מה זה בכלל אירוע גראבל?
אירועי ה-Gravel (עפר-חצץ בעברית) הם אולי סצנת הסבולת הכי מתפתחת באמריקה בשנים האחרונות. יש שם מיליוני קילומטרים של שבילי עפר כבושים בין עיר לעיר וכפר לכפר. שבילים שהם לכאורה לא מתאימים לאופני כביש מצד אחד, ומצד שני לא באמת מצריכים אופני הרים. על בסיס אותם שבילים התפתחה תרבות שלמה של אירועי סבולת שהתמצית שלהם היא במרחקים הארוכים. 100 מייל, 200 מייל, ואפילו יותר. אבל בכל אירוע כזה יש כמובן גם מקצים קצרים יותר.
לכתבות נוספות בנושא:
האימהות, הקאמבק והקריטריון המפלה: עומר שפירא בראיון פרישה מרתק
גיל לי גונן וזהר בר-יוסף הם אלוף ואלופת ישראל באופני הרים XCC
טווחי המחירים ומה חשוב לבדוק: סקירת שוק היד השנייה באופני כביש
מותר להשתמש באופני גראבל ייעודיים או באופני הרים כמובן. (אופני גראבל הם סוג של הכלאה בין אופני כביש לאופני שטח). אין חצים והכוונה מסודרת לאורך המסלול, אלא הרכיבה היא תמיד על בסיס קובץ וניווט עצמי של המשתתפים באמצעות מחשבון הרכיבה על הכידון או טלפון נייד. תחנות התזונה והתמיכה הטכנית על המסלול גם הן במתכונת מינימליסטית יחסית כתפיסה, והמשתתפים מצופים לעצמאות מסויימת. אבל לא לדאוג, יש תחנות, יש מרשלים ורכבי מארגנים, ויש ליווי רפואי למקרה הצורך.
מתכוננים לספרינג גראבל | צילום: תומר פדר, SportPhotography
מספרים שבמקור האירועים האלה היו יותר מפגש חברתי מאשר תחרות, אבל עושה רושם שבשנים האחרונות המאזן השתנה מעט. האירועים הם עדיין קלילים באופיים ולא נדיר לראות בהם רוכבים מחופשים, תחנות תדלוק של שוט אלכוהול, וכדומה. אבל במקביל רוכבים חזקים ותחרותיים גילו את סצנת הגראבל והפכו אותה גם למקצועית ומדויקת יותר. תחרות לכל דבר ועניין. פרסים כספיים, חסויות, ואפילו ליגת גראבל עם משתתפים שחלקם רוכבים מקצוענים לשעבר וחלקם "מקצועני גרבל" לכל דבר ועניין. גם יצרני האופניים זיהו את המגמה המתפתחת וכיום אין יצרן רציני שלא מציע אופני גראבל במספר רמות ותימחורים.
הקסם הייחודי באירוע סבולת כזה הוא שכל אחד יכול למצוא בו את מבוקשו. רוכב תחרותי בא לתת בראש, לרכוב הכי חזק ומהר שהוא יכול ובשאיפה לגבור על המתחרים שלו. במקביל, ומבלי שזה יפריע לתחרותיים גלוחי הרגליים, רוכב פחות תחרותי יכול פשוט לבוא להיות חלק מהאירוע. למעשה בחלק מאירועי הגראבל באמריקה יש ממש פסטיבל סביב העניין. אקספו ענק, אירועי ראווה, וכדומה. קח את האירוע לאן שמתאים לך. תחרות או רכיבת פאן זורמת עם חברים. הגראבל היא דוגמא חיה לכך שאפשר להכיל אוכלוסיות שונות של ספורטאי סבולת על אותה פלטפורמה ובאותו אירוע. עובדה, זה עובד. חלק מאירועי הגראבל באמריקה הם סולד אאוט והדרך היחידה להשתחל פנימה היא בהגרלה.
ליאור זך מאור בספרינג גראבל | צילום: תומר פדר, SportPhotography
סצנת הגראבל בישראל
צחי, אריק ונימי, יוזמי ומפיקי הספרינג גראבל, הם מחלוצי סצנת הגראבל המקומית בישראל. זה התחיל ממועדון הגראבל הישראלי ובשנה שעברה התפתח לסבב אירועים כדוגמת הספרינג גראבל שהתקיים בשבת האחרונה. באירוע הקודם עדיין לא הייתי כשיר אחרי הפציעה, אבל הפעם היה לי ברור שאין מצב שאני מפספס. ולמעשה לא רק אני בעצמי. בגלל שמסלולי הגראבל הם לא טכניים בהגדרה, אין באמת צורך להיות רוכב שטח "הארד קור" מנוסה בכדי לבוא להשתתף. מספיק שיש לך אופניים מתאימים, שרכבת קצת בדרכי עפר מגוונות, ושיש לך את הסבולת הפיזיולוגית הנדרשת – ואתה יכול לבוא ולקחת חלק באירוע. כך מצאתי את עצמי מעודד לא מעט אנשים להירשם. איש מהם שהקשיב לי לא הצטער. כולם שיבחו את האירוע והודו לי.
