האם בעקבות העלאת קצב הלב תעלה גם תוחלת החיים שלנו? האפשרות הזו עומדת מזה זמן במרכזם של מחקרים שונים, אחד מהמחקרים השאפתניים חוקר פעילות גופנית ותמותה מכל סיבה שהיא. המחקר מראה כי אנשים מבוגרים, נשים וגברים, אשר עוסקים בפעילות גופנית מכל סוג שהוא באופן יחסי הם מאריכי חיים. אבל אם חלק מהפעילות הגופנית שהם עושים היא אינטנסיבית, הסיכוי לתמותה בטרם עת יורד אפילו יותר ואריכות הימים מטפסת.
מדענים גילו במחקרים שאנשים פעילים הם בעלי אריכות חיים יותר מאלו שפחות פעילים. על פי מספר מחקרים שנעשו בעבר, פעילות גופנית על בסיס שגרתי קשורה באופן חזק ומובהק עם אריכות ימים אפילו אם מדובר על פעילות גופנית שהיא מספר דקות בשבוע. אלא שכל המחקרים הללו הינם תצפיתיים, כלומר שהסתכלו על אנשים בהווה וקבעו את מידת ומשך הפעילות הגופנית הנוכחית שהם עושים, ולאחר זמן מה בדקו האם הם עדיין בחיים. קשרים כאלו יכולים לאתר במדויק קשרים בין פעילות גופנית ומשך חיים אבל הם לא יכולים להוכיח שאכן פעילות ותזוזתיות באמת מביאה לידי כך שחיי אותם אנשים יותר ארוכים.
על פי מספר מחקרים שנעשו בעבר, פעילות גופנית על בסיס שגרתי קשורה באופן חזק ומובהק עם אריכות ימים | צילום: shutterstock
על מנת לבדוק ולהוכיח שבאמת שפעילות גופנית אכן מאריכה את חיי העוסקים בה, יש לרתום מתנדבים למחקר לפרק זמן ארוך שיהיה מלווה בקבוצת בקרה על מתנדבים אקראיים. החוקרים יצטרכו לעקוב אחר המתנדבים הללו במשך שנים עד אשר מספר נכבד מהם ימותו וזאת על מנת לאפשר בדיקת משמעות סטטיסטית. מחקרים כאלו הם מסובכים ומרתיעים, יקרים ולכן יחסית הם לא נפוצים. מחקרים מהסוג הזה הם גם מוגבלים היות ולאורך תקופת המחקר חלק מהמשתתפים נפטרים מסיבות כאלו ואחרות. אלו שרשומים למחקר נמצאים בהשגחה של המדענים אך יחד עם זאת זה בעייתי היות והמדענים לומדים את אריכות חייהם, כלומר תמותה. המשמעות היא שאם יש מספר מועט של מקרי תמותה הם לא יוכלו להסיק שפעילות גופנית אכן יש לה השפעה ומשמעות לגבי אריכות ימים. קבוצה של חוקרים (מ Norwegian University of Science and Technology שבנורבגיה) שבודקים השפעות של פעילות גופנית על איכות ואריכות חיים אינם נרתעים מהמכשולים הללו. יחד עם קולגות ממכוני מחקר נוספים, הם לומדים את ההשפעות של סוגי פעילויות רבים על מחלות לב, כושר גופני ולכן היה זה מתבקש ללמוד כיצד זה משפיע גם על אריכות חיים. על כן, לפני כ 10 שנים הם החלו לתכנן מחקר שהתפרסם בחודש אוקטובר 2020 ב-BMJ.
