בכל שנה, כשאני ניגשת לכתוב כתבה לרגל יום האישה, אני מוצאת את עצמי שואלת את אותן שאלות: עד מתי נצטרך יום מיוחד כדי להתמקד ב-51% מהאוכלוסייה? למה השוויון המיוחל עדיין לא כאן? ואיך נוכל לעודד יותר נשים לעסוק בספורט או במקצועות הנדסיים או בהייטק ולפרוץ את המחסומים שמונעים מהן להגיע לפסגה?
הפעם, במקום להתמקד בחסמים ובאתגרים, החלטתי להפנות את הזרקור דווקא לחלקה העליון של הפירמידה – שחיינית, טריאתלטית ורצה – שלוש נשים יוצאות דופן, שכבר הגיעו לשיאים מרשימים בתחום הספורט, הקריירה והמשפחה. מאיה מנדל, הדס מזר והלן וולפסון הן לא רק ספורטאיות מוכשרות; הן אמהות, מנהלות בכירות ומודל לחיקוי עבור נשים בכל הגילאים.
איך הן מצליחות לשלב את הכל בלי לוותר על החלומות שלהן? בואו ניקח אוויר ונצלול לעומק בריכת הסיפורים שלהן וננסה לגלות מה הופך אותן לכל כך מעוררות השראה.
מאיה מנדל: "תנסי, מקסימום – תצליחי"
באופן מפתיע, את מאיה לא הכרתי בכלל דרך עולם הספורט, אלא בין קירות המשרד בעבודה. למעשה, היא הייתה המנהלת שלי במשרה הראשונה שלי בהייטק. אני זוכרת שבשיחת הטלפון הראשונית היא סיפרה שהיא ראתה את קורות החיים שלי, בהם הזכרתי בשורה האחרונה שאני מתחרה בטריאתלון והחליטה לתת לי צ'אנס, ומאז הכל היסטוריה. כך גיליתי שמאיה היא לא רק מנהלת שהיא מודל לחיקוי, אלא גם שחיינית על מעוררת השראה.
מאיה מנדל והבנות בפורט2פורט | צילום: צלמי שוונג
מאיה מנדל, בת 42, היא אשת מוצר מובילה בתעשיית ההייטק, כיום בחברת Snyk לאחר שנים של עבודה בסטארטאפ שנרכש בהצלחה. היא גם אמא לשתי בנות צעירות, ובמקביל ממשיכה להפגין כישרון יוצא דופן כשחיינית במשחי מים פתוחים למאסטרס. הקריירה הספורטיבית של מאיה החלה כבר בגיל 10, כשהצטרפה לקבוצת הפועל עמק חפר ונשבתה בקסם השחייה בזכות מאמנים שהאמינו בה, ובראשם מירב אולייניק.
בנעוריה, מאיה זכתה בתואר אלופת ישראל בשחייה לנוער, ולימים המשיכה לשחות במסגרת המכללות באוניברסיטת מישיגן, שם גם למדה הנדסת מחשבים – תחום בו הייתה אחת הבודדות בין גברים רבים. "אפשר היה לספור את הנשים בקורסים על שתי כפות ידיים", היא מספרת, "אבל הספורט לימד אותי איך לעמוד על שלי, לעבוד קשה ולהקיף את עצמי באנשים שמעוררים בי השראה". לדבריה, השחייה לא הייתה רק תחרות – היא הייתה כלי ששירת אותה בכל תחומי החיים. "גם כשלא עמדתי במטרות שלי בתחרויות, למדתי לקום למחרת בבוקר עם חיוך, בידיעה שהשמש זורחת והמשפחה והחברים שלי שם בשבילי. זו הייתה הזדמנות ללמוד ולהשתפר", היא משתפת בתובנה שמלווה אותה עד היום.
מאיה מנדל במישיגן | צילום: פרטי
כאמא, מאיה רואה בספורט דרך לחנך את בנותיה לערכים של התמדה ומשמעת עצמית. "אני רוצה שהן יגדלו עם ההבנה שהן מסוגלות להשיג כל מה שהן חולמות עליו", היא אומרת. היא גם מדגישה את התפקיד המרכזי שממלאת הקהילה הנשית בחייה: "יש לי שבט נשי – גם במרחב הווירטואלי וגם בחיים האמיתיים – שתומך בי ומעצים אותי בכל מה שאני עושה". בין אם מדובר באימונים פונקציונליים אצל ליקי, שם היא מתמלאת באנרגיה מהדחיפה הנצחית קדימה, או בצריכת תוכן של מומחיות כמו ד"ר סטייסי סימס וד"ר מרי קלייר הייבר, מאיה מוצאת דרכים להעמיק את הידע שלה על גופה ועל היכולות שלה גם בחלוף השנים.