הספרינג גראבל
ביום שישי עדיין התלבטתי האם לנסוע לנקודת הכינוס ביער המלאכים ולישון שם. כן, גם קמפינג עם חברים זה חלק בלתי נפרד מהסצנה. בסוף נכנעתי לעייפות ונשארתי לישון במיטה הנוחה בבית. קמתי מוקדם וכשהגעתי מצאתי יער שקט ורגוע עם כמה עשרות מכוניות ואוהלים. חניתי קרוב והתקנתי את לוחית המספר על האופניים. תוך חמש דקות הייתי מוכן לתנועה. וזה חלק מהיופי באירוע הזה – הפשטות. אין הרבה ציוד להכין מראש, לא צריך להגיע מאוד מוקדם, קל להגיע וקל לחנות וכדומה. עבור טריאתלט כמוני זה שונה ומאוד מבורך.
גיא ניב על קו הזינוק בספרינג גראבל | צילום: תומר פדר, SportPhotography
את שאר הזמן העברתי בקפה ושיחות עם חברים ואפילו חימום קטן על מתווה התחלת המסלול. תדריך קצר של נימי (נמרוד כהן) ויוצאים. רגע לפני כן הספקתי לפגוש את גיא ניב, שפרש אחרי כמה שנים כרוכב מקצוען בפרו טור. גיא ואני מכירים שנים ארוכות ואמרתי לו שאני מתרגש לעמוד לצידו על קו הזינוק. התכוונתי לכל מילה ואני מניח שאני לא היחיד שהרגיש כך.
הרכיבה עצמה
טוב, יוצאים לדרך! אני בחרתי במקצה הארוך שכלל 76 קילומטרים של רכיבה בגזרת לכיש ומסילת הרכבת. (מי שרצה בחר במקצה מעט קצר יותר של 54 ק"מ). לחצתי פדלים וניסיתי להיצמד לקדמת הדבוקה שנוצרה. זה הצליח הפעם פחות מהרגיל ואולי פחות מהמצופה. לא דרמה. המשכתי "לנסוע" הכי טוב שאני יכול ודי מהר התחברתי לכמה רוכבים-חברים והתקדמנו ביחד. בירבור קטן במסלול, נטו באשמתי, אבל חזרתי מעט אחורה והמשכתי. לא מסובך לנווט עם הגרמין וזה לגמרי חלק מהמשחק. שים לב לאן אתה רוכב ואל תאבד ריכוז.
רכבתי על אופני הגראבל שלי וחיכיתי לקטעים היותר מהירים ופתוחים בהם יש לאופניים האלה יתרון על פני אופני השטח במסלול כזה. אתה יורד נמוך, מתכווץ על הכידון הצר יחסית, ופשוט מפדל בכל הכח. הזדמנות גם להוריד יד ולשתות או להכניס איזה ג'ל. אני עדיין לא משוכנע שברמה התחרותית במסלול הספציפי הזה הבחירה באופני גראבל הייתה נכונה, אבל זה ממש לא משנה. סוף סוף יש אירוע גראבל בישראל, אין מצב שאני לא מגיע עם אופני הגראבל שלי שאני כל כך אוהב.
ליאור זך מאור על הפודיום בספרינג גראבל | צילום: תומר פדר, SportPhotography
בקו הסיום האירוע רק מתחיל
אחרי קצת פחות משלוש שעות הגעתי לשער הסיום מותש ומבסוט. איזה כיף. כמה אני אוהב אירועי סבולת כאלה. אף אחד לא ממש ממהר הביתה. חלק מהקונספט הוא שבמידה מסוימת בקו הסיום האירוע רק מתחיל. ההרשמה כוללת שלל מתנות שמקבלים מיד בסיום – חולצה מגניבה, כובע רכיבה, ושמן לשרשרת. והכי מיוחד אולי זה שההרשמה כוללת המבורגר ובירה כחלק מהחבילה. ולא לדאוג, יש גם גרסה טבעונית. אני אישית באתי עם לחמנייה ללא גלוטן מהבית וביקשתי מהקייטרינג שפשוט ישתמשו בה עבורי והם נענו בשמחה. יש מחצלות, יש גזיבואים וצל טבעי ביער, ויש הגרלות של פרסים שווים ממש. נדמה שאף אחד לא ממהר הביתה, ובצדק.
סיכום
הגראבל של האביב גירסת ישראל היה בעיני יופי של אירוע. שילוב מאוזן וטוב של כל המרכיבים הנכונים. קצת אירוע חברתי, קצת תחרות למי שבעניין, טראש טוק איכותי בסיום, אוכל ושתייה, מה צריך יותר מזה. מחכה כבר לגראבל של הסתיו וממליץ לנסות.
ליאור זך מאור בסיום | צילום: פרטי