מדענים גילו במחקרים שאנשים פעילים הם בעלי אריכות חיים יותר מאלו שפחות פעילים |צילום: shutterstock
בשלב הראשון הם הזמינו מתנדבים בטווח הגילאים 70-79 שנים להשתתף. מחקרי תמותה שמערבים אנשים מבוגרים הינם בדרך כלל כאלו שנותנים מידע רב ושימושי היות ומן הסתם יהיו מקרי פטירה במהלך תקופת המחקר, באוכלוסיית מבוגרים יותר מאשר באוכלוסייה הצעירה יותר. עובדה זו תאפשר את ההשוואה של אריכות החיים בין שתי קבוצות המחקר. למעלה מ 1500 גברים ונשים מנורבגיה התקבלו למחקר. המתנדבים הם בריאים, בגדר המצופה מאוכלוסייה בשנות ה 70 לחייה. חלקם היו עלי מחלות רקע כמו מחלות לב, סרטן או מצבים אחרים אבל מבחינת תפקוד יומיומי הם היו פעילים. מעט מהם סבלו מהשמנת יתר. כל המשתתפים הסכימו לקחת חלק במחקר ולהיות פעילים על בסיס שגרתי במהלך חמש השנים הבאות. החוקרים בדקו את מצב הכושר האירובי בתחילת המחקר וכן את התחושות הסובייקטיביות שלהם לגבי איכות חייהם. לאחר מכן המתנדבים חולקו באופן אקראי לאחת מ 3 קבוצות. קבוצת ביקורת של אנשים שהסכימו לחיות לפי פרוטוקול סטנדרטי של פעילות, הליכה העיקר להישאר פעילים למשך כשעה וחצי כל יום במשך תקופת המחקר (יש לציין שהחוקרים הרגישו שזה לא אתי לבקש מקבוצת הביקורת לחיות חיים "יושבניים" ולא פעילים במשך זמן ממושך). קבוצה שנייה החלה להתעמל בעצימות בינונית, כל אימון נמשך כ 50 דקות פעמיים בשבוע. קבוצה שלישית החלה בתוכנית של פעמיים בשבוע אימונים בעצימות גבוהה או אימוני HIIT שבמהלכה הם רכבו או עשו ריצה-הליכה בקצביות למשך 4 דקות, מלווה במנוחה למשך דקה כאשר זה רצף שחוזר על עצמו לפחות 4 פעמים.
כמעט כל המשתתפים התמידו בגרת הפעילות הגופנית שהתחייבו לעשות אותה בתקופת המחקר של 5 השנים, כאשר מעת לעת הם הגיעו למעבדה לביקורת, למבחנים. במהלך התקופה החוקרים שמו לב שמספר אנשים בקבוצת הביקורת החלו לעסוק באימוני אינטרוואלים במכוני כושר שבסביבתם, מתוך יוזמה אישית ולשם ההנאה. קבוצות אחרות לא נצפו שינויים מבחינת שגרת חייהם הפעילה, מעבר לשיגרה שעליה הם התחייבו במסגרת המחקר.
האם בעקבות העלאת קצב הלב תעלה גם אריכות חיינו? |צילום: shutterstock
כעבור 5 שנים, החוקרים בדקו מקרי פטירה ומצאו שכ- 4.6 אחוז מסך כל המתנדבים נפטרו במהלך המחקר, מספר נמוך יותר מזה שנרשם עבור כלל האוכלוסייה מעל גיל 70 בנורבגיה, מה שאומר כי אנשים מבוגרים העוסקים בפעילות גופנית חיים מעבר לגיל הממוצע. בנוסף הם מצאו הבדלים בין הקבוצות. הנשים והגברים מקבוצת הפעילים באופן אינטנסיבי היו בכ- 2% פחות סיכון למות מאשר אלו שבקבוצת הביקורת, ו- 3% סיכוי פחות למות מכל אחד שהיה בקבוצה שהתאמנה אימונים ממושכים אך בעצימות בינונית. מתנדבים בקבוצת האימונים בעצימות הבינונית היו מועדים יותר לפטירה מאשר אלו שבקבוצת הביקורת. הנשים והגברים שבקבוצת האינטרוואלים (הקבוצה של אימונים קצרים יותר בעצימות גבוהה) היו גם בעלי כושר גופני טוב יותר ודיווחו על שינויים משמעותיים לטובה באיכות החיים שלהם, לעומת המתנדבים בקבוצות האחרות.
בעצם אימונים אינטנסיביים עצימים שהיו חלק השיגרת חייהם של המתנדבים בקבוצת הביקורת ובקבוצת העצימות הגבוהה – סיפקו להם הגנה טובה ממוות בטרם עת, וזאת לעומת המתנדבים שעסקו בפעילות מתונה ארוכה.
כמובן שפעילות גופנית אינה "תרופה לכל", וישנם אנשים שעדיין יש להם מחלות רקע שמלוות אותם, למרות עיסוקם בספורט, מחלות אשר יגרמו לפטירתם, וזה לא משנה באיזה סוג ספורט או באיזו עצימות היא תעשה. החוקרים מאמינים שהמחקר מעביר מסר כולל ומתקבל על הדעת שעלינו להישאר פעילים וכלול סוג של פעילות גופנית במהלך חיינו, פעילות שחלקה תהיה בעצימות גבוהה. לדברי ד"ר סטנוולד, אחת החוקרות, אינטרוואלים הם פעילות בטוחה ונגישה לרוב האוכלוסייה. אינטרוואלים מוסיפים חיים לשנים ולא רק שנים לחיים, או במילים אחרות: Adding life to years, and not only years to life – לכן זהו נושא חשוב שצריך לתת עליו דגש, בייחוד בגיל מבוגר: לשלב פעילות גופנית הכוללת עבודת אינטרוואלים.
