הפרק הראשון בסדרה | פרק 02 | 

בחלק הראשון של סדרת הכתבות תיארתי מה זה Adventure Race באופן כללי וסיפרתי קצת על התחרות בפיגי', באופן ספציפי. הפרק הזה יעסוק בהכנות לתחרות זו. את ההכנות יש לחלק, כמו שלמדנו, לשלושה חלקים: ההכנות הלוגיסטיות, ההכנות הפיזיות וההכנה הנפשית.

ההכנה הלוגיסטית

בגדול, ההכנות הלוגיסטיות אינסופיות. מורכבות ביותר, מצריכות המון זמן והמון תשומת לב. הן כוללות את סידור הטיסה וההגעה לפיג'י. חברת אל על יצאו מגדרם כדי לסייע לנו בפרויקט המטורף שכלל הטסה של חמשתנו ביחד עם כ-600 ק"ג ציוד ב-14 ארגזים ותיקים. הם השתלטו על הנושא הלוגיסטי ועם הרבה עזרה מצדם נחתנו אחרי טיסה שהקיפה את העולם באחד מ-300 האיים שמרכיבים את פיג'י.

הציוד היה סרט שלם בפני עצמו. המארגנים שולחים רשימת ציוד חובה. רשימה זו משתרעת על פני עשרות עמודים של מאות פריטים. כל פריט מקבל תיאור מדוקדק של הדרישות המינימליות. לדוגמה: פנס ראש חייב להיות עם אור בשני צבעים, בעצמה של לפחות 300 לומן, עובד על סוללות, מהבהב, אטום למים. לפחות שניים לאדם. או דוגמה אחרת: חליפת הציפה צריכה לעמוד ביכולת הצפה של X ק"ג, להיות בעלת תו תקן, לשאת סכין תת-מימית, להיות מצוידת במשרוקית (שגם לה יש תיאור מפורט), להיות מצוידת בפסים זוהרים מקדימה ומאחורה, וגם עם אור מנצנץ שעמיד למים, שיכול לפעול 1 שעות ברציפות, שעומד בתקן… וככה עשרות רבות של עמודים. ממשוטים, רתמות טיפוס, קסדות, כפפות, מראות איתות, וגודל מדבקת מחזיר האור ועד אופני הספשלייזד קרבון המצוינים שעשו עבודה מדהימה בתנאי שטח קשים ביותר.

חברי הצוות של המשלחת הישראלית | צילום: באדיבות דניאל קרן

ובינתיים רק דיברנו על ציוד החובה ולא דיברנו על אוכל, נעליים, ביגוד, חליפות צלילה, אוהלים, גזיות, תרמילים ועוד רשימה ארוכה כאורך הגלות. בקיצור – רק ההתארגנות על 600 ק"ג של ציוד זה משרה שלמה. מאות רבות של פריטים שנאספו בעבודת נמלים ושעמדו לשני מסדרים – האחד כחודשיים לפני היציאה לדרך והשני כחודש לפני היציאה לדרך לוודא שיש את הכל. בפיג'י, כל פריט חובה כזה, יישלף מהארגז ויוצג לצוות התחרות. הם ייבדקו פריט פריט לוודא שהוא עומד בספציפיקציות שהוגדרו.

האוכל הוא סיפור בפני עצמו. מה אוכלים? איך מזינים את הגוף שנמצא בפעולה לפעמים 72 שעות ברציפות? מה שותים בג'ונגל? (רמז: אפשר לשתות מים משלוליות בעזרת קש שכולל מטהר מים) וגם, איזה תרופות ואמצעי עזרה ראשונה לוקחים? בוא נגיד שכמות התרופות ואמצעי העזרה הראשונה שהייתה אתנו, היתה מספיק גדולה כדי לסייע למדינה אפריקאית לא גדלה.

