נתחיל מהסוף כדי שאף אחד לא יבין אותי לא נכון, זה עצוב לכולנו שאנשים נפטרו כתוצאה מהנגיף ושחלק מהחולים עדיין מאושפזים במצב קשה. זה גרוע ורע שהרבה אנשים איבדו את מקום עבודתם ומקור פרנסתם. כל אדם הוא בן אנוש ולכל אחד יש סיפור חיים יחיד ומיוחד.
איך משבר הקורונה ישפיע על עולם התחרויות בשנים הקרובות? | צילום: ליאור זך מאור
זה נכון גם שהנגיף עדיין לא מאחורינו. המשבר עדיין לא הסתיים. ואולי יהיו גלים נוספים, חולים נוספים, סגרים נוספים, וכדומה. אבל הגל הראשון, כנראה הגל המרכזי והמשמעותי ביותר, כבר כן מאחורינו. הטראומה, תרתי משמע.
באופן טבעי מרבית האנשים והתרבויות מנסים להימנע ממרבית המשברים שעלולים להופיע בדרכם. ובאמת חלק מסוים מהמשברים הם הרסניים באופן כזה או אחר. אבל חלק מהמשברים ממש לא. חלק מהמשברים הם מנועי צמיחה אדירים. גם אם בטווח הקצר ניסית להימנע מהם ומאוד חששת כשהם בכל זאת הגיעו.
העולם לא הזמין את הקורונה ולא ביקש אותה. וגם לא אף אחד מאיתנו באופן אישי. אבל אני חושב שלמרות הכל אולי בכל זאת יהיו לה כמה השלכות חיוביות. לא במקרה התזה שלי בלימודים באוסטרליה עסקה בהשלכות חיוביות של פציעות ספורט. אני מאמין בזה.
ברמת אירועי הסבולת והתחרויות
אחד הדברים שבהם עסקתי בתזה לגבי השלכות חיוביות של פציעות ספורט היה שפציעה מאלצת אותך לעצור. לעצור את המסע, את המרדף, את האינרציה. עצירה שכמעט בטוח לא היתה מתרחשת אם לא אותה פציעה. עצירה היא הזדמנות לעשות זום אאוט ולחשוב.
לוח התחרויות באופן כללי וכל תחרות סבולת ספציפית מתרחשת בעולם של אינרציה מסוימת. משחקים אולימפיים זה בשנים עגולות, מרתון פאריס הוא באביב, והטור דה פרנס ביולי. ככה זה. שנים ארוכות. ומה קרה עכשיו? הכל השתנה. לוח תחרויות ואירועים שלם נמחק כלא היה ואילץ את כולם לצאת מהקופסה ולתכנן הכל מחדש. תכנון מאולץ, לא אופטימלי, גרוע וצפוף לכאורה. אבל נצטרך להמתין ולראות. לשפוט את זה בפרספקטיבה רחבה יותר. ואפילו בראי ההיסטוריה. אולי יהיו גם שינויים לטובה. הזדמנות לרענן. לשנות תאריכים ומיקומים של אירועי סבולת כאלה ואחרים. לערבב את הקלפים. ולא עלינו, לשבור מסורות שכבר אולי מזמן היו צריכות להישבר. איירונמן באירופה בסתיו? לא חורפי וקר מדי? לא בטוח. האקלים של 2020 הוא לא האקלים של 2000. תחשבו כמה תחרויות סבולת קיציות בוטלו או קוצרו בעשור האחרון בגלל תנאי חום קיצוניים. אולי כבר מזמן היה צריך לגרש אותן מתופת הקיץ. להקדים אותן לאביב או לדחות אותן לסתיו.
הקורונה והסגר הכריחו אנשים להתאמן בבית | Image by Omni Matryx from Pixabay
יהיו אירועי סבולת שלא ישרדו? אולי, יש מצב. אז כנראה שהם לא נועדו לשרוד. אירוע סבולת מסחרי חייב להיות חזק כלכלית. מצד שני אולי דווקא אירועי הסבולת המקומיים שלנו ירוויחו מכל המצב שנוצר ויפרחו. אם בחודשים הקרובים אנשים יחששו לנסוע לתחרויות בחו"ל הם יעדיפו את אפיק ישראל, טריאתלון גן שמואל, ומרתון ירושלים על פני החלופות בחו"ל.
אני סקרן לראות איך משבר הקורונה ישפיע על עולם התחרויות בשנים הקרובות. האם ועד כמה הקלפים באמת יתערבבו ואז יחולקו מחדש. להערכתי רק בעוד כשנתיים נוכל להביט לאחור ולנתח איך הקורונה השפיעה.
