כבר היו פה בשבועות האחרונים כמה נגיעות של חום ונזכרנו שצריך להתאים את עצמנו לעונה. צריך כבר להזיז את השעון המעורר אל השעות שלא אמורות להיות קיימות, לשתות הרבה, כובע, קרם הגנה, משקפי שמש וכל שאר מוצרי היסוד של ריצת הקיץ. לצידם, או כתוספת להם, אז הנה עוד כמה תוספות או תוספים תוצרת בית.

מים או איזוטוני? | צילום: pixabay

עוד כתבות בנושא
כמה מים לשתות במהלך מרתון?
איך נכון לרוץ בקיץ הישראלי
8 המלצות לתזונה בקיץ

1. במקום ג׳לים

כל העסק הזה של הג׳לים נהיה יקר. לצאת לריצה עולה כמעט כמו מנה במסעדה יוקרתית. לכן אפשר לשמור את הפינוק הזה למירוצים, באימונים – לא חובה. אפשר לקנות פגי תוקף ואפשר גם אחרת. קחו תמר, הוציא את החרצן, ביזקו מלח גס לפי הטעם, ואם אתם צריכים קצת חלבונים תוך כדי ריצה אפשר להכניס גם שקד או שניים ולסגור את התמר השסוע. את התמרים אפשר לבחור לפי הלחות והמתיקות שלהם. מנעד האפשרויות משתרע מגדולים ולחים, ועד קטנים ויבשים. עצה: כדי שזה לא יהפוך לעיסה אחת גדולה בכיס או בפאוץ’, אפשר לעטוף כל אחד בניילון נצמד בנפרד.

2. במקום שלוקר

ההמלצה הזאת לא נועדה לרצים שיוצאים לשטח, להרים ולגבעות ולמקומות בהם ידוע מראש שאין כל מקור מים מלבד הדבשת שעל הגב שלך. אבל אם הריצה שלך עוברת במסלולים הקבועים בסביבות הבית, מומלץ מאוד להכיר את מפת מקורות המים לאורך נתיבי הריצה שלך. אם יש ברזיות, או ברזים מוכרים לא צריך לסחוב. קחו כמה ניילונים של סנדוויצ’ים, שימו בכל אחד מנה יבשה של אבקת משקה איזוטוני וסיגרו (לא צריך שבעה קשרים שאי אפשר לפתוח עם ידיים מיוזעות בקילומטר ה-27. אפשר להסתפק בסיבוב או שניים של ראש השקית). בכל תחנת מים הוציאו את אחת המנות, מלאו מים מקומיים, סיגרו שוב בסיבוב או שניים. ניעור טוב, ביס בפינה של הניילון כמו בשקית שוקו מהקייטנה של כיתה ו׳. ולרוויה. אגב שתייה, תוכלו למצוא ברשת המון מתכונים לאיזוטון תוצרת בית. תרכיז, מלח וכו׳. זה עושה חלק מהעבודה של החזרת האנרגיה, המינרלים והאלקטרוליטים. שימו לב: חלק, אבל לא את הכל.

לתוספי תזונה בשוונג-שופ לחצו כאן

3. מה עושים עם השפשפות?

שפשפת זה לא טוב גם לא נעים, גם כואב אחרי. היא מופיעה בדרך כלל במקומות צפויים; באזור המפשעה, בבתי השחי או מתחת לשדיים. יש המון דרכים לטפל בה אחרי שהיא כבר מגרדת ושורטת. אבל אפשר ומומלץ להימנע ממנה מראש. יש את הבודי-גלייד הידוע (עצה אינטימית: רצוי לא להעביר מרץ לרץ. זה לא עניין של קמצנות, פשוט אף אחד לא יכול להבטיח לנו שהבקטריה של האחד מתאימה גם לשני). אפשר להשתמש בשמן קוקוס, או חמאת שיאה שמחזיקים מעמד הרבה קילומטרים כחציצה טובה בין שני חלקי העור המתחככים. למי שיש סבלנות האינטרנט מלא במתכוני עשה זאת בעצמך לגמרי לא רעים.

4. פלסטרים

בהמשך לשפשפת, נשים רצות עם חזייה המכסה את אזורי החיכוך של החזה עם החולצה. גברים, בדרך כלל – לא. והתוצאה לעתים ניגרת. הפטמות מתחככות שוב ושוב, עוד ועוד, בבד החולצה המיוזע והמלוח, העור העדין שבקצה הפטמה נקרע והדימום מתחיל. אם זה קורה – לא נורא. משחה טובה, ותוך כמה ימים זה עבר. אבל אם מדובר בבעיה חוזרת זה מצריך התייחסות. לא רק בגלל הכתמים הקבועים בחולצה אלא בעיקר בשל הסיכונים הרפואיים.

האפשרות היקרה היא לקנות חולצות ריצה מבדים וחומרים מעודנים ורכים (יש לי אחת כזאת אותה אני שומר לריצות אתגריות במיוחד כדי לא ״לבזבז״ אותה). האפשרות היותר טובה ו..זולה היא הפלסטר. בכל בית מרקחת מוכרים עדיין את גלילי הפלסטרים הישנים שעשויים מבד ודבק. גזרו מהם חתיכה נדיבה (לא רק כדי לכסות את השפיץ), אם צריך גלחו מעט סביב כדי שהפלסטר יגע בעור במישרין והדביקו. מניסיון עדיף להדביק את הפלסטרים ערב לפני הריצה הארוכה כדי שחום הגוף יגרום להדבקה טובה יותר. ובהזדמנות זו, לאלה מכם כמוני שמעדיפים רצועת חזה על פני מד דופק מובנה. אם אתם כבר מתקנים פנצ׳רים על פני העור, אפשר (אם צריך) להדביק גם פלסטר כנ״ל בנקודת החיכוך והפציעה של רצועת החזה.

והכי חשוב. סבלנות. הגוף שלנו הוא לא מזגן שאפשר באמצעות שלט רחוק להעביר אותו ממצב חימום לקירור או להיפך. אנחנו צריכים שבועיים שלשה כדי להתרגל. ובינתיים אפשר להאט מאד, לרוץ בצל, להוריד למינימום את כמות הביגוד, לעבור לצבעים בהירים, לשפוך מים על הראש ולערוך היכרות מחודשת עם סימני האזהרה שבתוכנו.