ההכנה הפיזיולוגית

ההכנה כמובן שצריכה להיות תואמת לדיסיפלינות השונות בתחרות הספציפית. לדוגמה, בתחרות שהשתתפתי בה בניו זילנד נדרשנו למיומנות ברכיבה על סוסים, בפיג'י נדרשנו לחתירה בסאפ. וגם בשיט, הליכה, רכיבה, סנפלינג, טיפוס, ניווט, ראפטינג וגם עזרה ראשונה. על חלק מהדיסיפלינות נדרשנו להביא תעודה, ממדריך בעל הסמכה בינלאומית, כי אנחנו עברנו הכשרה מתאימה ואנחנו מיומנים בדרישות הספציפיות שתוארו בפנינו בכתב. גם כאן – עשרות רבות של עמודים המתארים את הדרישות הספציפיות והיכולות אותן נצטרך להפגין.

בתחרות בפיג'י נדרשו הצוותים לשעות חתירה על סאפ, קאנו וקייאק | צילום: באדיבות דניאל קרן

גם על יכולות אלה עברנו עם הגעתנו לפיג'י סדרת מבחנים לפני תחילת התחרות. כך לדוגמה, אחד המבחנים היה לטפס על קיר בניין המלון ולגלוש מהגג חזרה לקרקע. אנשי צוות התחרות בחן את הציוד ואת המיומנות שהפגנו בטכניקה. שבוע לאחר מכן, בשעה עשר בלילה, על הקיר החלק בגובה 300 מטר, נהיה לבד ונצטרך לוודא שאכן אנחנו יודעים וזוכרים לאן ומתי ואיך מתחברת הטבעת הירוקה, וכדאי שלא נטעה. חודשים רבים של הכנות לקחו אותנו לטיפוס צוקים במדבר יהודה, לשעות חתירה על סאפ, קאנו וקייאק ולאימוני רכיבה וריצה ארוכים.

מסלול מים לים (אכזיב – טבריה), ברגל או באופניים, שבוע אחר שבוע, נתן טעימה קטנה, ממש על קצה המזלג, ממה שקיבלנו בפיג'י. רק כדי לסבר את האוזן, ב-24 השעות הראשונות של התחרות, חתרנו בים הפתוח 9 שעות, הלכנו בג'ונגל 6 שעות ושוב חתרנו בים הפתוח 9 שעות. בסוף היום, התפללנו לקטע אופניים שייתן מנוחה לזרועות ולכתפיים וקיבלנו עוד 8 שעות סאפ, בנהר, נגד כיוון זרימת המים.

אחד האתגרים הגדולים בתחרויות האלה הוא הניווט המבוסס על מצפן ומפה. נאסר עלינו לשאת טלפונים, מצלמות, מכשירי ניווט וגם לא שעונים למעט שעון טיימקס פשוט, אותו סיפקו המארגנים. מכשיר קשר ונורי תאורה למצבי חירום נמסרו לנו בשקית אטומה, נעולה ואסורה לפתיחה, למעט במצבי חירום.

לא בכל הדיסיפלינות ניתן להתאמן בארץ ולכן טסנו לשבוע אימונים ביוון. בהדרכתו של אחד מאלופי יוון, עברנו שבוע אינטנסיבי של קורס מתקדם בראפטינג ששולב בריצות ארוכות בהרי יוון. וכך, אימוני ניווט ביער יתיר ביום ובהרי ירושלים בלילה, מסלול ים אל ים ברגל בשבוע אחד, ועל אופניים בשבוע אחר, סאפ בבקרים, ריצה בערבים, לימודי תיאוריה בצהריים וסידורים לוגיסטיים אחר הצהריים – הסיפור הזה היה עיסוק במשרה מלאה.

ההכנה המנטלית

חבל על הזמן. אי אפשר להתכונן.

הפרק הבא יעסוק בהגעה לפיגי' ובתחילת התחרות. כותרתו – "מה קורה אחרי 60 שעות של פעילות רצופה"