העצה שלה לנערות צעירות פשוטה אך עוצמתית: "תנסי, מקסימום – תצליחי". היא מאמינה שהפחד מכישלון הוא מיותר, כי גם כשלא מצליחים – לומדים משהו חדש ומתחזקים. כדי לשלב את כל תחומי חייה, מאיה מקפידה להתחיל את היום באימון שנותן לה אנרגיה, ומודה לבן זוגה התומך ליאור, שמאפשר לה להמשיך כך. "בלעדיו, זה לא היה עובד", היא מוסיפה.
בזמן שמתפרסמות שורות אלה, מאיה מבלה בריטריט שחייה במי קרח באוסטריה בהובלת שלומית דקל ברק. אם לא שמעתם את הפרק האחרון בהסכת של שוונג בנושא, זה הזמן. אני מאחלת למאיה איחולי הצלחה חמים לוהטים ואני מקווה שהיא תשרוד את המחנה כדי לקרוא את הכתבה, וכמובן להמשיך לעמוד על הפודיום בכל משחה בליגת משחי המים הפתוחים של שוונג.
מאיה והמשפחה באחד ממשחי שוונג | צילום: פרטי
הדס מזר: "לא לפחד מכישלונות, זה חלק מהדרך להצלחה"
הדס מזר היא אמא לשלושה ילדים, מנהלת כספים וטריאתלטית מובילה שזכתה במקומות הראשונים באליפות ישראל לחצי איש ברזל, בצ'אלנג' ישראמן בחצי המרחק, ואף ייצגה את ישראל באליפות העולם בהוואי. את דרכה בספורט התחילה כשחיינית תחרותית עד גיל 17, אך לאחר מכן לקחה הפסקה ארוכה כדי להתמקד בלימודים, בקריירה ובהקמת משפחה. לאחר לידת ילדה השלישי, היא החליטה לחזור לעולם הספורט בהשראת אחותה – אשת ברזל ותיקה – והתחילה בזומבה ובקיקבוקס לפני שגילתה את עולם הטריאתלון.
"הטריאתלון הראשון שלי היה בתל אביב, מרחק אולימפי, עם ניסיון של שלושה שבועות בלבד על אופניים", היא נזכרת. "סיימתי רביעית בקטגוריית הגיל שלי, וזה הצית בי את האש להמשיך". מאז, הדס לא עצרה לרגע, והפכה לאחת הטריאתלטיות הבולטות בישראל.
הדס מזר | צילום: פרטי
עם זאת, הדרך לא הייתה פשוטה. היא נתקלה לא פעם בהערות צורמות מהסביבה על כך שהיא "מזניחה" את הבית בשעות הבוקר המוקדמות של האימונים. "למדתי להתעלם מהרעשים האלה", היא אומרת, "ולהתמקד במה שחשוב לי. צריך להיות חזקה כדי להוכיח את עצמך – גם מול הגברים בקבוצה שלי, 4fitness, וגם בבית עם שלושה ילדים".
הדס מדגישה את האתגר שבשמירה על שגרה גם בבית לאחר אימונים מפרכים: "כשאת חוזרת הביתה אחרי ריצה של 20 ק"מ או שחייה ארוכה, את צריכה להיראות כאילו הכל בסדר, כי הילדים והמשפחה מצפים ממך להיות שם בשבילם". היא מוסיפה כי התמיכה מבן זוגה ומשפחתה הקרובה היא זו שמאפשרת לה להמשיך: "בלי שיתוף פעולה בבית, לא הייתי מצליחה".
לנערות צעירות יש לה מסר ברור: "אל תפחדו מכישלונות, הם חלק מהדרך להצלחה. השמיים הם הגבול". כדי לשמור על איזון בין כל התחומים בחייה, הדס מתכננת את הזמן שלה בקפידה, מקפידה על שינה ומנוחה, ואף מוצאת זמן לנגן בפסנתר כדרך להירגע. "זה כמו מדיטציה בשבילי", היא מסבירה. היא גם משתפת שהיא מקשיבה לגופה ומתאימה את האימונים למצב שלה: "מאמן טוב יודע איך להתאים את התוכנית לצרכים שלי, במיוחד בימים שבהם אני מרגישה פחות חזקה".
