החלטה מצוינת לדחות את התחרות בשבוע – אין כמו חכמה שבדיעבד! אפשרה לי לבלות עוד סופשבוע בניו יורק ולשאוף קצת עשן שריפות מקנדה בין מחזה למסעדה, וגם אפשרה לאיגוד לקיים תחרות נהדרת (ולאסוף עוד מספר הרשמות בשבוע שהתווסף, אני מקווה) על כל שלושת הענפים במלוא אורכם.
הספורטאים בקבוצת GOLDENTRI בה אני מאמנת למודי מאורעות העבר, היו פסימיים הרבה יותר. הטלפונים שקיבלתי בשבוע האחרון כללו צילום מסך של תחזית ים ל-60-90 ס"מ: "מה את אומרת? יהיה דואתלון? שוקל אם להירשם". גם הלך הרוח בצוות המאמנים צפה שחורות, והימרנו שהריצה תקוצר ל-5 ק"מ. מי שמתכנן טריאתלון אולימפי במדינת ישראל בחודש יוני – יודע שהסבירות שהתחרות תצא לפועל במלואה, לא גדול.
כותרת התחרות היא אליפות ישראל בספרינט – וזה היה מוקד התחרות, המקצה בו מרבית המשתתפים השתתפו. בנוסף, מקצה הקדטים (גילאי 14-17) כלל סלוטים לאליפות אירופה שתתרחש בבניולס, ספרד. מקצה הקדטים התפאר בטכנולוגיות צילום של קו הזינוק כפי הנהוג בתחרויות אירופאיות, כדי לזהות ספורטאים שזינקו לפני הזמן, על מנת להכין את הספורטאים לתחרות בסטנדרט אירופאי. התוצאות המלאות התפרסמו בשוונג כאן. ברכות לזוכים!
כמו כיכרות אחרי הגשם
שמחתי מאוד לשמוע בתדריך שבמידה ויהיה עומס חום, מסלול הריצה של האולימפי יקוצר ל-5 ק"מ החל מראשון הרצים! זאת כדי למנוע מצב נפוץ בו הרצים הראשונים שהחלו לרוץ לפני שעלה החום, רצים יותר (שלא לומר, כפול) משאר המשתתפים. במצב כזה השוואת התוצאות כמעט בלתי אפשרית.
את מה שמסלול הריצה לא הצליח לעשות – עשו המצופים. חשבתי שזה בלתי אפשרי להוסיף עוד כיכר למסלול בו כל 500 מטר בממוצע גם ככה נכנסים להסתובב בכיכר, אבל האשקלונים התעלו על עצמם. כנראה הנוער האשקלוני מחפש איפה להסתובב… כשהכנתי את התדריך לקבוצה ועברתי על המסלול על מנת למנות את כמות הכיכרות, נאלצתי לספור שלוש פעמים ולהעיף לעצמי סטירה מצלצלת כדי להאמין – נוספה עוד כיכר, מה שהעלה את כמות הכיכרות בכל הקפה של 10 ק"מ למספר 20! עכשיו חשבו כמה כיכרות יש ב-4 הקפות של המקצה האולימפי… למיטב זכרוני, אפילו בטריאתלון אשדוד יש "רק" 32 כיכרות. אשקלון, אין ספק שאת מקום ראשון! אין צורך להמשיך לבנות עוד כיכרות, תודה. תתרכזו במגלשות.
למען האמת, הכיכרות היו חביבות מעט יותר מפסי ההאטה. הכביש במצב טוב ביחס למה שמתרחש פה (כותבת לכם תל אביבית שגרה בפינת רחוב ארלוזרוב, שבכל פעם שאני חושבת שאי אפשר לשבור אותו יותר, עיריית תל אביב מוכיחה אותי על טעותי). מלבד מדרגה מפתיעה בכביש לאחר הפרסה הראשונה, מעט חול וכמה בורות ביוב סוררים, בסך הכל נהניתי.
כשהמצוף שחה אליי
כפי שהזכרתי, המארגנים לא הצליחו לבלבל את עצמם במניית סיבובים במסלול הריצה – אז הם דאגו לכך במסלול השחיה.
נתחיל בחידה, באיזו צורה הנדסית שוחים בטריאתלון, ילדים?
טעות!
חשבתם שמשולש?
לא ולא – בטריאתלון אשקלון שוחים בצורה הלא-הנדסית – T.
מסיבה לא ברורה הורינו להקיף עם כתף שמאל את זוג המצופים הכתום-צהוב שביצבצו מול קו החוף במרחק, סמוך מאוד למצופי הפניה. כך שהציור השבועי לילד יצא כמו אקדח צעצוע או גרזן. בכל מקרה, משולש זה לא. תשאלו את הילדים שלכם כמו מה זה נראה ותכתבו לי בתגובות.
