העורך שאל מה הם חמשת ספרי הריצה שאתה ממליץ עליהם? הראש מיד נקרע לשניים. חצי רצה לומר לו: "מה אתה מבלבל את המוח? ריצה זה לא שיעור בתלמוד או מבא לפסיכו-בולשיט. שים נעליים, שתה מים ויאללה לדרך". והחצי השני רץ מיד למדף הספרים ובהה בחיבה בעשרות ספרי הריצה המסומנים והבלויים. בסוף המדף ניצח.
עוד כתבות בנושא
קוראים את מסלול הריצה
ה"דאו של הריצה": ארבעת עמודי התווך של החכמה
כיצד לנפץ את השיא האישי שלך ל-10 ק"מ?
כשלא רצים אולי כדאי לקרוא על ריצה
הריצה הפכה לתרבות שעות פנאי פופולארית והיא מערך משולב ומורכב של מכניקה, תזונה, טכנולוגיה, אופנה, רפואה, ניווט, תרבות וחיברות. עדיין אפשר לנעול נעליים ולרוץ. אפשר גם לרוץ יחפים על חוף הים או בדשא בפארק. אבל אנחנו כבר לא ילדים, הגוף והתרבות המודרנית גובים מאיתנו את מחיריהם. לכן: כדי לעשות את זה נכון וטוב, ליהנות ולא להיפצע, להגיע להישגים למרות הכל ובגלל הכל שווה להיעזר בחכמה הנצברת של מאמנים ורצים מנוסים. ומכאן ששאלת העורך נכונה ובמקומה.
מדף ספרי הריצה שלי מחולק לספרי ריצה קלאסיים שלא נס ליחם. לספרים טרחניים שלא היתה בה ליחה מהרגע הראשון. לספרי ממבו ג׳מבו, אווירה ומשמעות חלולה. ולספרי הוראות והנחיות חכמים ומנוסים. אז הנה תערובת של קלאסיקה ומקצוענות. אני מניח שלמי שמתעניין בז׳אנר של ספרי ריצה יש כבר בבית את קורות חייו של "יוסי מלמן אוטוביוגרפיה של ריצה". שעליו כתבתי עם פרסומו בהמון הערכה כאן בשוונג: ״לכתוב על ריצה, לכתוב על מלמן, בפורום של רצים זה לא כמו לכתוב על מלמן בכל מקום אחר. כאן הדגשים צריכים להיות מעט אחרים. הרבה אנשים רצים בישראל, הרבה אנשים רצים הרבה. אבל אף אחד לא רץ כמו מלמן. בפרפרזה על דבריו של אלתרמן על תל אביב 'ישנם רצים יותר ממלמן, אבל אין רצים כמו מלמן״.
לצידו על המדף מתאושש דניאל קרן מריצה מטורפת באיזה מקום נידח בעולם עם ״ספר הריצה השלם״. עם פירסומו הגדרתי לעצמי כך אותו ואת סיפרו ״…קרן הוא יותר מאשר רץ. הוא אייקון של ריצה. אתלט, מאמן, מקים תשתיות ריצה, המיבא לעולם את ניסיונו העשיר מכל רחבי העולם – מאנטרטיקה ומההימאליה, מהסהרה וממרתונים בכל רחבי העולם. כל זה מקופל בין דפיו של ספר הריצה השלם. זמין למי שכבר יודע. מזמין את מי שכבר רוצה״.
ומהבציר המקומי למיטב ספרות העולם. "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה", של הרוקי מוריקמי. זה ספר מעניין, חצי אוטוביוגרפיה של הסופר הנפלא הזה שמאפשר לנו הצצה אל איזורים לא ידועים בעולמו הפנימי. זה ספר נהדר אף שאיננו ספר ריצה. זה ספר של רץ ששווה לקרוא, נחמד לדבר עליו, אבל אי אפשר לעשות עליו אפילו אינטרוול קטן אחד.
אם יש ספר אחד שאותו צריך לקרוא כדי להחליט לרוץ, להבין ריצה ורצים זה "נולדנו לרוץ" של כריסטופר מקדוגל. מקדוגל יצא לחפש את ״הסוס הלבן״ – קַבָּיוֹ בְּלַנקוֹ – בקרב שבט הטראומארה. ובדרך הוא מצא את העולם מופלא של הריצות הארוכות מאד, האולטרה מרתונים, החוויות שמעבר לגופניות, דמויות ססגוניות ומרתקות ובייחוד החזיר את הריצה אל המקום הראשוני שלה, אל הטבע והפשטות. בגללו השתנה עולם ההנעלה לבלי הכר ונעלי המינימום והריצה היחפה עיצבו מחדש את הגישה שלנו לריצה. זה ספר שלא קוראים בפעם אחת, לא קוראים פעם אחת. ציוד חובה לשידה שליד המיטה ולתרמיל המסעות למרחקים.
שווה גם להכיר וללמוד כמה מהעקרונות של ג׳ף גאלוואי. "מרתון – אתה יכול לעשות זאת". גאלוואי הוא מאמן ריצה מוערך, אתלט אולימפי (10K) ומרתוניסט אמריקאי שפיתח שיטה מקורית המשלבת הליכה וריצה בצורה מובנית המאפשרת לרבים (כל אחד – על פי הפרסומות…) לרוץ מרתון. בלי להיפצע ובלי לנשור בדרך. ספריו על ריצה בכלל ועל שיטתו בפרט הם רבי מכר של מאות אלפי עותקים. הספר הזה הוא תקציר מחודד של כתיבתו בתחום. ספר חשוב התומך במתאמן המבקש לאמץ ולהטמיע את עקרונות השיטה עד להשתלמתו של מרתון שלם. ואחריו עוד אחד ועוד ועוד.
באופן טבעי המועמדים הבאים הוא ארתור לידיארד והאל היגדון, אבל דווקא משום הידוענות שלהם ומשום שהוקצה כאן מקום רק לחמישה ספרים אני מבקש לציין ספר לא ממש חדש (2005 ) "The Complete Guide to Running" של ארל פי. זהו סיפור כמעט לא יאומן. פי היה מהנדס גרעין קנדי, שבגיל 56 התחיל לשבור שיאים ובחגורתו יותר מחמישים שיאים לקבוצת הגיל ובכללם 300 מטר משוכות לבני 75, 400 לבני שמונים ועוד כמה. המדריך הזה שלו מקיף את כל, ממש כל, תחומי הריצה. בצורה קצרה ותמציתית. לקסיקון חובה כתוב בצורה בהירה, מבוסס על מיטב המחקרים המדעיים, משלב ניסיון וחכמת חיים ובעיקר מהווה מקור אמין לפנות אליו בכל שאלה. לפני שמנג׳סים למאמן, מטריחים את החברים או חופרים בפורומים נידחים.
וכשגמרתם את כל אלה. לכו לחנות ספרים איכותית. קנו את ספרו של ז׳אן אשנוז "לרוץ", על סיפור חייו הנפלא של גדול הרצים אי פעם אמיל זטופק. סיור על השראה וחופש, על רוח האדם, רוח עז.