בשבוע שעבר ביקשתי מניר שנעבור על תוכנית האימונים לשבועות הקרובים.
השיחה הזו הגיעה לאחר שסיימתי תקופה ארוכה של אימוני בסיס והכנה לקראת התקופה הספציפית. שבועות של אימונים ארוכים (ומשעממים), רוטינה עקבית, היעד עוד רחוק יחסית, והתחושה מעיקה…
עברנו יחד על התוכנית וניר העלה רעיון לבצע שינוי בקונספט של מבנה התוכנית. במקום מסגרת שבועית, מסגרת קבועה אליה התרגלתי בשנה האחרונה בעבודתינו המשותפת, נעבור למחזור של 10 ימים.
דן אלתרמן. עושה דברים אחרת | צילום: פרטי
האמת קצת נלחצתי. כל שינוי כזה, מלחיץ אותי. פתאום הימים כבר לא קבועים, המסגרת השבועית משתנה לחלוטין, כל הלו"ז המשפחתי שנקבע סביב האימונים שלי, יאלץ להשתנות גם…
כמה שניות של לבטים, והסכמתי!
אני פה, עדיין, אחרי 30 שנה, ואני מגיע בראש פתוח. אם אמשיך לעשות את מה שאני תמיד עושה, אגיע כל הזמן לאותו המקום. וכאמור אני רוצה להמשיך להתפתח, לגדול ולשבור את תקרות הזכוכית שלי.
ולכן אני מאמין בצדקת הדרך ומחויב עד הסוף לתהליך.
דן אלתרמן מנצח בצ'אלנג' ישראמן 2024 | צילום: צלמי שוונג
אז מוצ"ש הגיע, ובמקום לארגן את הציוד והמסלול למחר, לרכיבת בוקר ואחר כך אימון ריצה, אני מתכונן לאימון אצטדיון.
תחושת פרפרים בבטן, שחרור מהמוכר ורצון להסתער במרץ לתקופת ההכנה הספציפית.
18.5 שבועות לצ'אלנג' ישראמן 2025, יאללה בלאגן
