עונת 2024 התחילה במקום הכי מושלם שיש. יומיים של התאוששות מצ'אלנג' ישראמן 2024, עוד לא הספקתי לחגוג את הניצחון וליהנות מההישג – וכבר עלינו למטוס למסע בלתי ידוע בתאילנד המופלאה. היציאה למסע הזה חתמה חמישה חודשים של רכבת הרים במלון בגינוסר. חמישה חודשים שבהם פונינו מהבית בבוקר אחד, מציאות שנכפתה עלינו – ובתוכה ניסינו לייצר שגרה חדשה.
לטורים קודמים של דן אלתרמן:
תאילנד ללא ייסורי מצפון
מהזינוק עד השיא: סיכום אישי לצ'אלנג' ישראמן 2024
בשביל מה אני צריך את החרא הזה?!
בית מלון, שני חדרים, תפאורה לא מוכרת, סביבה אחרת, תנאים שונים ב-180 מעלות ממה שהורגלנו. ילדים ללא מסגרות ודאגות בלתי נגמרות. אין אופק ואין ודאות. בתוך כל זה, עמדו להן שתי מטרות ספורטיביות שהצבתי לעצמי בצ'אלנג' ישראמן 2024: ניצחון ושיא מסלול חדש. ועשיתי את זה!
דן אלתרמן רוכב בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
התקופה הזו של הפינוי מיצתה את עצמה, ורגע לאחר הישראמן, כבר עלינו למטוס בדרך לטיול חיינו. יצאנו בשלב ראשון לחודש ימים, אך מפה לשם, זה הוארך בעוד כחודש וחצי, ובסך הכל טיול של כמעט שלושה חודשים, זמן משפחתי איכותי יקר מפז.
בשבוע שעבר חזרנו מרוגשים לארץ והתמקמנו בביתנו החדש והזמני (זמני מאוד בשאיפה), בקצרין. לצד המעבר הפיזי לבית חדש, ההתארגנות הלוגיסטית, מציאת מסגרות לכל ילד והקמת בית חדש, היה בזה גם מסע רגשי עבור כל אחד מאיתנו. מצאנו את עצמנו שוב כפי שהיינו בגיל 20: מקימים בית מחדש, במקביל למה שיש לנו. הזיה!
מקום חדש מביא עימו כמובן גם ציפייה והתרגשות לקראת האימונים באזור לא מוכר. השבוע האחרון התאפיין בעיקר בחזרה לשורשים: ריצה על המדרכות, בין הרחובות, ללא מסלול מוגדר מראש ופשוט זרימה עם הדרך, כשאני מקבל החלטות תוך כדי תנועה. ברמת הגולן אין כרגע כידוע קליטת GPS והריצה היא ממש לפי תחושה. היום יצאתי לריצה, ירדתי לשטח ופתאום גיליתי מגרש משחקים חדש. דרך שטח ארוכה, מלאת מסלולים שאפשר בכיף ללכת בהם לאיבוד ולבחור כיוונים שונים. בנוסף, גיליתי שיש בקצרין מסלול ריצה (!) ממשטח רקורטן. אמנם 300 מטרים בלבד וישן ביותר, אבל בפעם הראשונה זה למעלה מעשר שנים – חזרתי לרוץ באצטדיון.
דן אלתרמן בקצרין | צילום: פרטי
את מסלולי הרכיבה ברמת הגולן אני כבר מכיר. להבדיל מהריצה, שמעולם לא יצא לי להתנסות בה על המסלולים כאן, על האופניים רכבתי פעמים רבות ברמה. רוב הרכיבות בוצעו בצפון הרמה, כאשר לדרום רמת הגולן כמעט ולא הגעתי בעבר. יש פה מסלולים מדהימים, כבישים שקטים וכמעט ללא רכבים. מזכירים לי את התקופה שבה רק הגעתי לגליל. יצאתי לרכוב כל פעם על מסלול חדש, מוקסם מהיופי שהצפון יודע להציע, מרגיש בטוח מאוד על המסלולים, ולומד על איזה מסלול אפשר לבצע איזה אימון.
אחרי כמעט שנה, הצלחתי למצוא סוף סוף מסגרת שחייה יציבה. יש בקצרין קאנטרי, ממש כמה דקות הליכה מהבית הזמני שלנו, ובתוכו בריכת שחיה קטנה ומגניבה. זה מאפשר לי להתאמן בצורה קבועה, פשוטה ונוחה. אומנם אני שוחה לצד מנויים, אבל זה בהחלט מרגש לחזור לשגרת אימונים יציבה וקבועה.
אחרי כמעט שמונה חודשים, בהם חיינו כפליטים בארצנו, מרוחקים מהבית והשגרה שאהבנו כל כך והיינו מורגלים בה – מצאנו בית חדש, אותו מילאנו מיד באור ואהבה. השקענו, סידרנו, ושמנו בו את הלב.
מצאתי לעצמי מסגרת אימונים חדשה ואני מאוד מצפה לתקופה שתבוא. אני יוצא לכל אימון מרוגש ומסוקרן ממה הוא יביא עימו ומצפה כבר לעונה חדשה, עם מטרות ויעדים חדשים, ומלא הודיה על מה שיש ועל מה שצפוי להגיע.
