במאמר הקודם שכתבתי ביחד עם פסיכולוג הספורט ד"ר שרגא שדה המלווה שנים ספורטאים חובבנים והישגיים, עסקנו בתחושת המסוגלות של הספורטאי ופירטנו כיצד תחושת המסוגלות היא הבסיס הבריא להשגת מטרות ועמידה ביעדים.
אז איך נגרום לעצמנו להאמין שזה אפשרי? | צילום: shutterstock
עוד כתבות בנושא
כיצד מפתחים דימוי עצמי בספורט?
10 אפקטים פסיכולוגיים חיוביים של ריצה
האם הצלחה בטריאתלון בגיל צעיר מנבאת הצלחה בגיל מבוגר?
ידוע לכל כי תחושות חיוביות כמו "אני יכול ומוכן" חשובות לספורטאי על מנת להתנסות ולהשתפר בכל ענפי הספורט ואף בתחומי החיים השונים. תחושת המסוגלות משמשת כמעין "דלק" המשמש את הספורטאי להמשיך בדרכו אל השגת היעדים. אז כיצד אנו מפתחים במציאות את אותה תחושת המסוגלות שכל כך חשובה לנו?
הבסיס של תחושת המסוגלות הוא התנסות והישגים. חווית הצלחה בביצוע מטלה מחזקת את תחושת המסוגלות ביחס לאותה מטלה ובכלל. כאשר אני בונה תהליך עם המתאמנים שלי, אני בונה להם שלבים והתנסויות שיפגישו אותם עם היכולות שלהם ויגבירו את תחושת המסוגלות שהם זקוקים לה.
חשוב שהמטרות יהיו ריאליות ביחס ליכולת ולכישורים שלהם. כשהיעד המוצב אינו ריאלי הדבר הופך במהרה לחוויית כישלון, בעקבותיו לרוב צפות בקרב הספורטאים תחושות שליליות כמו: "זה לא בשבילי", "אני בחיים לא אצליח לעמוד בזה". מכאן המרחק בין ביצוע הניסיון להשגת המטרה לבין ויתור – קצר מאוד.
אפשר לטעות ולחשוב שהדרך לבניית תחושת מסוגלות היא על ידי יצירת שרשרת הצלחות עבור המתאמן, אך לא כך הדבר. משברים וכישלונות הם חלק חשוב לא פחות בתהליך הייצור של תחושת המסוגלות בקרב המתאמן. ספורטאי שיחווה אך ורק הצלחות וניצחונות, אולי לא יתמודד עם אתגרים עתידיים מתוך חשש ריאלי להיפגש עם כישלון לראשונה. משברים הם חלק חשוב בדרך ותחושת המסוגלות צריכה להיות גם בהקשר של היכולת להתמודד איתם וללמוד מהם.
הצורך הקריטי באיזון העדין שבין הצלחה וכישלון מבוקר הוא הסיבה לכך שאת הגדרת היעדים הנכונים והמתאימים לספורטאי יש לבצע במשותף עם המאמנים המהווים את מקור הידע המקצועי.
כשאנו מדברים על יעדים, כוונתי היא ליעדים של הספורטאי אל מול עצמו, שכן הגדרת הספורטאי אל מול סביבתו היא מבלבלת ולא קונסטרוקטיבית. כלומר, אנחנו רוצים לחזק בספורטאי את היכולת לתת לעצמו חיזוקים, ולחזק בו את ההשוואה לעצמו ולא לאחרים. במה אני מצליח כיום יותר מאיך שהייתי לפני שבוע? בחינה מתמדת זו תשמר את הנכונות להמשיך ולהשקיע, להמשיך לבחון מהי הדרך וקצב ההתקדמות שלו, מרכיבים שישמרו את המוטיבציה, לאו דווקא לגבי תוצאות או מיקומים, אלא ביחס לגאווה העצמית בהמשכיות ונכונות להתנסות.
ניתן לסכם ולומר שהדרך לגיבוש תחושת מסוגלות עצמית חיובית נבנית על הצלחות קטנות בדרך ליעדים שהגדרנו ובחנו שהם אכן ריאליים, תוך התמודדות עם קשיים ומשברים לאורך הדרך. חשוב לזכור שיש צורך בבחינה מתמדת של ההתקדמות שלנו אל מול עצמנו לאורך התהליך.
המטרה היא להביא את הספורטאי לתחושת ביטחון כאשר הוא עומד על קו הזינוק. ביטחון ביכולת שלו לצלוח את האתגר תוך התמודדות עם קשיים בדרך. הביטחון הוא תולדה של תהליך מורכב ומכאן החשיבות בבחירת מאמן שאתו התקשורת האישית טובה וקיימת אמונה בדרך שהוא מתווה. בניית האמון חשובה לא פחות ואף יותר מהתכנית הכתובה. תכנית מעולה שהמתאמן לא מאמין בה ושלא נותנת לו ביטחון, היא תכנית גרועה גם אם היא כתובה בקפידה, שכן החשיבות של התכנית היא לבנות לא רק את המסוגלות הפיזית אלא גם המנטלית.