ברמת הספורטאים
כפי שכתבתי לגבי התחרויות, גם את הספורטאים הקורונה אילצה בשלב הראשון לעצור את הדהירה. קודם כל הספורטאים קיבלו הזדמנות לבחון האם הם נעים מכוח האינרציה לקראת מטרה, וברגע שהיא מתבטלת המוטיבציה נעלמת. עד כמה הם מונעים ממוטיבציה פנימית, אוהבים להתאמן, בלי קשר לתחרות כזו או אחרת שתתקיים מתישהו בעתיד הלא נראה לעין, או בכלל לא.
ברקס חזק הוא לא דבר כיף. הוא מטלטל אותך, אבל לפעמים מהטילטול הזה עולות שאלות טובות ומתפתחים תהליכים טובים. שאלות שכתוצאה מהן אתה מקבל החלטה לשנות כיוון.
ברמה הפיזיולוגית מקצועית הקורונה והסגר הכריחו אנשים להתאמן בבית. הרבה רוכבים וטריאתלטים גילו או "גילו" את הטריינר למשל. אמצעי מקצועי מעולה שלא מעט נמנענו ממנו עד לפני כחודשיים. גם אם הוא שכב להם בבית הרבה זמן. הקורונה תחלוף אבל הם ימשיכו להשתמש באמצעי הזה ואולי יהפכו רוכבים חזקים וטובים יותר.
הרבה ספורטאיי סבולת ניצלו את הזמן הפנוי והסיטואציה לאימוני חיזוק כאלה ואחרים. כתוצאה מכך הם שיפרו את קומפוזיציית הגוף שלהם וזה ישרת אותם בהמשך השנה. אם ההרגל התפתח והשתרש יש בהחלט מצב שהם יתמידו באימונים האלה וימשיכו להשתפר.
לכאורה זה עשוי להפתיע אבל לא מעט ספורטאים ירדו באחוזי שומן והיקפים. למה לכאורה? כי אותי אישית זה ממש לא מפתיע. במשך חודש וחצי חודשיים אנשים אמנם בישלו ואכלו לא מעט, אבל רבים ישנו למשל יותר שעות ויותר טוב. רבים חיו בקצב יותר איטי. סטרס נמוך יותר. אין ריצה מדבר לדבר ומרדף של השכמה, אימון, מקלחת, משהו לאכול תוך כדי תנועה, עבודה, בית משפחה, משהו לאכול רגע, טלוויזיה, שינה, וחוזר חלילה. הקצב ירד משמעותית. שהקצב יורד והסטרס נמוך המזון למשל נספג בגוף הרבה יותר טוב. מערכת העיכול מרוצה. אתה אוכל עד שאתה שבע וזהו. המיקרוביום בשיאו.
חלק מהספורטאים נחו קצת והתאוששו מעומס ועייפות כרונית. הקורונה "כפתה" עליהם להוריד רגל מהגז. אחרים החלימו מפציעות כרוניות שנגררו במשך זמן. המנוחה הכפויה מילאה את הספורטאים באנרגיה. מכל הבחינות.
ברמת יצרנים, יבואנים וחנויות
כשהענף נעצר כולם נפגעים בשלב הראשון. נוצר וואקום מסוים. אנשים לא קונים נעלי ריצה אם הם לא רצים, לא קונים ג'לים אם הם לא עושים אימונים ארוכים, ולא מתקנים את האופניים אם הם לא מתקלקלים.
היצרנים, היבואנים, והחנויות, כולם נפגעים. אבל אני מאמין שיש מצב שלוואקום שהיה במרץ-אפריל יהיה ריבאונד מסוים במאי-יוני. באופן טבעי מי שלא חטף פגיעה כלכלית אנושה, ירצה להתחדש ולהחליף כחלק מהתהליך החזרה לשגרה. ייתכן ובפרספקטיבה של שנה המאזן של היצרנים, היבואנים, והחנויות לא יפגע כל כך.
הקורונה, כמו מחלות, מגפות, ואפילו מלחמות, מכניסה פרופורציה. החיים נזילים. תהנה מהם כל עוד אתה יכול. אל תחכה לאחר כך.
ברמת מאמנים, מועדונים, וקבוצות
כמו כולם גם אנחנו המאמנים ובעלי הקבוצות והמועדונים נפגענו כלכלית. אבל במקביל גם למדנו עוד שיעור חשוב בניהול משברים. הכרנו ואימצנו כלים חדשים שאני מעריך שיישארו איתנו גם מעבר לקורונה. קיבלנו הזדמנות לבחון את המוטיבציות שלנו ושל הספורטאים. הזדמנות לעצור רגע, אולי לנוח קצת, ולראות האם הדרך שלנו מדויקת וצריך להמשיך בה או שכדאי לעשות התאמות ושינויים מסוימים.
לסיכום, אני מעריך שכולם היו מעדיפים להמשיך בשגרה הקודמת ולוותר על הקורונה, מארגני התחרויות, היבואנים, הספורטאים, והמאמנים. אבל למרות זאת אני מאמין שאולי נצא מהמשבר הזה מחוזקים. נגדל ממנו טוב יותר וחזק יותר.
