שימוש בסטרואידים אנבוליים שכיח במחוזותינו. נעשה בהם שימוש לא מועט אצל מתאמנים כגון: מתאמני הכוח, פיתוח גוף (לרבות מקצועני), ספורטאים בענפי ספורט אנאירוביים וכן גם אצל מתאמנים מן השורה שמטרתם הנה היפרטרופיה שרירית, חיטוב הגוף, ירידה במשקל ובכלל שיפור האסתטיקה גופנית.
שימוש בסטרואידים אנבוליים לא מומלץ למתאמנים | צילום: pixabay
עוד כתבות בנושא
מה ההבדלים העיקריים בין דיאטן קליני ליועץ תזונה?
בני 40 ומעלה? מה צפוי לכם בשנים הקרובות?
איך תשפיע הקורונה על חדרי הכושר בישראל?
ההשלכות של השימוש בחומרים משפרי ביצועים אלה רבות במיוחד ולא רק בהקשר של שינוי שלילי במצב הבריאותי הפיזיולוגי. למשל, ניתן לראות הפרעות בתפקודי הכבד והכליות, פגיעה בתפקוד המיני, בעיות עור שונות, עלייה בסיכון לפתח סרטן וכן אשפוזים ומוות בקרב אוכלוסייה צעירה ובריאה. לצד אלו, נראו גם מקרים רבים של שינוי התנהגותי כמו תגובה באמצעות אלמנטים אלימים לצד מתח נפשי, דיכאון ומחשבות אבדניות וכן קושי בתפקוד הקוגניטיבי. נזכיר שחומרים אלה אסורים מבחינה חוקית בישראל (ואף רשומים בפקודת הרוקחות) ובמרבית מדינות העולם, וספורטאים מקצוענים (ואך חובבים) לוקחים סיכון בעת שימוש בחומרים אלה מכיוון שקיים סיכון שיתפסו אותם בבדיקת סמים שגרתית לגילו סמים ואז עולה הסיכוי להשעיה מפעילות ספורטיבית מקצועית לתקופה מסוימת ואף לצמיתות.
המצבים האבסורדיים של שימוש בסטרואידים אנבוליים
ישנם לא מעט מקרים שמתאמנים "מן השורה" או ספורטאים חובבים עושים שימוש בסטרואידים אנבוליים, אך הדבר מבחינתם מיותר לחלוטין ולא יתרום ממשית להשגת התוצאה המיוחלת. כמובן שיש בכך סיכון בריאותי מעצם השימוש אך התוצאות המצופות ייתכן מאוד שיבוששו להגיע. להלן מספר מקרים כאלה
1. מתאמנים מתחילים – קשה להאמין, אך גם מתאמנים עם ותק של מספר חודשים בחדר הכושר שמאוד מעוניינים לזרז את קצב התקדמותם, עושים לעיתים שימוש בסטרואידים אנבוליים. מדובר במקרים בהם טרם חל שיפור מהותי בקואורדינציה התוך שרירית (גיוס יחידות מוטוריות) ו/או קואורדינציה בין שרירית, המשקלים המורמים בתרגילים השונים נמוכים במיוחד, הטכניקה ירודה, תהליכי פיצוי היסף (בנייה מחדש) לא משמעותיים כמו אצל מתאמנים מנוסים, מספר האימונים השבועי נמוך מדי על מנת להעלות מסת שריר באופן משמעותי (לדוגמה 2-3 אימוני כוח בשבוע) ועוד. נציין, שבכל מקרה ומצב לא מומלץ לעשות שימוש בחומרים אלה ובעיקר למתאמנים מתחילים.
אנשים מסכנים את הבריאות בלי להבין אם זה באמת עוזר | צילום: Image by PublicDomainPictures from Pixabay
2. מתאמנים שמטרתם הנה שיפור כושר גופני כללי תוך דגש על מרכיבי כושר כגון סובלת לב ריאה, גמישות, מעט כוח, קואורדינציה, שיווי משקל וכדומה – שימוש בסטרואידים אנבוליים נעשה בעיקר במקרים שהמתאמן הנו מתקדם ומעוניין לשפר יכולת אנאירובית באופן משמעותי כגון: פיתוח גוף ברמות השונות, אתלטיקה קלה (לרבות ריצות קצרות, קפיצה לרוחק וכדומה), קרוספיט, הרמת משקולות, משחקי כדור ועוד. כמובן שכשמדובר בספורטאי מקצועי, הסיכון גדול יותר משמעותית לעומת מתאמן ברמה זו או אחרת שאינו ספורטאי מקצועי. אי לכך, מתאמנים שמטרתם הנה בסך הכל שיפור כושר גופני כללי, שיפור מצב בריאותי והפחתת משקל במידה מסוימת, הרי שימוש באותם חומרים מסוכנים לכל דבר ועניין מיותר לחלוטין ולא אפקטיבי דיו יהיה השימוש בהם להשגת המטרה.
