נכנסתי אל החדר, הכל היה מראות מקיר לקיר, ציוד שנראה מאיים ולא מוכר וקבוצה ענקית של א.נשים חטובות וחטובים, עושות מינגלין עם המדריכה ותופסות מקום עם כל הציוד מונח לפניהן. נכנסתי בהיסוס, מרגישה כאילו כל החדר מסתכל עלי, המלאה עם הטרנינג שמוכתם באקונומיקה.

תמצאי את הפורמט שיתאים לך ואל תתאימי את עצמך לפורמט | צילום: יובל כהן

לעוד טורים בשוונג
"כך ויתרתי על המשקל שלי והסכמתי להשמין"
הצד הפחות יפה של תקופת חיטוב
שמנה ובריאה, יש דבר כזה?

ניגשתי למדריכה ושאלתי אותה אם השיעור מתאים גם למתחילות, כי היה רשום בתכנייה שכן, אבל אני ממש לא בכושר וחוששת. היא מלמלה משהו במהירות על זה שזה לכל הרמות ורק שאחתום על הצהרת הבריאות והנחתה לי לתפוס מקום בין השורות.

"החלטתי לצאת מהאימון לפני שאתעלף"

האימון היה ממותג כאימון כוח-אירובי עם איזה שם מפגיז שמבטיח שריפת שומנים ועבודה על כל השרירים ב-50 דקות בלבד. היא שרקה אל החלל וצעקה "קדימה!", המוזיקה החלה בפול ווליום, האורות הבהבו, והקצב הלך וגבר.

לקפוץ על מדרגה, לקום ולשבת ולשכב על הרצפה, להחזיק דקה של פלאנק ולרוץ במקום עם ברכיים גבוהות, כל כמה דקות השתנו ההנחיות. ואני לא רק שלא הבנתי מה לעשות, גם לא עמדתי בקצב, האורות עשו לי בחילה, לידי כולן מפזזות בקלילות ובשמחה, ואחרי חצי שעה שנראתה כמו הנצח, החלטתי לצאת לפני שאתעלף או אקיא על המראה.

זה היה אחד מהאימונים הראשונים שחוויתי כשהתחלתי לעשות כושר, מיותר לציין שהרגשתי מזעזע אחרי אותו אימון, גופנית וגם מנטלית. כמה חוסר הבנה של מי היא האוכלוסייה שרוצה להתחיל לעשות פעילות גופנית. כמה חוסר הבנה למה זה אומר "לכל הרמות". זה משאיר תפיסה עצמית מעוותת עבור מי שמעזה ללכת לשיעור ואז יוצאת ממנו על גבול העילפון עם תחושה שהיא ברמה כה ירודה ועם רגשות אשם ומבוכה על זה שהיא כל כך רחוקה מה"כושר הממוצע".
כמה חוסר רגישות ויותר מכך – מקצועיות.

בכמה סיפורים כאלו יצא לי להיתקל, כמאמנת, כמתאמנת, כאישה ובת אדם שמהלכת בעולם הזה שרודה בנו לעשות כושר בצורה כל כך לא מותאמת ולא מחוברת.

"כושר צריך להיטיב איתך ולא להרע"

מאז עברו שנים, ועד היום אני זוכרת את הבושה והבחילה והשריר ברגל שכמעט נקרע. אני מניחה שגם לך יצא לחוות בצורה כזו או אחרת, באופן יחידני או קבוצתי, אימון ראשון ואולי אימונים ראשונים מעוררי חרדה ומוגזמים. ואני רק רוצה להזכיר ואולי אף ליידע את מי שזה יכול לעזור לה או לו: כושר צריך להיות בהלימה למצב הגופני שלך.
כושר צריך להיטיב איתך ולא להרע.

אין רצון ואף לא כדאי לסיים אימון בבחילה, אין תרומה בשרירים כואבים עד כדי כך שאת לא יכולה ללכת או לשבת ויותר מהכל – תהיי ותעשי פעילות גופנית שתייצר לך התמדה, משמע – שתרצי לחזור עליה ואליה.

אימון ראשון צריך להתרכז בדגשים טכניים והטמעה שלהם | צילום: יובל כהן

אם האימון היה טראומטי, את לבטח לא תחזרי עליו שוב, או לפחות לא פעמים רבות והמהות של בריאות גופנית היא הטמעה של הרגלים ואורח חיים שנמשכים לאורך זמן, ולכן תקופה קצרה של אימונים אינטנסיביים לא תקנה לך בריאות, אולי רק פציעה גופנית וטראומה נפשית.

אימון ראשון ובכלל התחלה של פעילות גופנית אחרי תקופה ללא, צריך להיות קל. וכשאני אומרת קל אני מתכוונת לחימום עדין שיכול להיות בתנועה מעגלית של מפרקים ואזורים בגוף, או הליכה קלה של מספר דקות.

צריך להיות תרגול איטי ועם משקלים נמוכים של תרגילי יסוד כמו ישיבה וקימה מכיסא (סקווט), עמידת 6, והחזקת הגוף, משיכה של משקל קל (חתירה), פלאנק קצר בשיפוע חיובי (כך שלא כל משקל הגוף יהיה על הידיים החלשות).

אימון ראשון צריך להתרכז בדגשים טכניים והטמעה שלהם, צריכה להיות מנוחה בין הסטים כי הם לרוב מאתגרים דיים ואין צורך להוסיף מחזוריות או אירובי בין לבין, ובעיקר אימון ראשון צריך להיות מותאם באופן סובייקטיבי לכל מתאמן או מתאמנת.

כי יכול להיות שלמתאמנת מסוימת הרמה שציינתי כאן תהיה קלה מאד בגלל גיל צעיר/גנטיקה של גוף חזק/היסטוריה של פעילות גופנית במהלך החיים, ויכולה להיות מישהי שעבורה גם האימון שכתבתי כאן יהיה קשה מידי להתחלה.

אז להבא כשאת רוצה להתחיל להתאמן, תמצאי את הפורמט שיתאים לך ואל תתאימי עצמך לפורמט. בסוף את יודעת הכי טוב מה את מרגישה. אז אם מרגיש לך לא נכון, לא מותאם, לא מחובר או לא מקצועי, יש אפשרויות אחרות. אל תתני לאימון אחד להכתים לך הכל ותמשיכי לחפש ולנסות עד שתמצאי את הדרך שבה את מרגישה שזה נכון לך, ברמה, באווירה, בסגנון ובתחושה.

נועה זילברמן | מאמנת כושר אישית, הוליסטית ובודי פוזיטיבית