השמנת יתר הינה נושא שמעסיק מאוד את הקהילה הרפואית הבינלאומית ובעיקר זו בעיה שנמצאת במגמת עלייה בשכיחותה. שומן שנקרא Visceral fat, הוא שומן "כללי" שנמצא בתוך איברים פנימיים או עוטף אותם, ומהווה סיכון מטבולי גדול יותר מאשר השומן התת עורי. כתוצאה מכך, מדד ה BMI (Bone Mass Index) לא יכול לשקף את הסיכון שיש לאדם מסוים ללקות במחלות קרדיו מטאבוליות, כשם שהערך הזה אינו יכול גם לתת אבחנה בין אחוזי השומן הבטני לתת עורי שיש לאדם מסוים.
השמנת יתר חריגה נמצאה קשורה באופן מובהק עם סיכון מוגבר למחלות קרדיווסקולריות, סוכרת מסוג 2, תסמונת מטאבולית, סרטן ועוד מחלות כרוניות אחרות שמביאות לירידה באיכות ובתוחלת החיים. מזה זמן מנסה הקהילה הבינלאומית לגבש הנחיות ברורות להתערבות התנהגותית ושינויים שיביאו גיבוש אורחות חיים שיכללו פעילות גופנית והפחתה קלורית. קיים מושג שנקרא Visceral Obesity, כלומר, שכיום יותר מדויק להתייחס לאחוזי השומן הבטני והכללי כגורם סיכון בלתי תלוי לתחלואה קרדיווסקולרית, לתחלואה מטבולית ולתמותה. לכן ישנה חשיבות רבה לפתח דרכים להפחתת מגפת השמנת היתר.
לכתבות נוספות:
מחקר: האם פעילות גופנית יכולה לשמש כלי טיפולי בדיכאון?
5 הטיפים הטובים ביותר לאנשים עם סוכרת שרוצים להתחיל לרוץ
בעיות במערכת העיכול בספורט: אולי הגיע הזמן לדבר על זה?
במחקר המתואר, החוקרים השוו את ההשפעות שיש לפעילות גופנית לעומת ההשפעות של הגבלה קלורית על הפחתה של שומן בטני באנשים בעלי השמנת יתר חריגה. השאלה המרכזית בה התמקדו היא האם ככל שנגביל את התצרוכת האנרגט,ית או לחילופין האם ככל שנעשה יותר פעילות גופנית, בהתאמה וביחס ישר נאבד יותר מסת שומן? הפעילות הגופנית הביאה לירידה ולאובדן מסת שומן על ידי כך שחלה עלייה בתצרוכת האנרגטית, לעומת הגבלה קלורית שמביאה לירידה במסת השומן על ידי צמצום תצרוכת אנרגטית. בוצע מחקר השוואתי שבו השתמשו בחסר קלורי שבועי על מנת לבקר את ההשפעות הכלליות שיש לשני סוגי ההתערבויות ההתנהגותיות.
אימון גופני. יעיל יותר? | צילום: Shutterstock
החוקרים ערכו מחקר אינטנסיבי בספרות הכתובה (לינק מצורף) וחיפשו מחקרים בהם אנשים בעלי השמנת יתר חריגה השתתפו באופן רנדומלי למחקר התערבותי שכולל הגבלה קלורית או השתתפות בפעילות גופנית, והיו בהם קבוצות ביקורת שבהם לא הייתה התערבות מבחינת תצרוכת קלורית או הוצאה אנרגטית. המידע מהמחקרים הרלוונטיים נשלף, כך שנעשתה השוואה שמטרתה לענות על השאלה: באיזה היקף פעילות גופנית והגבלת תצרוכת קלורית משפיעים על הפחתת שומן בטני. המדידות נעשו באמצעות MRI או טומוגרפיה ממוחשבת, שהיא הכלי האמין ביותר להערכה לגבי שומן בטני.
מה מצא המחקר?
החוקרים אספו כ-40 מאמרי מחקר אשר הקיפו 2,190 משתתפים. בעוד שגם הגבלה קלורית וגם פעילות גופנית הביאו להפחתת השומן הביטני, רק פעילות גופנית הביאה לירידה במסת שומן בטני באופן שהוא תלוי בעצימות האימון ובמידת שריפת האנרגיה במהלכו. לעומת זאת, לא נמצא קשר "תלוי מינון" של הגבלה קלורית עם הפחתת שומן בטני. מה שאומר שככל שנגביל את הצריכה הקלורית שלנו, זה לא בהכרח יביא לאיבוד שומן בטני.
מהם המסרים שצריך לזכור?
המחקר מעיד על כך שככל שנגדיל את כמות הפעילות הגופנית שאנו עושים, זה יתורגם לירידה בשומן הכללי בגוף באנשים עם עודף משקל באופן הרבה יותר משמעותי מאשר הגבלה קלורית. הגבלה קלורית תגרום להפחתה יעילה במסת השומן, אך אין זה אומר שככל שנגביל יותר את התצרוכת הקלורית כך נאבד יותר מסת שומן. למרות ששתי ההתערבויות ההתנהגותיות מביאות לירידה במסת שומן על ידי יצירת מאזן אנרגיה שלילי, עדיין קיימים הבדלים מהותיים בין פעילות גופנית להגבלה קלורית.
צילום: shutterstock
תאוריה אחת: ירידה במשקל באמצעות דיאטה והגבלה קלורית תביא לירידה גם במסת השריר וזה כשלעצמו יגרום לירידה בקצב חילוף החומרים הבסיסי = Basal Metabolic Rate. קצב מטבולי נמוך ידרוש הורדה נוספת בתצרוכת הקלורית על מנת שתהיה ירידה במשקל, כך שלמעשה בטווח הארוך ההגבלה הקלורית "מטרפדת" את הירידה במשקל לאורך זמן. לעומת זאת, כאשר עושים פעילות גופנית ישנו אובדן מסת שומן, אבל מסת השרירים נשמרת.
בסיכומו של דבר, הממצאים מוכיחים את התפקיד שיש לפעילות הגופנית בשיפור המטבוליזם ותומכים בכך שפעילות גופנית מביאה לירידה במסת השומן הכללית באנשים במשקל יתר.
