקנות ולהשפעה החיובית שיש לניסיון בעולם הריצה על כלכלת הריצה, חקרו במאמר מה קורה לכלכלת הריצה עם הגיל. מטרת המחקר הנוכחי לחקור את השפעות הגיל וניסיון בעולם הריצה על כלכלת הריצה בקרב רצים חובבנים אשר רצים למרחקים ארוכים. טווח הגילאים של המשתתפים הינו 80-20 שנה, המשתנים שנבדקו הם ניצול חמצן (oxygen cost) ומחיר אנרגטי (Energy cost).

המחקר הנוכחי רצה לבדוק את ההשפעה שיש לגיל ולוותק בעולם הריצה על כלכלת הריצה ברצים חובבנים למרחקים ארוכים. הממצאים העיקריים והחשובים הם:
1. לגיל ולניסיון בעולם הריצה יש השפעה מכריעה על המחיר האנרגטי המושקע וכן על מחיר החמצן שנדרש "לשלם" על ידי הרץ.
2. הגיל משפיע ומביא לעלייה במחיר האנרגטי והחימצוני, וההשפעה שלו יותר גדולה מההשפעה שיש לניסיון בעולם הריצה.
3. בקבוצת הגילים 59-20 לא נמצאו הבדלים משמעותיים במחיר האנרגטי ובמחיר החימצוני.
4. מעל גיל 60 יש עליה משמעותית ניכרת במחיר האנרגטי ובמחיר החימצוני ש"נדרש לשלם" עבור ריצה.

לגיל הרצים יש חשיבות רבה וחיובית עם מחיר אנרגטי ומחיר חימצוני בזמן ריצה. באופן הפוך, מספר השנים בעולם הריצה קשור ביחס הפוך עם מחיר אנרגטי, כלומר, רצים יותר מנוסים מבזבזים או שורפים פחות קלוריות כאשר הם רצים. היות ושתי ההשפעות הללו מתנגשות: מצד אחד שנות הוותק מייעלות את התצרוכת האנרגטית, מצד שני הגיל פוגע בה, בסופו של דבר המאזן הוא שהגיל קובע והוא מוריד את היעילות ואת כלכלת הריצה.

מסקנה:
אף על פי שוותק בעולם הריצה הינו גורם חשוב שמשפר את כלכלת הריצה, במחקר הנוכחי קיימת היפותזה לפיה השיפור הזה שמביא עמו הניסיון אינו מספיק על מנת לסתור את ההשפעות השליליות שיש לגיל. זו הסיבה שכלכלת הריצה ברצים חובבנים מבוגרים יותר גרועה מאשר ברצים צעירים. כלומר: יש לגיל השפעה מכריעה דומיננטית.

למחקר המקורי