לא היו מחיאות כפיים, גם לא תקיעה של חצוצרות, ושום מטוסים לא מילאו במטס הצדעה את השמיים כשעליתי על המשקל אצל אירית אלמוג הדיאטנית שלי ביום ראשון האחרון. חלצתי נעלי, הסרתי את הגרביים וניגבתי את כפות רגלי במגבון לח לפני שהנחתי אותן על כפות המאזניים. המספרים רצו על הצג הקטן ונעצרו על 81.5, הגענו למשקל היעד, השלמתי ירידה של עשרה קילוגרם בארבעת החודשים האחרונים.
מאת:אור
את תחושת הגאווה קלקלה הידיעה שאת הקילוגרם האחרון השגתי, או ליתר דיוק איבדתי, במרמה. שבוע קודם לכן הייתי חולה בשפעת, אולי חזירים ואולי לא, ואחריו גיליתי שאני יכול לזלזול והמשקל אינו עולה, למרות שכמעט ולא רצתי. אירית הסבירה שמדובר במעין סילוק פסולת, או ליתר דיוק פינוי הריסות, שהגוף מבצע לאחר מחלה. כלומר הירידה שלי במשקל משקפת לא רק הפחתה בשומן אלא גם בשרירים וברקמות חיוניות אחרות שנפגעו מהמחלה והגוף עמל על יצורן מחדש. בדומה לאובדן יד שלא נחשב כהרזיה למרות שהוא מוריד במשקל הגוף, כך גם המקרה שלי אינו מופת של שליטה עצמית.
כמו במקרים הקודמים בהם השגתי מטרות בחיים בכלל ובספורט בפרט, עשרה הקילומטרים הראשונים, המרתון הראשון, מרוץ מהר לעמק ואחרים, מייד אחרי מילאה אותי תחושה של ריקנות. מעבר לפסגה, או שמא יותר נכון לאמור העמק במקרה הזה, ניצבת השגרה, לשמור על המשקל הנוכחי לאורך זמן. אירית הרגיעה את חרדתי מהאין בכך שהבטיחה שנמשיך להיפגש, אמנם בתדירות נמוכה יותר של פעם בשבועיים, לוודא שאיני חוגג את ההישג בכירות של המבורגרים וצ'יפס, ולצערי אודה שרווח לי, אובדן המסגרת נדמה היה מאיים מדי. התמכרתי לטון המורתי בו אני מקריא לעצמי את הערותיה על יומן האכילה שאני אמור לשלוח לה מדי ערב, ובפועל שולח פעם ביומיים שלושה. תחסר לי האפשרות לכעוס עליה על שביום שבת בערב עלי להימנע משתיית יין בגלל שהאלכוהול משבש את קריאת אחוזי השומן במשקל המשוכלל.
ההתמודדות עם השגרה קשה במיוחד בחודש אוגוסט, החודש בו על מנת לעשות את המינימום הנדרש בתוכנית האימונים שלי אני צריך להשקיע כל כך הרבה מאמץ, כשריצה של שלושת רבעי שעה במהירות בינונית בערב תל אביבי לח שקולה לריצת שטח מאמצת ורויית עליות.
אין פרסים בשמירה על השגרה. הקושי עם השגרה הוא תופעה אוניברסאלית, אין הוא ייחודי לא לריצה ולא לשמירה על המשקל. הקושי הזה נפוץ במיוחד במטלות היומיום כמו לשטוף כלים, לקפל כביסה או להתגלח בבוקר, המתאפיינות בכך שברגע שסיימת אותן מייד מתחילה הספירה לאחור לקראת הפעם הבאה בה תאלץ לבצע אותן, הצלחת המלוכלכת הראשונה בכיור נקי, ערמת הכביסה הראשונה מהמייבש או הזיפים שבוקעים מבעד לעור. לפעמים נדמה שההישג שמתלווה אל השלמת המטלות כמו נוחות התנועה בחדר שינה שאין בו גיגית מלאה בבגדים נקיים הגולשים ממנה ומתערבבים בבגדים המלוכלכים, יספיקו כדי להניע אותי לבצע אותן שוב בקרוב. בפועל זה אף פעם לא קורה, אי העשייה משתלטת, ורק כאשר חתולי הבית מקפצים בין ערימות הבגדים שיצאו מהמייבש וכעת הם מכוסים בשכבה של שערות פרווה, ואהובתי כבר בודקת מחירים של בתי מלון בסמיכות למזבלת מגורינו, אגרור את עצמי למטלת הקיפול.
בתחום הריצה את הקושי בשמירה על פעילות בשגרה מצילות התחרויות הראשונות של העונה שנראות באופק, "מרוץ גלעד", שהוא כמוסה מרוכזת של כאב למרחק של חמישה קילומטרים, ואחריו מרוץ היקבים המתוכנן שצפוי להיות קוקטייל מעודן של יין ומשקאות איזוטוניים משנות בציר טובות.
יתכן שאת המודל המנחם והמדרבן הזה ראוי להעתיק גם למטלות הבית. תחרות שוטף כינרת לכיורים מלאים, או אולי אליפות ישראל בקיפול כביסה, יוסיפו את תחושת המטרה לאותן מטלות ביתיות. כל שטיפת כלים תהפוך לאימון בדרך אל התחרות הגדולה בכינרת, כל קיפול כביסה ישפר את הטכניקה לקראת דואטלון הגיהוץ-קיפול וכל גילוח יהיה ניסיון לגלח עוד כמה עשיריות שנייה מהשיא הקודם.
