לכל הטורים בבלוג של דן אלתרמן
אומרים שאין סבל גדול יותר ממה שגבר חווה כאשר יש לו 37.5 מעלות חום. המשפט הזה כמעט נכון, רק צריך להכפיל אותו פי שניים כשמדובר בגבר ספורטאי.
לכתבות נוספות בנושא:
הבלוג של דן אלתרמן || ואף על פי כן, נוע תנוע!
הבלוג של דן אלתרמן || חזק בגוף זה חזק בראש
הבלוג של דן אלתרמן || אני לא לחוץ, אני מצפה
זה תמיד יגיע בזמן הלא נכון, תמיד יקרה בתקופת אימונים עמוסה, קרוב לאירוע חשוב. בדיוק ששגרת האימונים התייצבה והכושר במצב גבוה. זה מתחיל כשאני רק מזהה את יהל ואחד הילדים מקוררים, והופס, אני כבר פסיכולוגית חלש, ממשיך בגירוד קל בגרון, ולאט לאט מחריף – האף מתחיל לנזול, צמרמורות בגוף וכאבי שרירים. אני תמיד נדבק ואיכשהו עם התסמינים הכי קשים…
מיד אני מתחיל עם כל תרופות הסבתא שיש בספרות, מגרגר מים עם מלח, תה עם לימון ג'ינג'ר ודבש, מרק עוף ועוד. אבל אז גם מתחילות המחשבות על האימון של מחר בבוקר והן כמובן לא מרפות. אולי זה סתם משהו חולף ובבוקר ארגיש כמו חדש, כי אין מצב שאני מפספס עכשיו אימון, זה האימון שחיכיתי לו כל השבוע.
והבוקר מגיע והשעון מצלצל, ההתארגנות כבדה מאוד. אני גם מתרץ ליהל שחשוב לצאת לאימון כי זה דווקא יכול לעשות טוב ולהמריץ את הדם. ובנוסף השטן יושב על הכתף וחופר שאסור לפספס אימון, זה כולה הצטננות קלה.
אז אני יוצא לאימון, מבצע כמו חייל את כל פרוטוקול האימון, אבל כשאני מסיים, זה מגיע חזק הרבה יותר. הצמרמורות, הגרון, הגודש באף ובאוזניים וכאבי השרירים. ואז ההתרסקות למיטה. אני מושבת ומרגיש זוועה. וגם מרגיש לא נעים כי אמרו לי שזה מה שיקרה.
זה הזמן לדבר עם הרופא ולקבל כבר טיפול משמעותי. וכמו תמיד, אני מסיים את המחלה עם אנטיביוטיקה. בעל כורחי נחתי יומיים. שכבתי במיטה, הענקתי לגוף את ההפוגה הזו שהוא היה זקוק לה כל-כך ושוב הבנתי טוב כמה ההפסקה הזו משמעותית, כזו שמעניקה ריסטארט לגוף ולנפש, שמאפשרת מנוחה ויציאה מחודשת לתכנית.
אני גם גבר חולה וגם ספורטאי, וכשהשפעת מגיעה נוסף הקושי הגדול בתחושת המרמור והתסכול של פספוס האימונים. למרות כל הניסיון רב השנים, עדיין גם אני חוטא מדי פעם. או כמו שליבי, הבכורה שלי אומרת לי, כשהראש חולה כל הגוף כואב ☹
רק בריאות!