הדס מזר והמשפחה | צילום: פרטי
הדס רואה בספורט כלי לשיפור עצמי מתמיד, ומדגישה שהיא לא משווה את עצמה לאחרים. "אני לא עוקבת אחרי נשים אחרות באפליקציות ספורט, אני מסתכלת רק על עצמי ומנסה להשתפר בכל יום", היא אומרת. היא גם מתייחסת לשיח סביב בריאות נשים בספורט: "המצב משתפר, אבל יש עוד דרך ארוכה. נשים צריכות ללמוד להקשיב לגוף שלהן, במיוחד בזמן מחזור או אחרי לידה, ולהתאים את הפעילות בהתאם".
הלן וולפסון: "את יכולה יותר ממה שאת מדמיינת"
הלן וולפסון היא אמא לשני ילדים, מנהלת מוצר מצליחה ורצה מוכשרת עם רזומה מרשים של למעלה מ-200 מרוצים, כולל תארים כמו אלופת ישראל בריצת 1,500 מטר וריצת הרים. את אהבתה לריצה גילתה כבר בגיל 12, כששיקרה לגבי גילה כדי שתוכל להיכנס לחדר כושר ולרוץ על מסילה. "רצתי חצי שעה בלי מסכים, תרגלתי ספרדית שזכרתי בראש והרגשתי חופשייה", היא נזכרת בחיוך. מאז, הריצה הפכה לחלק בלתי נפרד מחייה, ומעניקה לה תחושת שחרור ואושר בכל פעם שהיא יוצאת לדרך.
הלן וולפסון ובתה | צילום: פרטי
כאישה בעולם הספורט, הלן מרגישה לעיתים שהיא פועלת בסביבה גברית לחלוטין. "אין הרבה נשים שרצות בקצבים שלי, וגם בעבודה אני רגילה להיות היחידה בחדר", היא משתפת. אחרי לידת ילדיה, היא חשבה שקריירת הריצה שלה הסתיימה. "עליתי 20 קילו, הרגשתי שהגוף שלי כבר לא שלי והייתי שקועה בכאוס של אימהות צעירה תוך כדי עבודה במשרה מלאה", היא מספרת בכנות. "לא האמנתי שאחזור לרוץ תחרותית". אך הלן לא ויתרה. היא התחילה בצעדים קטנים, הציבה לעצמה מטרות ברות השגה והתמידה בעבודה קשה. "השנה, בגיל 35, שברתי את השיאים האישיים שלי מגיל 18", היא מתגאה, "זה מוכיח ששום דבר לא בלתי אפשרי".
אני מוכרחה להודות שבתור אמא לפעוט בן שנה ובמבה, אני מתמלאת השראה ובעיקר נוטפת קנאה לשמיעת המשפט האחרון. למרות שהראל הוא התינוק המתוק ביותר שנולד, אובייקטיבית, המרחק ביני לבין הכושר שהשארתי הרחק מאחור לפני כשנתיים כשנכנסתי להריון נראה עצום. עם מיעוט שעות השינה וריבוי הטיטולים, קשה לי לדמיין את עצמי שוברת שיאים אישיים, גם אם הם לא מתקרבים לרמה של הלן. ועדיין, הסיפור שלה מראה לי שאולי, עם קצת סבלנות, גם אני אוכל להפתיע את עצמי.
המסר של הלן לנשים נוקב וישיר: "סגרי את האינסטגרם. כל שאת רואה שם – מזויף ומונע מאינטרסים. את לא צריכה להיראות כמו מישהי אחרת או לאכול כמו מישהו אחר. האמיני בעצמך, עבדי קשה, הזיני את הגוף שלך ולמדי איך לנצל את הזמן שלך בצורה חכמה". היא מוסיפה: "זה לא חשוב להיות רזה, זה חשוב להיות חזקה. אימוני כוח הם המפתח למניעת פציעות ולאיכות חיים לאורך זמן – וזה נכון גם לגברים וגם לנשים".
הלן וולפסון | צילום: חן עמינדב
הלן משלבת אימונים כפולים ביום עם עבודה ומשפחה, תוך הקפדה על שינה, תזונה ואימוני כוח משלימים. "ויתרתי על נטפליקס", היא צוחקת, "אבל ריצות בטבע ממלאות לי את הנשמה". היא מאמינה ש"אמא טובה היא אמא שטוב לה", וקוראת לנשים לא לוותר על התחביבים והחלומות שלהן, גם כשהחיים הופכים עמוסים. "כשאני מרגישה שאני מתפתחת בכל התחומים, אני יכולה לתת יותר לילדים שלי", היא מסבירה.
