תאונות דרכים בישראל הן חלק מתרבות חברתית. אפשר לחפש את הפתרונות תחת השפעת הכאב והלם התאונות אך שינוי אמיתי לא יבוא ממבחינה של תאונות בהן רכב פוגע ברוכבי אופניים אלא ממבט רחב על כלל תרבות הרחוב בישראל
מאת:יאיר בן עמי
התאונה בה נהרגו עו"ד יצחק סימון ושלום גרוסמן נגרמה מסיבה ברורה. נהג עייף שנרדם בעת שאחז בהגה לאחר הפעלת שיקול דעת מוטעה שהפך קטלני. נהגים עייפים או שאינם במצב מנטאלי לאחוז בהגה מתנהלים על הכביש בכל זמן נתון בהמוניהם. כל נהג כזה מבצע אין ספור עבירות בכל רגע שהוא על הכביש. כשזה מביא לתאונה קטלנית מתעוררת,דעת הקהל, לכמה ימים ולאחריהם הכאב נותר של המשפחה והחברים.
בעקבות כל תאונה קטלנית, בה מעורבים רוכבי אופניים, עולות שוב ההצעות על כבישים שקטים, מסלולים סטריליים, רכבי לווי (לקבוצות הרכיבה) ועוד. אלו פתרונות טובים, ראויים ומאוד לא מקוריים אלא לקוחים ממדינות בהן תרבות הפנאי זוכה ליחס הולם ורוכב אופניים לא יכול לקבל יחס של אויב ציבור (הנהגים) משום שהוא חלק מפיסת האספלט בה מתנהל נהג.
בכל מדינה יש עברייני תנועה וישראל אינה שונה בכך משאר העולם המערבי. השוני הגדול הוא ביחס לעברייני התנועה מול היחס לרוכבי האופניים החולקים את אותו הכביש. התאונה בה נדרסו למוות יצחק סימון ושלום גרוסמן היא הדוגמא הטובה ביותר למקום בו צריך להתחיל בשינוי. הנהג הצעיר (עדיין תלמיד תיכון) חזר מבילוי לילה בשעת בוקר לא מאוד מוקדמת ונרדם על ההגה. שרשרת הטעויות (העבירות על החוק) שגרמה לתאונה אינה מתחילה בבילוי הלילה ובטח שלא בכניסתו של הנהג הצעיר למכונית וגם לא בעובדה כי המבוגר המלווה של הנהג הצעיר יישן במקום למלא את תפקידו על פי החוק.
הבעיה הראשונית היא ביחס לחוק. בעובדה כי נער צעיר, בעל רישיון נהיגה אשר נרכש לא מכבר, הרגיש מספיק בטוח בעצמו כדי לצאת לבילוי תוך כוונה (לא משנה אם תחילה או בדיעבד) לשוב לביתו בבוקר למחרת תוך שהוא מתעלם מכל העובדות ברורות של הסכנות הנלוות למעשה כזה. העובדה כי בנאדם חושב כי הסיכון, שהוא לוקח, מותר לו היא שורש הבעיה.
לקיחת הסיכון הזו היא בסיס התרבות שלנו בישראל, זה בגנים החברתיים שלנו. המחיר האפשרי מודחק ומבוטל אל מול הרצון ותחושת החירות להנאות האישיות. ההחלטה הזו, לאחוז בהגה לאחר בילוי לילה וחסך קיצוני של שעות שינה, אינה שונה מהחלטה על המרחק הנשמר מהרכב לפנינו, לדבר במכשיר נייד תוך כדי נהיגה או לשלוח מסרונים כשרק יד אחת על ההגה ובמקרה הטוב חצי עין צופה על המרחש בכביש. אותה חירות והתחושה של החוק כהמלצה בלבד מביאה רבים מאיתנו לנהוג במהירות גבוהה "רק" ב- 10 קמ"ש מהמותר או להכנס לצומת כשהירוק מהבהב כ"מצב טוב" ביחס לאלו הגונבים את השניות הראשונות של אור אדום.