3. המתאמן מבצע את אימוני הכוח בעצימות נמוכה מדי – גם במידה ויבוצע אימון יום יומי בחדר כושר או קרוספיט, אימונים מטבוליים ואנאירוביים אחרים, במידה ועצימות האימון לא תהיה גבוהה במיוחד ואף מרבית, לא ממש יתרחש אפקט אימון המתבטא בשיפור היכולת ומעבר לשלב הבא. כך שניתן להתאמן גם 12 יחידות אימן בשבוע (לדוגמה פעמיים מדי יום) אך לא יחול שיפור משמעותי, אם בכלל, ביכולת הגופנית האנאירובית וגם שימוש בסטרואידים אנבוליים לא ישפר את המצב. וכמובן, הסיכון הבריאותי בשימוש עצמו עדיין קיים. נציין שעומס נמוך מדי באימון ההתנגדות עשוי להתבטא בכך שבתרגילים השונים המתאמן מסוגל לבצע בסיום כל סט בנקל עוד 4-5 חזרות. כך שהגירוי במקרה זה על מערכות שלד שריר ומערכות אחרות לא גבוה מספיק ולכך השלכות גם על האפקט האנבולי ובכלל לתרומה של אותם חומרים לזירוז תהליך ההתקדמות.
4. תכנית אימון לא אפקטיבית – מדובר במצב שכיח בו תכנית האימון לא מותאמת ולא אפקטיבית להשגת מטרה זו או אחרת של המתאמן. זה עשוי להתבטא בסוג תרגילים באימון הכוח שייתכן שכולם/מרביתם מבודדים, טווחי תנועה לא מלאים בתרגילים השונים, זמני ההתאוששות באימון לא בהלימה למטרת האימון וכך הלאה.
5. אימוץ אורח חיים שאינו ספורטיבי – משפיע מאוד על מידת ההתקדמות באימון בכלל וגם שימוש בסטרואידים לא בהכרח יניב את התוצאות הרצויות. הדבר עשוי להתבטא בתפריט תזונתי שאינו מותאם, שעות שינה ואיכות שינה ירודות, צריכת אלכוהול גבוהה, עישון על בסיס קבוע ועוד.
כדי להגיע לתוצאות טובות, כדאי להתחיל באורח חיים בריא ומשם השמיים הם הגבול | צילום: pixabay
6. סוג הסטרואידים האנבוליים במחזור השימוש (חודש- חודשיים או תקופת זמן אחרת) לא מותאם ואינו בהלימה כלל למתאמן – נציין שהסטרואידים האנבוליים נמכרים בשטח על ידי סוחרים שונים, מפתחי גוף בחלק מהמקרים ועוד. הם ממש לא נמכרים על ידי רופאים או רוקחים (לפחות לא באופן רשמי) כי אז יש צורך במרשם רופא על מנת שניתן יהיה להשיגם. כך שייתכן שהחומרים שאותו מתאמן רכש כלל לא מתאימים לרמת האימון, היכולת הגופנית, הוותק של האימון, מספר הסייקלים בפועל שנעשו עד כה ועוד. יש לזכור ששימוש בסטרואידים אנבוליים מצריך גם הבנה לא מועטה של אותם מתאמנים שלמרבה האבסורד הם ללא רקע קליני בכלל ובחומרים הבעייתיים הללו – בפרט. אזי, ההמלצות הן על פי ניסיון, מידע מהמדיה הדיגיטלית ועוד. לא ייאמן!.
לסיכום, שימוש בסטרואידים אנבוליים לא מומלץ כלל למתאמנים "מן השורה" ובד בבד גם לספורטאים מקצועיים וכדומה. ברם, נציין, שלמרות הכל נעשה בו שימוש במקרים של פיתוח גוף מקצועי/מקצועני וכן בסוגי/ענפי ספורט אנאירוביים מסוגים שונים. כמובן שבכל המקרים קיים הסיכון הבריאותי (לא רק) הקשור לתקופת הזמן בה נעשה השימוש, סוג החומרים ועוד.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר מעל 35 שנה. מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד לקהל רחב ומקצועי. מנהל תחום חינוך והסברה בסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט
