אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לחדר הכושר, רציתי שהאדמה תבלע אותי, נצמדתי להליכון ולא עזבתי אותו עד תום שעת האימון. כולן.ם היו כל כך מעודכנות בסצנה הזו של להיות רזות, עם אאוט פיט חדש ולהכיר את כל הוותיקים והמאמנים.
ואני כמו הרבה א.נשים שרוצות ורוצים להתחיל להתאמן אחרי שנים שלא, הוצאתי איזה זוג ישן של נעלי הליכה שקיבלתי בכלל מאמא שלי, לבשתי את הטייץ עם החור בברך שיש לי בארון ועוד איזו חולצת טי שירט מהצבא. כן, אלו היו בגדי הספורט שלי מה שהרגיש לי סופר לגיטימי, אבל צרכנות ונראות זה כבר לטור אחר.
מוקפת מראות כדי שחלילה לא אפספס את החריגות שלי בנוף או את העיסוק במראה, צעדתי בחרדה אל הפלור המאיים של חדר הכושר עם אותה תחושה שהייתה לי בשיעורי הספורט ביסודי – אימה. הרבה א.נשים התחילו לעשות כושר בתקופת הקורונה, וזה לא סתם כי משעמם להן.ם.
זה בעיקר כי נוצרו אלטרנטיבות טובות יותר מחדרי כושר, אפשרויות לעשות פעילות גופנית מבלי להיות מבוישות, חריגות, נבוכות. מבלי להצטרך גרדרובה מרשימה, התמצאות במכשירים, בטן שטוחה או לעשות במשך חצי אימון מינגלינג עם המאמנים.
אפשר להתאמן בפארק, אפשר בבית מול סרטונים, יש אימוני זום קבוצתיים ואפילו אימונים אישיים | צילום: אפרת וייסמן
הקורונה הביאה בשורה חדשה לעולם, העולם כחדר כושר לכולם
אפשר להתאמן בפארק, אפשר בבית מול סרטונים, יש אימוני זום קבוצתיים ואפילו אימונים אישיים.
אין אף מדריכה שצועקת עליך בשיעור להמשיך עוד ולא להיות בטלנית, וגם אם כן, אז יש מסך שמפריד ביניכן ונותן מידה של הגנה, את כבר לא בורחת לשורה האחרונה, יש אפשרות להתעמל מבלי להרגיש בושה.
לצערי הרב חדרי הכושר לא נותנים תחושת נינוחות ורווחה לכל מי שלא נמצאת כבר עכשיו בכושר גבוה ובמראה חטוב, והרי אם כך, אז איבדנו את המטרה לא?
פעילות גופנית אפשר ורצוי להתחיל תמיד, בכל שלב, גיל ומשקל.
היא צריכה להיות מותאמת לצרכים של המתאמן.ת, ולא לגרום לו או לה להרגיש גרוע ורע עם עצמם.
נכון, יש בחדרי הכושר יתרונות של פסיליטיז, ציוד רב, מיזוג והכוונה, אבל לעולם לא תיווצר התמדה אם מישהי נכנסה לחדר הכושר והייתה לה חוויה רגשית רעה.
ואם באורח חיים בריא עסקינן, אז המהות הבסיסית של שינוי לטובה מתחיל ביצירת רצון והתמדה. הרבה מתאמנות מגיעות אלי עם טראומות מאימוני סטודיו ומחדרי כושר מאיימים. אחרי שחוו אימון לא מותאם לרמה והיכולת שלהן, אחרי שהקיאו והרגישו בושה גדולה, אחרי שחודשיים היו רק על הליכון והתחילו להשתעמם או מספיק שאיזה מאמן כושר שרק אתמול גזר את החוגר מחוץ לבקו"ם, מדד להן אחוזי שומן ביום הראשון שבו הגיעו ואמר להן שהן אוביס למרות שהן ממש ממוצעות.
אני מאמינה בדרך אחרת. לראות את מי שמולי, את החששות שלה, את רמת הכושר והיכולות הפיזיות.
לבנות אמון, לתת מקום לתחושות הסובייקטיביות של כל אחת בתוך האימון ובסמיכות לו, ובעיקר לגרום לה לרגיש שהיא ממש בסדר. היא הרי כאן, מנסה לשנות הרגלים, יוצאת מאזורי הנוחות, משקיעה כספים, אנרגיה וזמן.
אז מה היא אם לא לפחות נהדרת?
אני מאמינה שכדי לייצר התמדה צריך להיות #מאוזנת.
נועה זילברמן, מאמנת כושר אישית, הוליסטית ובודי פוזיטיבית.