זירת התאונה בה נהרגו יצחק סימון ושלום גרוסמן (צילום: אורן אלון)
התרבות היא שצריך לשנות ולא ההתנהלות הנוכחית של רוכבי האופניים. ההצעות לסגירת כבישים בשעות בוקר מוקדמות היא נחמדה ולא יותר. מצד שני זו גם הצעה שתיצור הגדרה נוראה, של האפשרות לקיום תרבות פנאי רק במידה והמאמצים אותה המוכנים להשכים קום ביום המנוחה מהעבודה או במידה וקיים סבל של נדודי שינה וגם במידה ומוכנים להקריב את בילוי ערב השבת עם המשפחה. יותר מכך זה ייתן לגיטימציה לטענה כנגד הרכיבה על אופניים במקומות ובשעות שלא הוגדרו מראש וכך יוכלו לאמץ את תרבות רכיבת הכביש רק בעלי רכב שייקח אותם לאותם כבישים סגורים ובשעות של סגירת הכביש.
השינוי היחיד, אשר יוכל להביא לשינוי תרבותי אינו דרך תרבות הפנאי של רכיבת אופני כביש, אשר בפני עצמה לא יכולה להזיק לשומרי חוק, אלא בשינוי תפיסתי של המצב מבסיסו. נהג, באשר הוא, צריך להבין כי לכל וויתור שהוא עושה על החוק יש תג מחיר שאינו מותנה בהתרחשות תאונה. מצלמות בכל צומת ועוד מצלמות בכבישים ורבות ככל האפשר יכולות להתחיל בשינוי. נהגים אשר יידעו כי הם מצולמים בכל רגע על הכביש יבינו כי אי שמירת מרחק, מעבר ברמזור כשהאור הירוק מהבהב, נסיעה במהירות העולה "רק" ב- 5 קמ"ש על המותר ועוד שלל עבירות "רגילות" אותן כולן מבצעים כחלק מתרבות הנהיגה, צריכות להוביל לעונשים כבדים ועוד לפני כן ליצור את עצם תחושת הבושה בעצם אימוץ התנהגות עבריינית. יותר מדי נהגים חושבים היום כי לנהוג במהירות של 80 קמ"ש על נתיבי אילון זו עדות לנהיגה גרועה. יותר מדיי נהגים חושבים כי אם לא יצליחו לקרוא את הסטיקר על הפגוש של הרכב לפניהם הם נוהגים גרוע או אם יתנו זכות קדימה הם יצטיירו כחסרי אופי. מכאן צריך להתחיל השינוי. אולי הגרוע מכל היא ה"הנחה" המקובלת על עבירות מהירות על פיה גם אם הנהג חרג ב- 5% או 10% מעל למהירות המותרת הוא לא ייעצר. התנהלות המשדרת כי מותר לעבור על החוק במידה.
אבל בתרבות הישראלית אין דבר עבירה נורא או כקלון חברתי. אלא אם נתפסת בדבר העבירה ייתכן ותלוי בתוצאות העבירה שביצעת, תאלץ לשאת באחריות. אם אתה יודע לשחק את המשחק, כביטוי שגור בשפתנו, אז תדע גם איך להימנע מחשיפת העבירה שביצעת. תהיה חכם ולא צודק נהוג לומר בישראל. הנהג שדרס את סימון וגרוסמן אכן נהג כמשהו שיכול היה להסתכם כ"חוכמה" או "התנהלות על פי חוקי המשחק". הוא בחר לצאת לדרכו הביתה בשעות הבוקר, בהן הכבישים ריקים יחסית (גם מניידות המשטרה) ולא בשעות הלילה המאוחרות בהם המשטרה מסיירת במוקדי הבילוי. ההחלטה ה"חכמה" שלו הסתיימה הפעם בתאונה קטלנית אשר גבתה מחיר חיים של שניים, פציעה קשה של שניים נוספים, פציעות לא קלות של עוד שלושה ופגיעה נפשית בלתי הפיכה של משפחה וחברים.
יאיר בן עמי
עורך ראשי אתר Shvoong בעל הטור מציאות נושכת
קישורים: אופניים, מציאות נושכת