מעבר למסלול: השפעתן על נשים וקהילה
מאיה, הדס והלן לא רק מצטיינות ברמה האישית – הן גם משמשות כמקור השראה לנשים אחרות ולקהילה כולה. מאיה מדגישה את התפקיד המרכזי של הקהילה הנשית בחייה: "השבט הנשי שלי – בין אם במרחב הווירטואלי ובין אם בחיים האמיתיים – הוא מקור הכוח שלי", משתפת מאיה. היא מדגישה כיצד הקהילה הזו מעודדת אותה לחקור את יכולותיה, ומוסיפה כי "חשוב שנשים ימשיכו להעלות מודעות לצורך בהתאמה אישית של פעילות גופנית למחזור החודשי – משהו שכיום עדיין לא זוכה למספיק תשומת לב או מחקר".
הדס, לעומת זאת, מעודדת נשים למצוא איזון בין כל תחומי החיים: "חשוב לשלב לימודים, משפחה, חברים וספורט. אל תפחדו מכישלונות – הם חלק מהמסע". היא מקווה שיותר נשים יצטרפו לעולם הטריאתלון ויראו בו כלי לשיפור עצמי. "כשאת רואה אישה אחרת מצליחה, זה נותן לך דחיפה להאמין שגם את יכולה", היא מוסיפה.
הדס מזר חוצה את קו הסיום בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
הלן, שמתמודדת עם אתגרים בסביבה גברית, קוראת לנשים להתמיד: "גם אם את לא הכי טובה בהתחלה, אם תדעי להתמיד לאורך זמן – בסוף תנצחי". היא מדגישה את החשיבות של מסגרת תומכת: "תמצאי מאמן או מאמנת וקבוצה שימשכו אותך למעלה. זה עושה את כל ההבדל".
השיח סביב בריאות נשים בספורט
במהלך הראיונות, שלוש הנשים התייחסו גם לשיח המתפתח סביב בריאות נשים בספורט, במיוחד בנושאים כמו מחזור, הריון והתאוששות לאחר לידה. מאיה מציינת ש"יש נשים מדהימות שמנסות להעלות את המודעות לנושא הזה, אבל המציאות עדיין עגומה. סכומים קטנים מדי מוקצים למחקר על פעילות גופנית ונשים, ויש עוד הרבה מה לעשות כדי לשפר את הידע והתמיכה".
מאיה מנדל ובתה עם עוד גביע | צילום: פרטי
הדס מדגישה את הצורך בהקשבה לגוף: "נשים יכולות לעשות הכול, אבל חשוב לדעת מתי להאט. בזמן מחזור, למשל, אם אני מרגישה חלשה, אני עושה אימון קל יותר או לוקחת יום מנוחה". היא מוסיפה: "כל אישה צריכה להכיר את הגוף שלה ולהתאים את האימונים למחזור החודשי שלה".
הלן מביאה זווית נוספת על התקשורת והתפיסה הציבורית: "בפרסומות של מותגי ספורט, לרוב תראי דוגמנית ולא ספורטאית. כשספורטאית מופיעה, מיד מתחילות תגובות על המראה שלה. אנחנו עדיין רחוקות משיח שמתמקד ביכולות ולא במראה חיצוני".
כוחן של נשים בספורט
מעבר להישגיהן האישיים, מאיה, הדס והלן מראות כיצד הן משלבות קריירה ומשפחה – מבלי לוותר על החלומות שלהן. הן מתמודדות עם אתגרים יומיומיים, משלבות בין חובותיהן השונות ומראות שהכול אפשרי עם התמדה, תמיכה ואמונה עצמית. המסר שלהן לנשים צעירות הוא פשוט אך חזק: נסו, האמינו בעצמכן והמשיכו ללכת קדימה, גם כשקשה. הן מעודדות נשים לפרוץ גבולות, להאמין בעצמן ולהתמיד גם כשהדרך קשה – מסר שמהדהד הרבה מעבר למסלול או לבריכה.
הלן וולפסון בריצה עם העגלה | צילום: פרטי
הספורט, כפי שהן מדגימות, הוא הרבה מעבר לתחרות או מדליות. הוא כלי רב-עוצמה לחיים – כזה שמלמד אותנו להציב מטרות, להתגבר על כישלונות ולחגוג את ההצלחות, קטנות כגדולות. הסיפורים שלהן מזכירים לנו שכוחן של נשים בספורט אינו נמדד רק בשיאים אישיים, אלא ביכולת לעורר השראה, להשפיע על הקהילה ולסלול את הדרך לדורות הבאים. אז אולי, כפי שמאיה אומרת, כדאי פשוט לנסות – כי מקסימום, תצליחו.
