"עייפות בלתי מוסברת. פיק ברכיים לא מובן צל שרב על כל הדרך, ואבק לבן. אבל עודך משווע לגשמי ברכה עוד רחוקה מנוחתך. אחרי החגים יתחדש הכל. יתחדשו וישובו ימי החול. האוויר, העפר, המטר והאש גם אתה, גם אתה, תתחדש " (נעמי שמר)

"חזרתי לשגרת אימונים מבורכת. השעה 5:30 בבוקר שוב אינה זרה לי"

מתברר כי העניין הזה הנקרא "חיים" מורכב יותר ממה ששיערתי. כשהתחיל הקיץ, אי שם בעבר הרחוק, על גבי גיליונות אקסל צבעוניים היו פרוסות תוכניות מופלאות המתוות את דרכו של האצן החובב מוטי בשבילי הקיץ המיוזעים. היו שם אימוני נפח, אינטרוולים ואימוני כוח. היו ריצות בוקר וריצות ערב ואפילו מילים כמו אופניים ובריכה הוזכרו שם מעת לעת. מכל מלמדי השכלתי ומאחר שאני רץ לבד, בלי יד מכוונת של מאמן, הקפדתי להתכונן כראוי.

שביזות הקיץ
חודשיים אחרי, אני מביט בגיליונות המרהיבים ושואל את עצמי: על מה חשבת גבר כשרשמת 40 ק"מ בשבוע? לקחת בחשבון צוק איתן? לא. ילדות משועממות בחופשה? לא. חשבת על זה שחם בטירוף? שמחניק עד אימה? שלח ברמות הזויות? לא, לא ולא.
ועצמי עונה לי במבוכה: "צודק. שביזות הקיץ לא נלקחה בחשבון".

אחרי הכול "עונת המלפפונים" הזו צפויה וחוזרת על עצמה בווריאציות כאלה ואחרות מדי שנה. ניתן להתכונן אליה מנטלית. אבל בעוד שבשנתיים האחרונות הקיץ היה בשבילי נדבך חשוב באימונים לפני תחרויות מאתגרות (מרתון ברלין וחצי מרתון תל אביב) הרי שהפעם נחתי בנאיביות מטופשת על זרי דפנה והנחתי לשביזות הקיץ להשתלט עלי.

איפה אני ואיפה 40 ק"מ בשבוע. "עייפות בלתי מוסברת, פיק ברכיים לא מובן". אני מלקק את פצעי הקיץ, מנסה לנער מעלי את שמיכת הרפיסות המונחת על הגוף שהיה פעם חטוב ומסוקס (טוב, לא ממש, אבל הכל יחסי) ומביט בשקיקה וחדווה אל עבר עונת המרוצים העומדת בפתח. ביטויים כמו: "חולצה מנדפת מדליה", "קוד קופון", "מסלול ריצה שטוח", "הרשמה מוקדמת" כבר עפות בחלל האוויר ועושות לי נעים בגב. ריח קלוש של סתיו וחגים עולה אט אט באפי והתחושה של "אחרי החגים יתחדש הכול" מפיחה רוח חדשה בשריריי הרופסים מעט.

"בשנתיים האחרונות הקיץ היה בשבילי נדבך חשוב באימונים לפני תחרויות"

"גם אתה תתחדש"
חזרתי לשגרת אימונים מבורכת. השעה 5:30 בבוקר שוב אינה זרה לי וצפרירי השחר מלטפים את פני כבעבר. אני שב ופוקד את השבילים אותם הכרתי טוב כל כך והם משיבים לי אהבה. זאת נקודת חמשת הק"מ וכאן מגיעה עליה גדולה ועוד מעט יש ברז. איזה כיף.

הנה באות תזכורות נוספות עד כמה האהבה כואבת. יבלות חדשות באזורים ישנים, שרירים ששכחת בדבר קיומם מתכווצים בחינניות, דקירות קלות במותניים. כל אחד מהמכאובים מתקבל בזרועות פתוחות ובהבנה. ככלות הכל, הדרך לגן עדן רצופה רגעי סבל מזוככים.

בטוב לבי עלי אני שב וחושב, אולי הפוגת הקיץ הזו דרושה לנו? ואפילו מבורכת? אולי היא אכן נוסכת כוחות נפש מחודשים ומהווה חוצץ הכרחי בין עונת מרוצים אחת לזו הבאה אחריה? אולי אנחנו זקוקים למשימות חדשות/ישנות שיוכיחו שוב את ההתעלות האישית של כל אחת ואחד מאיתנו על תלאות היומיום, על תסכולי השגרה, על סימני הזמן?

"גם אתה, גם אתה תתחדש" הבטיחה נעמי שמר ואני בהחלט מתכוון להתחדש. ברוח מוטיבציה מחודשת, בחברים חדשים, בנעלים חדשות, במסלולי ריצה חדשים, במדליות חדשות שיעידו ששביזות הקיץ מאחורי והחיים, מורכבים ככל שיהיו, פרוסים לפני.

וברוח התקופה אסיים בתקווה לרוץ במרוץ עוטף עזה, בחצי מרתון אשקלון או במרוץ לילה במועצה אזורית אשכול. אגיע גם בלי מנדפת זעה ומדליה.