בדרך כלל קיים מצוף סימון כתום קרוב לחוף שיש להקיף עם כתף שמאל לפני שנכנסים להקפת המשולש עם כתף ימין (עם כיוון השעון). מצוף זה נועד לוודא שכולם שוחים את האורך הנדרש ולהפריד בין היוצאים מהמים לנכנסים למים לזינוק הבא/הקפה הבאה. הפעם המצוף הכתום הגזים וקבע את מגוריו עמוק עמוק, לצד הסירה שתוחמת את השחיינים.
הזינוקים התעכבו בכ-20 דקות אותן בילינו על שפת הים מפהקים בקרירות של הבוקר, במקום לישון עוד 20 דקות כשהשעון המעורר מצלצל בקידומת 3:00 (מי שלא הצטרף אליי למסיבת פיג'מות אצל יפה ויזנר שגרה 19 דקות מהזינוק, הפסיד עוד שעת שינה). אם אתם מתכננים להזניק אותי ב-6:10, למה לגרום לי להגיע ב-4:45 לשטח ההחלפה? שעות שינה זה מותרות בימינו.
בדילוגים ובמעט החמצן שנותר אחריהם, נכנסתי להקפה השנייה – נועצת את מבטי בזוג המצופים הכתום-צהוב, אותו זוג שמסיבה לא ברורה היינו אמורים להקיף. המצופים רחוקים והים עובד. אמנם הגלים של כ-30 ס"מ קטנים הרבה יותר מהתחזית השחורה שניבא לנו בתחילת השבוע, אבל הזרמים והסוול פעלו יפה בעיקר בכניסה למים ובלג צפונה (ותודה לרגליים של תום שמיסכו את הרעה).
שוחה אני לעבר המצופים.
מתקרבת.
ולהפתעתי, קרה חלום שהתגשם – המצופים החלו לשחות לכיווני!
שחו שחו להם במהירות – עד שנעלמו אי שם מאחורי.
הסירה שגררה אותם שיחררה אותם במקום אחר, ואני, מה עוד יש לי לעשות בלב ים מלבד לדגדג את הרגליים שלפני, המשכתי לנווט למצוף הבא, האדום הדרומי.
חלומות לחוד – ובמציאות: כל השחיינים ששחו לפני – שחו מרחק ארוך יותר עד המצופים העמוקים, וכל השחיינים ששחו אחרי, שחו מרחק קצר יותר ממני כי יכלו לחתוך מוקדם יותר דרומה למצוף הדרומי. אז מה עושים המארגנים כדי להשוות? כלום. מתעלמים מהמצב הכאוטי.
פינת המשפטים
לסיום, אחרי כל הבדיחות על אצ׳קלונה, על כיכרות אחרי הגשם ועל מצופים בעלי בינה אסיים בפסקה אחת רצינית. אבל רק אחת, אל דאגה.
נדבר על הרפורמה המשפטית. נושא קליל.
סתם, נראה לכם?
אנצל את הבמה להזכיר שני חוקים יותר נישתיים ב-World Triathlon, חוקת הטריאתלון הבינלאומית שליגת הטריאתלון פועלת על פיה. ניכר שחלק מהספורטאים לא מכירים אותם (אחרת לא היו עוברים עליהם בגסות בתחרות, נכון?).
השופטים היו עסוקים במלאכת עצירת הדראפטינג הקדושה, ולא ארצה להפריע להם בבוקר יום שישי בכך, ולכן לקחתי על עצמי את התזכורת הבאה למרות שהסמכתי המשפטית בנושא טריאתלון (ובכלל) מסתכמת בקורס מדריכי טריאתלון בקמפוס שיאים. שמחתי לראות לא מעט פעמים על המסלול אופנוע עם שופט, שאף שולף פנקס. זה לא מנע את הדראפטינג לחלוטין, ולראייה עקפה אותי באיוושת גלגלי דיסק רכבת של מובילי הספרינט ללא בושה, אבל גם צפיתי מהצד ברוכבים מקבלים הערות מהשיפוט וזה מבורך ולא קל.
מוקדש למתחרה בחליפה צבעונית שרכב עם מוזיקה קצבית להנאת הרוכבים ולטריאתלטית שרצה עם טופ ללא חלק עליון:
חוק ראשון – אין להאזין למוזיקה במהלך הרכיבה. או הריצה. אין להשתמש בטלפון סלולרי או בכל אמצעי טכנולוגי.
זה לא משנה באיזו מהירות אתם רוכבים או רצים – גם אם אתם סוגרים את התחרות, החוקים תקפים גם עליכם ויכולים לגרור פסילה/ענישה. אחריות המשתתפים להכיר אותם.
חוק שני – אין לפתוח את רוכסן החליפה עד מתחת לקו הסטרנום (עצם החזה), על אחת כמה וכמה אין לרוץ ללא חלק עליון. את שיערות החזה שלכם תשמרו לעצמכם, תודה מראש. (קישור לחוקת הטריאתלון העולמית)
אל תגידו לא ידעתי!
ובזאת סיימתי את הקריירה שלי כיועצת אופנה. שבוע טוב!